אור ברסלב

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי

פרק ט · הלכה יח

הלכה טז

ישראל שהלך ליריד של עכו"ם בחזירה אסור לשאת ולתת עמו שמא עכו"ם מכר להם שם ודמי עכו"ם ביד ישראל אסורים בהנאה, וביד עכו"ם מותרין בהנאה, ומפני זה נושאים ונותנים עם עכו"ם הבא מן התרפות של עבודת כוכבים, ואין נושאין ונותנין עם ישראל הבא מן התרפות ההוא ולא עם ישראל מומר לא בהליכתו ולא בחזירתו. והנה הכ"מ עמד על דברי רבנו דהרי בגמ' אמרו דלהכי אסור בישראל בחזרה מן התרפות משום דכיון דאביק מהדר הדר ואזיל, ולא מטעם דמי עכו"ם ביד ישראל וכן בישראל מומר, והרי אסור גם בהליכה מהאי טעמא. וכתב שכיון שהרי"ף ז"ל כתב שם דלא צריכינן לההוא טעמא ממילא למדנו דטעמא דכל הני משום דעכו"ם ביד ישראל הוא, והוא פלא, דהרי הרי"ף ז"ל כתב רק דלא צריכינן לטעמא דאמרו התם דבעכו"ם אמרינן גלימא זבין חמרא זבין, ובישראל לא אמרינן כן דאם איתא דמזבין הכא הוי מזבין להו, אלא דאפילו זבין העכו"ם צלם מ"מ מותר משום דס"ל להרי"ף ז"ל וכן לרבנו דדמי עכו"ם ביד עכו"ם מותרין בכל גוני ודלא כשיטת ר"ת ודעימיה וכמ"ש לעיל ה"ט, אבל כל זה אינו אלא בהולך ליריד, אבל בהולך לתרפות לאו משום דמי עכו"ם הוא דהרי בישראל שהולך לתרפות כתב רבנו הטעם שמא יחזור בו, ובחזירה על כרחך משום דאביק ולא הדר דאי משום דמי עכו"ם ביד ישראל בהליכה היה מותר גם בלא טעמא דשמא יחזור בו, דהרי אכתי אין דמי עכו"ם בידו, וכן במומר דאסור גם בהליכה, על כרחך לאו משום דמי עכו"ם ביד ישראל הוא, ואיך כתב רבנו כאן דהיינו טעמא גם בישראל מומר דאסור בהליכה ובחזרה, ואיך שייך בהליכה דמי עכו"ם בידו. והנה הלח"מ כתב בדין עכו"ם שהולך ליריד דמותר בין בהליכה בין בחזרה לא נתבאר יפה בדברי רבנו ומבואר שם בגמ' וכן הוא מתבאר מכלל דבריו, וגם זה יפלא, דאיך משמע מכלל דבריו דגם בהליכה מותר, ולמה השמיט רבנו הדין הזה של עכו"ם ההולך ליריד.
והנה כמדומה שלא נחתו רבותינו ז"ל לעיין בגירסת הרי"ף שהעתיק הברייתא לא כמו בגמ' דילן וכבר עמד ע"ז הב"ח ז"ל בהגהותיו שם, דהנה בגמ' דילן איתא עכו"ם ההולך ליריד בין בהליכה בין בחזרה מותר, ועי' רש"י ז"ל שם דשאני מהולך לתרפות משום דעכו"ם כי אזיל לסחורה הוא דאזיל, ור"ל לא לעבוד עכו"ם, ולהכי בהולך לתרפות אסור בעכו"ם בהליכה, ובהולך ליריד מותר גם בהליכה, וכן העתיקו הפוסקים ז"ל עי' טור סוף סי' קמ"ט, ואלו הרי"ף ז"ל גריס עכו"ם ההולך ליריד בהליכה אסור ובחזרה מותר, וכמו בהולך לתרפות. ולפי"ז הרי לא השמיט הרמב"ם הדין כלל, שהרי כתב דישראל שהלך ליריד של עכו"ם בחזירה אסור משום דדמי עכו"ם ביד ישראל אסור וביד עכו"ם מותרין בהנאה, ור"ל ולהכי בחזירה מותר אבל בהליכה בודאי אסור כמו בהולך לתרפות, אלא שעדיין אפשר להתעקש דלמה לא כתב הרמב"ם להדיא דעכו"ם בחזירה מותר. והנה באמת יש לתמוה לשיטת הרי"ף ורבנו דגם ביריד עכו"ם ההולך אסור לשאת ולתת עמו בהליכה, משום דס"ל דגם ביריד איכא אזיל ומודה ולא כפרש"י ז"ל דאזיל רק לסחורה וליכא אזיל ומודה. וא"כ הרי הוא ממש כדין הולך לתרפות, א"כ למה אמרו בגמ' מאי שנא ישראל דבחזרה אסור דאמרי עכו"ם זבין דמי עכו"ם איכא בהדיה, עכו"ם נמי נימא עכו"ם זבין ודמי עכו"ם איכא בהדיה. והרי יריד דומה לתרפות, ואית ביה אזיל ומודה א"כ נימא כמו בתרפות, דלהכי עכו"ם בחזרה מותר, משום דמאי דהוי הוי וישראל אסור בחזרה משום דכיון דאביק בה מהדר הדר ואזיל, והרי באמת מטעם זה נאיד רש"י ז"ל וכל הראשונים מנוסחת הרי"ף ז"ל משום דקשיא להו סוגיא.
אבל הנראה לענ"ד ברור דס"ל להרי"ף ורבנו ז"ל דאף דיריד דמי ממש לתרפות ואיכא בזה אזיל ומודה, מ"מ בהא לא דמו דתרפות הרי אין זמנו קבוע ובכל יום ויום זמנה ואזיל ומודה, אשר על כן בישראל החוזר מתרפות כיון דאביק בה מהדר הדר ואזיל ומודה, ובעכו"ם דלא אביק אמרינן מאי דהוי הוי, וכן בישראל מומר דאביק וכן בעכו"ם הקשורין זה לזה איכא חששא דאזיל ומודה, משא"כ ביריד דזמנה קבוע, ובזמן היריד איכא אזיל ומודה, אבל לא אח"כ, שהרי ליכא עוד חששא דאזיל ומודה שהרי אינו עוד זמן הודאה, ולהכי אמרינן בגמ' דלהכי בישראל אסור בחזרה משום דדמי עכו"ם בידו, דליכא חששא דמיהדר הדר ואזיל, ולא שייך טעם דאזיל ומודה כי אם בהליכה להתם משום דאז זמן היריד ואיכא הודאה, ולפי"ז ברור דאף בעכו"ם הקשורין זה בזה מותרין ביריד דליכא חששא דשמא יחזור, וכן בישראל מומר אי לאו טעמא דדמי עכו"ם בידו היה מותר בחזרה וברור.
והנה ראה זה מצאתי נוסחא בס' מעשה רוקח הספרדי וז"ל ומפני זה נושאין ונותנין עם עכו"ם הבא מן היריד של עכו"ם ואין נושאין ונותנין עם ישראל הבא מן היריד ההוא ולא עם ישראל מומר לא בהליכתו ולא בחזירתו ע"כ, ואם הנוסחא ההיא דוקנית היא (ר"ל שלא חלו בה ידי זרים מה שקרוב לשער בענינים אלה בימים עברו) הנה דברי רבנו מבוררים כשמלה, דבהלכה י"ז העתיק דין ההולך לתרפות והחוזר ובודאי ס"ל לרבנו טעמא דגמ' דישראל אסור בתרפות בחזרה משום דאביק בה מהדר הדר ואזיל וכן בישראל מומר בהליכה וחזרה, וכאן בהי"ח כתב דין היריד ובישראל ההולך ליריד מותר לשאת ולתת עמו, דאי משום טעמא דאזיל ומודה, דלמא הדר ביה וכמו בתרפות, ודמי עכו"ם הרי ליכא בידו ובחזרה אסור, ביריד, אף דליכא טעמא דמהדר הדר ואזיל מ"מ אסור משום דדמי עכו"ם בידו, ועכו"ם ההולך ליריד ג"כ אסור בהליכה דשייך ביה אזיל ומודה, אלא דבחזרה מותר מפני שדמי עכו"ם ביד עכו"ם מותר בהנאה, ובישראל מומר ההולך ליריד דזה לא נזכר בברייתא גבי יריד מ"מ דינו דאסור בין בהליכתו בין בחזירתו בהליכתו כמו עכו"ם ההולך משום דאזיל ומודה דשייך גבי ישראל מומר כמו בעכו"ם, ובחזירתו משום דדמי עכו"ם בידו, וזהו שכתב רבנו כאן ומפני זה נושאין ונותנין עם עכו"ם הבא מן היריד של עכו"ם, (משום דדמי עכו"ם ביד עכו"ם מותר ודוקא בחזרה אבל לא בהליכה וכגי' הרי"ף ושיטתו) ואין נושאין ונותנין עם ישראל הבא מן היריד (ר"ל אבל בהליכה מותר דלא חיישינן לאזיל ומודה בהליכה דדלמא הדר ביה) ולא עם ישראל מומר לא בהליכתו ולא בחזירתו.

תוכן העניינים

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה