אור ברסלב

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי

פרק י · הלכה א

פרק י

אין כורתין ברית לשבעה עממין. הנוסחא המדויקת בדברי רבנו, היא הנוסחא הישנה, לעכו"ם שהרי כך המה דברי רבנו להדיא להלן, וכן הוא בפ"ו מהל' מלכים, והחילוק בין שאר אומות לז' עממין הוא רק לענין הטף והנשים, ועי' תוס' יבמות כ"ג א' ד"ה ההוא הובאו ב' הדעות אם דוקא בז' עממין הוא לאו דלא תכרות או גם בכל האומות ועי' סמ"ג לא תעשה מ"ז ובחינוך. ומדברי רבנו בספר המצוות ל"ת מ"ח מבואר דדוקא בז' עממין איכא לאו דלא תכרות וכבר עמדו ע"ז רבותינו האחרונים ז"ל והאריכו בזה לישב הדברים. והנה באמת תלתא לאוי איכא בפרשת משפטים לא תכרות להם ולאלהיהם ברית ובתשא השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ, ובואתחנן לא תכרות להם ברית, ובכל זאת לא מנו בזה אלא לאו אחד, וכבר עמד על זה המהרש"ל ז"ל בבאוריו לסמ"ג לא תעשה מ"ז וכתב דכל מקום שנאמר לאו בהדיא יהא פן והשמר רק תוספת אזהרה על הלאו, ולכאורה צ"ע דמה יעשה בהא דואתחנן דאיכא עוד לאו בהדיא וצריך תלמוד. והנה כל מוני המצות מביאים הלא תעשה דפרשת משפטים לא תכרות להם ולאלהיהם ברית, ורבנו הביא כאן הלאו דואתחנן לא תכרות להם ברית והפשוט משום דס"ל כאן דקאי הלאו לכל האומות, להכי הביא הך קרא דסופו ולא תחנם ולאו דלא תחנם הרי בודאי לדידיה בכל האומות שעובדים גלולים. ובאמת בספר המצוות מכת"י הערבי הובא הלאו דפרשת משפטים (ובספר המצוות הנדפס מכבר הוא כמו שלפנינו כאן) ויש לי בזה הרהורי דברים בדעת רבנו ולפי שלא נתבררו לי כהוגן העירותי רק עליהם, למעיין.

ואסור לרחם עליהם שנא' ולא תחנם. ולא נתבאר מקורו אלא דנראה שהוא פשוטו של הכתוב וכ"כ להדיא בסמ"ג לא תעשה מ"ח שכתב ועיקר פשוטו לא תרחם עליהם אלא תהרגם ומדבר בשבעה האומות האמורי והכנעני וכו' ואף דס"ל מעיקרא דג' הדרשות דחניה וחן ומתנת חנם קאי גם על שאר עכו"ם מ"מ לאו דלא תרחם קאי רק אז' אומות. ורבנו לא ס"ל כן אולם אינו מפרש אלא תהרגם כי אם לענין לא מעלין ולא מורידין. ומצאתי בתרגום אונקלס שתרגם ולא תחנם לא תרחם עליהון וזהו מקור דברי רבנו.

אבל לאבדו בידו או לדחפו לבור וכיוצא בזה אסור מפני שאינו עושה עמנו מלחמה. עי' היטב בט"ז סי' קנ"ח סק"א ובש"ך ובנקודות הכסף שם פלפלו בהך דאין מורידין אם הוא איסור, וכל דבריהם סובבים על דברי רבנו בפ"ד דרוצח שכתב אין מסבבין להם המיתה ואסור להצילם דמשמע דרק להצילם איכא איסורא אבל בסיבוב המיתה ליכא איסורא, ופלפלו כל אחד לפי דרכו, ודברי רבנו מבוארים כאן דאסור לאבדו ועי' היטב בכל זה (וראוי להאריך) ועי' ביראים רמ"ח ובחדש קע"ה תולדות הרציחה שלא להרג את העכו"ם כדתנן בע"ז לא מעלין ולא מורידין ואיך הדין בשבע עממים שאינם עושין מלחמה עי' בפ"ו דמלכים ובמ"ש שם, ועי' בדברי רבנו בפ"ח מהלכות מלכים ה"ט וה"י שמה מבואר דכל מי שאינו מקבל ז' מצות אם נמצא תחת ידנו יהרג, וזה לא קאי על שבע אומות ועי' בדברי רבנו בפ"א מילה ה"ו ובמ"ש שם, ואני נבוך בכל הענין הזה לדעת רבנו, וקשה להאריך כראוי.

אבל המוסרים והאפיקורסים מישראל וכו'. , הנה לא הוזכר כאן מינים ובגמ' לפי נוסחא דילן המינים והמסורות ולא הוזכר אפיקורס, אמנם בנוסח הרי"ף איתא המינים והאפיקורסים וכן הנוסח ברבנו חננאל שם. אמנם מצאתי בנוסחאות הישנות לרבנו בדפוס קונשטנדינא רס"ט ובדפוס וויניצא ישן, גם בדברי [רבנו] אבל מוסרי ישראל והמינים והאפיקורסים מצוה לאבדן ביד וכו' מפני שהן מצרין לישראל ומסירין את העם מאחרי ה' כגון צדוק וביתוס ותלמידיהם שם רשעים ירקב. והנה הרב לח"מ ז"ל עמד מדלא הביא רבנו גם את המומר, א"כ משמע דס"ל דמומר להכעיס מין הוא, ואלו בפ"ג דתשובה מנה רבנו מינים בפני עצמם ומומר להכעיס בפני עצמו עיי"ש, וכתב לישב דס"ל לרבנו באמת דמומר להכעיס מומר הוי ולא מין, והא דלא הביאו כאן סמך על מ"ש בפי"א דעדות עיי"ש וכבר השיגו עליו דבהדיא מפורש בדברי רבנו בפי"א מהל' גזילה ואבידה ובפ"ד מהל' רוצח דמומר להכעיס מין הוא ועי' להלח"מ בפ"ג דתשובה הביא בעצמו לשונות אלו.
והנה הי' נראה לישב הדברים ע"פ מ"ש הרא"ה ז"ל בספרו בדק הבית, דפלוגתת רב אחא ורבינא, אי מומר להכעיס הוא מין או מומר, הוא דוקא בזה שאינו מקפיד בין היתירא לאיסורא, אבל מי שעושה כן להכעיס ממש ודאי מין הוא לכו"ע. ובפלוגתא זו הלכה כמקיל והוי מומר עיי"ש היטב, והשיגו הרשב"א ז"ל במשמרת הבית, ואם נאמר דרבנו ס"ל ג"כ כהרא"ה, ולפי"ז מומר להכעיס ממש ודאי מין הוא, ולהכי לא הביאו רבנו כאן שהוא כלול במינים לענין מורידין ולא מעלין, וכן בפ"ד דרוצח ובפי"א דאבידה שכתב רבנו במי שעושה להכעיס, כתב שדינו כמין, אבל בהל' תשובה מיירי רבנו רק במי שהוחזק ורגיל לעשות כן והוא עושה להכעיס ר"ל שאינו מקפיד בין היתירא לאיסורא ובזה פסק גם רבנו לקולא והוי רק מומר. והרי גם במומר לכל התורה כתב רבנו רק מי שחוזר לדתיהם משום מה בצע אבל מומר לעכו"ם פשוט כלול אצלו במינים וכמ"ש הכ"מ לסלק השגת הראב"ד, אבל עי' מ"ש בפ"ג דתשובה דרבנו לא ס"ל כן והבוחר יבחר.
אבל הדבר מבואר, דלא העתיק רבנו כאן מומר משום דרבנו העתיק לשון הברייתא בע"ז כ"ו ב' ואמר ליה ר' יוחנן לר' אבהו סמי מכאן מומר, לכן לא העתיק רבנו מומר, אבל באמת הרי היה לרבנו לבאר הדין הזה דמומר להכעיס אם דינו כמין או כמומר, ולכן כתב בפי"א דגזילה כשהביא מימרא דר' יוחנן דמומר לתיאבון מחזירין לו אבידה, אבל מומר להכעיס דינו כמין וכמבואר בגמ' דכן ס"ל לר"י, וכן לענין מורידין ולא מעלין דפ"ד דרוצח דשם ביאר רבנו דין מומר להכעיס דאפילו בלובש כלאים ועי' הוריות י"א, הוכרח רבנו להזכיר מומר בפני עצמו, והרי מומר להכעיס רק דין המין יש לו אבל הוא בריה בפני עצמו, ומנה לו רבנו בפני עצמו גם בהל' תשובה ועי' מ"ש שם בזה, ומה שיש עוד לעמוד בדברי רבנו, דהכא מנה רבנו לתלמידי צדוק וביתוס בכלל אפיקורסים או מינים, ואלו בפ"ג מהל' תשובה מנה מכחיש מגידיה כגון צדוק וביתוס בכלל הכופרים בתורה ועי' מה שכתבתי שם בזה שגם זה בכלל אפיקורסים עיי"ש.

תוכן העניינים

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה