אור ברסלב

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי

פרק ח · הלכה ז

הלכה ו

דבר שאין בו תפיסת יד אדם שנעבד וכו' אע"פ שהנעבד עצמו מותר בהנאה צפויו אסור בהנאה והנהנה בכל שהוא מהן לוקה שנא' לא תחמוד כסף וזהב עליהם וכל צפויי עכו"ם הרי הן בכלל משמשיה. וראה ביאור דברי רבנו ע"פ מה שהשיג עליו הרמב"ן ז"ל בלא תעשה קצ"ד דס"ל לרבנו דישנו לאו דולא תביא תועבה ולאו דלא ידבק בתקרובת ומשמשין וכמ"ש לעיל בריש פ"ז וס"ל להרמב"ן ז"ל דעובר עליהן רק בלאו דלא תחמוד כסף וזהב וכו' ואלו לרבנו, לאו דולא תחמוד כסף וזהב עליהם קאי רק על נוין, ואף דנוי בכלל משמשין ס"ל לרבנו, דלנוי של נעבד במחובר שאין הנעבד עצמו נאסר, על זה בעינן לאו מיוחד דולא תחמוד ולאו דלא תחמוד קאי לת"ק דר' יוסי הגלילי רק לנעבד במחובר או בעלי חיים שנעבדו, ואף בקרא כתיב תחלה פסילי אלהיהם תשרפון באש, מ"מ לאו דולא תחמוד כסף וזהב לאו עליהם קאי. ור"י הגלילי פליג וס"ל דקאי על פסילי אלהיהם ומטעם זה דריש אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם. והרי חזינן באמת דתקרובת של נעבד במחובר אינו נאסר. אבל נוי של עכו"ם הנעבד שנאסר הנעבד בעצמו, הוא בכלל שאר משמשין ועל זה איכא לאוי דולא תביא ולא ידבק בידך, וזהו שיעור דברי רבנו דהיכא שהנעבד עצמו מותר בהנאה על זה איכא לאו דולא תחמוד, אבל כל צפויי עכו"ם ר"ל היכא שהעכו"ם עצמו נאסר הרי הן בכלל משמשיה, ועל זה איכא לאוי אחריני וכן נראה שהוא דעת המהרש"ל בביאוריו לסמ"ג עי"ש היטב, האמנם כי מפרש"י במקומו לא משמע כן אלא דלת"ק לאו דולא תחמוד קאי גם על נוי של נעבד במחובר אבל קאי גם על צפויי עכו"ם הנאסר ג"כ, ואפשר דס"ל לרש"י ז"ל כשיטת הרמב"ן ז"ל דליכא במשמשין לאו דולא תביא תועבה ולאו דלא ידבק בידך מאומה רק לאו דולא תחמוד, ומשו"ה דהגזה"כ הוא דתלוש שעל העכו"ם המחובר הוא כתלוש של שאר עכו"ם. אבל רבנו לטעמיה דס"ל דנוי בכלל משמשין ומשמשין בכל מקום איכא גביהו הנך לאוי, איהו מפרש דלאו דולא תחמוד קאי רק על נוי עכו"ם הנעבד במחובר, ותקרובת דליכא רבוי שרי בנעבד במחובר, ואפילו במשמשין בעכו"ם שנעבד במחובר לא נתברר בדברי רבנו, והרי גם במשמשין איכא פלוגתא, ואף דמוכח בגמ' דף נ"ב דמשמשי מחובר אסורין מ"מ כתבו התוס' בחולין מ' א' ד"ה הא דמשמשין הוו כמו תקרובת ומותרין בנעבד במחובר וכבר עמד ע"ז מרן הגר"א ז"ל בביאוריו לשו"ע סי' קמ"ה ולפי"ז דברי רבנו כאן ברורין ומבוארין.
אבל מתוך מ"ש רבנו בספר המצוות ל"ת כ"ב שהזהירנו שלא ליהנות בתכשיטין שיקשטו בהם לע"ז והוא אמרו יתברך לא תחמוד כסף וזהב עליהם ובספרי ביאר שצפויי נעבד אסור וכו' מזה משמע דס"ל לרבנו דכל צפוי אף שאינו מחובר הוא בכלל לאו דלא תחמוד וצ"ל דרבנו חזר בו כאן וקשה לומר כן האמנם בספרי לפנינו ליתא לדרשא זו, ונמצאת בספרי הנקרא מדרש תנאים אבל בספר המצוות כת"י איתא ובספרא ביאר, והוא באמת לפנינו בספרא ויקרא פ"ב, דקתני התם מן הבקר להוציא את הנעבד והלא דין הוא ומה אתנן ומחיר שציפויהם מותרים, אסורים ע"ג מזבח נעבד שצפויו אסור אינו דין שיפסל מע"ג המזבח, או חילוף ומה אתנן ומחיר שהם אסורים צפויהם מותרים נעבד שהוא מותר אינו דין שיהא צפוייו מותר א"כ בטלת לא תחמוד כסף וזהב עליהם, אני אקימנו לא תחמוד כסף וזהב בדבר שאין בו רוח חיים אבל בדבר שיש בו רוח חיים הואיל והוא מותר יהא צפויו מותר ת"ל מן הבקר להוציא את הנעבד, ולכאורה מדברי התורת כהנים משמע ג"כ דקרא דולא תחמוד קאי אנעבד שאינו נאסר ביחוד, דהא פריך א"כ בטלת לא תחמוד כסף וזהב עליהם, אלא שהוא אח"כ אני אקימנו שאומר דקאי על אין בו רוח חיים אבל אין הכרע מזה, אשר על כן אפשר לפרש לשון רבנו דבאמת ס"ל דכל הצפויין נכללו בלאו דלא תחמוד כסף וזהב ומה שסיים וכל צפויי עכו"ם הרי הן בכלל משמשיה ר"ל שאף אצפוי איכא לאו מיוחד מ"מ לכל יתר הדינים הצפויים בכלל משמשים הם, כמו לענין ביטול דנוי חשוב כמו משמשין דיש להם ביטול ולא כמו תקרובת שאינה בטלה לעולם, וכדומה עוד פרטים, אבל האופן הראשון נראה יותר מדויק בדברי רבנו אף דאית ליה פרכא קצת וצריך תלמוד.

תוכן העניינים

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה