עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ז · הלכה יט
סכין של עכו"ם וכו' ואם היתה בהמה מסוכנת הרי זה אסורה מפני שהוא מתקן וכו'. עי' כ"מ וג' שיטות בדבר, שיטת רבנו דלכתחלה אין שום היתר אפילו היכא דליכא תיקון והיכא דאיכא תיקון אסור גם בדיעבד ולשיטת רבנו לא מהני הולכת הנאה לים המלח דהא שיטתו היא דבעינן תערובות לזה, ושיטת הרא"ש דהכל הוא לכתחלה ובדיעבד אף במסוכנת מותר, ושיטת הרשב"א והר"ן ז"ל, דמותר לשחוט את הבריאה אף לכתחלה ומסוכנת אסורה בדיעבד, אמנם בשיטת רבנו לא נתברר דיש שסוברים בדעתו ז"ל דגם הוא בשיטת הרשב"א והר"ן קאי, והא דאוסר לכתחלה הוא משום שמנונא דסכין ובחדש מותר גם לכתחלה, ועי' ברמ"א ביו"ד סי' קמ"ב ובדברי מרן הגר"א ז"ל שם, והדברים ארוכים אצל האחרונים ז"ל בדיוקי הסוגיא עי' עליהם.
וראיתי להגאון רע"א ז"ל בהגהותיו ליו"ד סי' י' שהקשה לשיטת רבנו דבדיעבד אסורה, ולמה לא נימא כיון דאסור ליהנות מן הסכין משום לא ידבק, אי עביד לא מהני והוי כאלו לא נשחטה כלל, ובשלמא בשוחט בהמת חבירו לעכו"ם דס"ל לרוב הפוסקים למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו דמותר אף באכילה, בזה אין להקשות ולומר אי עביד לא מהני דהא העבירה לא תלי דוקא בשחיטה דאף אם נוחר לעכו"ם איסור עביד וא"א לתקן ע"י אי עביד לא מהני, אבל הכא בשוחט מסוכנת בסכין של עכו"ם בודאי קשה, ומכ"ש לפי מ"ש הטורי אבן דתקע בשופר של עולה דאפילו למ"ד אי עביד מהני היינו היכא דאפילו אם נימא אי עביד לא מהני מ"מ איכא עבירה דעבר אמימרא דרחמנא, אבל בתוקע בשופר של עולה, דכל ההנאה הוא קיום המצוה ואם אינו יוצא לא נהנה ולא עבר אמימרא דרחמנא בזה לכו"ע לא מהני, א"כ ה"נ בשוחט מסוכנת נימא ג"כ דלא מהני ולא עביד כלום ונשאר בצ"ע.
והנה לכאורה יש לדון דמאן לימא לן באמת דכוונת רבנו לאסור כל הבהמה בהנאה, ודלמא כוונת רבנו רק דאם שחט בהמה בריאה הבהמה מותרת באכילה, משום דהוי מקלקל שבחייה ראויה לגדל וכו' ואין כאן הנאה כלל מסכין של עכו"ם, ואם שחט מסוכנת הרי זו אסורה באכילה, וא"כ לא תהא שום הנאה מסכין של עכו"ם, ובאמת מצאתי להרב חקרי לב ז"ל דס"ל כן להלכה. וכמדומה שגם דברי רבנו יהיו בזה מדוקדקים מאד, ולאו משום טעם דאי עביד לא מהני, אלא פשוט משום דאסור ליהנות מעכו"ם ואם אין השחיטה מתרת אין כאן הנאה עוד וכסברת הטורי אבן ז"ל שהביא.
אולם באמת מאן אמר לן דכל ההנאה בשחיטה הוא היתר האכילה לישראל וברור דגם בנוחרה בסכין של עכו"ם דינא הכי, והרי להדיא איתמר בהוריות י"א ואיזהו מומר דבסתמו מין הוי אומר אוכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים ופי' התוס' בע"ז כ"ו ב' דה"ק נבלה שמתה מחמת חולי וטרפה שנשברה מפרקתה שמתה והולכת ואינה ראויה לאכילה וא"כ לא אכל אלא להכעיס אבל לא מיירי בנשחטה בסכין, פגום, דלא הוי קרוי מין בסתמא דשמא אכלה לתיאבון שהיא טובה לאכול, הרי להדיא דבעצם חלוק מה שנשחט ע"י נחירה ובין מתה מאליה וכן אמרו בחולין צ"ד א' דלא ימכור סנדל של מתה בכלל של חיה שחוטה מפני שמתעהו וכן פסק רבנו, ועי' עוד חולין צ"ב ב' ואחת שאין שוקלין בשר המת במקולין ועי' רש"י ז"ל שם שכתב ואני שמעתי בשר המת בשר בהמה שמתה מעצמה עיי"ש וא"כ מאי אי עביד לא מהני שייך כאן והרי עכ"פ נהנה מסכין של עכו"ם ולא גרע מחתך בה בשר דג"כ אסור. ועי' באשכול הל' שחיטת חולין סי' ה' אע"ג דמתקן ונעשה רצונו בשחיטה וכו' עיי"ש הרי ג"כ דאינו משום היתר האכילה, וכמדומה שהדברים פשוטים וברורים.