אור ברסלב

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי

פרק ט · הלכה ה

הלכה ד

יום שמתכנסין בו עובדי כוכבים להעמיד להם מלך ומקריבין ומקלסין לאלהיהם יום חגם הוא. הנה רבנו לא הביא כל אידיהן קלנדא וסטורנא וכדומה, לפי שחגים אלו הם לרומאים, ולפרסאי ובבלאי חגים אחרים כמ"ש בדף י"א ב' והזכיר רק גנוסיא, ר"ל משום חדושו דאף שהוא אקראי ואינו יום קבוע דהרי לכל מלך יש יום גינוסיא שלו מ"מ חשיב כאיד קבוע, ומטעם זה הוסיף רבנו ומקריבין ומקלסין לאלהיהם אף שבמשנה ובגמ' לא אמרו אלא סתם ויום גינוסיא, משום דברומי היה איד קבוע, אבל רבנו שכתב הדין לא לרומא בלבד ורק אשמעינן דאף שהוא אקראי חשוב איד, הצריך להוסיף דבעינן שנדע מקריבין ומקלסין.

אבל עכו"ם שעושה הוא חג לעצמו ומודה לכוכב שלו ומקלסו ביום שנולד בו וכו' אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש בלבד. והראב"ד השיג ע"ז, ולפי שלא מצאתי שביארו רבותינו דעת הראב"ד אמרתי לבארה, וז"ל א"א לפי סוגיא דגמ' יום הלידה של מלך הרי הוא כשאר יום חגם ויש להם פנים אבל יום תגלחת זקנו ובלוריתו וכן כלם עד סוף בין של מלך בין של הדיוט אינו אסור אלא אותו היום בלבד אבל משועבדיו אינן אסורין אלא א"כ עובדין אותן אפילו בקלנדא וסטורנא וכי קתני אותו האיש למעוטי משועבדיו ואכולהו קאי, השיג הראב"ד ז"ל בתרתי דרבנו כלל יום הלידה באותן שאינם אסורין אלא אותו יום בלבד, ולהראב"ד יום הלידה של מלך אסור גם ג' ימים לפניו דיום הלידה ויום המיתה דמתניתין אמלך קאי ואח"כ מתחיל יום תגלחת זקנו ובלוריתו, ועוד השיג עליו דרבנו ז"ל כתב דיום הלידה ויום תגלחת וכו' אינו אסור אלא אותו האיש, ומשמע דבשאר חגיהם אסורין אפילו משועבדין ואינו כן דהרי בגמ' אמרו דגם בקלנדא אינו אסור אלא לעובדיה וא"כ על כרחך מאי דמסיים במתני' על תגלחת וכו' דאינו אסור אלא אותו האיש קאי אכולהו גם אקלנדא וסטורנא, וכן הוא להדיא בגמ' דאמר רב אשי אף אנן נמי תנינא ומייתי סיעתא לר' יוחנן על משועבדי קלנדא דמותרין מהא דמסיים במתניתין אלא אותו האיש בלבד עיי"ש והנה רבנו כתב לקמן בה"ז אין יום החג אסור אלא לעובדיה בלבד אבל אותם ששמחים בו וכו' אבל הבאין מודין בו הרי אלו מותרין לשאת ולתת עמהם וא"כ לא היה לרבנו להעתיק כאן בתגלחת וכו' דאינו אסור אלא אותו האיש, ומתניתין דקא תני ליה הוא משום דאכולהו קאי.
והנה ההשגה הראשונה תלויה בחלופי הגירסאות במשנה דאית דגרסי אבל יום תגלחת זקנו ובלוריתו וכו' וזאת היתה גם גי' הראב"ד אבל ברוב הנוסחאות איתא יום תגלחת זקנו ובלוריתו, והנה בירושלמי ה"ב איתא יום הלידה ויום המיתה עד כאן לצבור מכאן ואילך ליחיד ואית דמפרשי עד כאן לצבור וכלול גם יום הלידה ומיתה בלצבור, דהיינו של מלך ואח"כ מתחיל אבל יום תגלחת זקנו וכו' ומינה מתחיל ליחיד, אבל יש מפרשים דעד כאן לצבור, ר"ל עד יום הלידה, ויום הלידה הוא של יחיד ולא של מלך, וכן פסק הרמב"ם ז"ל דלא גריס אבל יום תגלחת ועי' בתוספתא פ"א יום גנוסיא של מלכי עכו"ם, יום של כל מלך ומלך הרי הוא כרבים, יחיד אפי' יום המשתה שלו וכו' אסור והיינו הוא לבדו עיי"ש והוא פשוט, אלא דעדיין צ"ע בדברי רבנו דהרי עכ"פ בברייתא שם מבואר ביום הלידה שלו ויום הלידה של בנו וזה בודאי קאי אמלך ואסור ג' ימים לפניו, וצ"ל דס"ל לרבנו דארומי קאי וכמו כל אינך אידיהן שהוזכרו שמה אבל יום הלידה שכתב רבנו לכולי עלמא ובעי שיודה לכוכב שלו ומקלסו זהו בין למלך בין ליחיד ורק יום אחד.
והנה ראיתי שרבותינו מתקשים בדברי הראב"ד שהרי הרא"ש ז"ל הביא בשמו פי' הראב"ד ז"ל דיום תגלחת זקנו ובלוריתו ועלה בו מן הים וכו' אמלכים קאי אבל שאר עכו"ם אינם עושים יום איד בכל הני, והוא סתירה גלויה לדעת הראב"ד ז"ל כאן שכתב להדיא דבין של מלך בין של הדיוט, ובאמת הביאו כן עוד הרבה ראשונים משם הראב"ד ז"ל, ואם כי יש לישב באופן דחוק, אבל הברור שדעת הראב"ד שהביא הרא"ש ז"ל הוא דעת הראב"ד בעל האשכול הל' ע"ז סי' מ"ב שהביא כן עם כל הראיות שהביאו רבותינו ז"ל משמו עיי"ש ואף שגם הוא דחה הראיות שכתב ולא דיוקא הוא, מ"מ כנראה בעצם הדין ס"ל כן, וזהו הראב"ד שהעתיקו רבותינו וצ"ב עוד. אולם ההשגה השניה בודאי קשה לרבנו דלמה הזכיר בכל הנך דאינו אסור אלא אותו האיש, והרי זה נוהג גם בכל חגיהם הקבועים. ומצאתי בעזה"י להרמב"ן ז"ל בס' מעשה צדיקים שכתב וז"ל וקשה לי כיון דפשטינן בכולהו משועבדים מותר למה לי למתנא בסיפא ואותו האיש למעוטי משועבדין פשיטא אפילו ביום איד קבוע משועבדין לא והיכא אמרינן לעיל מתניתין נמי דיקא אדרבה (ור"ל דמאי מייתי רב אשי סיעתא דמשועבדין בקלנדא נמי מותר מהא דסיים בסיפא דמתניתין אלא אותו האיש בלבד לאו לאפוקי משועבדין, ואדרבה מינה ראיה להיפך דבקלנדא שהוא איד קבוע משועבדין נמי אסורין ולהכי סיים בסיפא בחג של יחיד דאינו אסור אלא אותו האיש בלבד) ותי' הרמב"ן ז"ל דרבותא היא דסד"א ביום איד קבוע כיון שכל העיר קבועין בו ויודעין בו הן עצמן מזמנין צרכי תקרובת וצרכי עצמן זה לזה אבל יום איד של יחיד כיון שאין בני העיר זקוקין לו המשועבדין שלו צריכין להזמין לו משתדלין בשבילו ואיכא הודאה לע"ז קמ"ל אותו האיש עכ"ל ולפי"ז בחג של יחיד היא רבותא שגם בו אינו אסור אלא אותו האיש, ואפשר שכן הוא דעת רבנו לסלק חומר ההשגה עי' בזה.

וכל מיתה ששורפין בה כלים ומקטרים קטורת. הוספת הקטורת הוא ע"פ הירושלמי שם ה"ב כינא מתניתא כל מיתה שיש בה עישון ושריפה יש בהן ע"ז ושאין בה עישון ושריפה אין בהן ע"ז.

אין יום החג אסור אלא לעובדיה בלבד. (ובנוסח מעשה רוקח הספרדי אלא לעובדים בו בלבד אבל עכו"ם ששמחים בו וכו' והוא נוסח ישר ומכוון מאד) אבל אותם ששמחים בו ואוכלין ושותין ומשמרין אותו מפני מנהג או מפני כבוד המלך אבל הם אין מודין בו הרי אלו מותרין לשאת ולתת עמהן. והוא כר' יוחנן דאמר משועבדין מותר, והנה רש"י ז"ל פי' משועבדין ליתן המס ולהביא להם כל צרכיהם, והחששא היא דמה שהם קונים עכשיו יביאו לרומי להקריבן בני רומי, ומרן הגרעק"א הקשה דהא הוי לפני דלפני דשרי, וכבר הקדימו הריטב"א ז"ל שכתב על דברי רש"י ז"ל ואינו נכון דהא לפני דלפני הוא ולא מפקדינן עלה [ועי' למרן הגר"א ז"ל בסי' קל"ט סקל"ב שכתב דדעת רש"י ז"ל דכל דידעינן דודאי ימכור להם הוי כאלו מכר להם בעצמו וכן דעת התוס' שם עיי"ש היטב] אלא הנכון דאותן עיירות עושות אותו איד אלא שאינן עושות אותו לפי שיהא שלה אלא לכבוד בני רומי בלבד וכו' וכן מוכיח פירוש זה בתוספתא דתניא משפחה אחת עושה ומשפחה אחת אינה עושה העושין אסורין ושאינן עושין מותרין, קלנדא אע"פ שהכל עושין אותה אינה אסורה אלא לפולחין בלבד כלומר לפולחין אותה לשמה, וזהו דעת רבנו (ומדברי הרמב"ן ז"ל שהבאתי לעיל משמע דס"ל כרש"י ז"ל ורצונו לכוין כן גם דעת רבנו ואין סתירה דגם בזה חידושא איכא ביחיד ואין מן הצורך להאריך) וראה זה פלא שבשו"ע סי' קמ"ח ס"ח העתיק כל דברי רבנו אלה כתומם וכתב עליהם מרן הגר"א ז"ל ר"ן שכן משמע בתוספתא, והלא הם דברי רבנו מלה במלה, ולמה הביא את הר"ן ז"ל למקור הדברים.

תוכן העניינים

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה