עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ז · הלכה יד
נטל ממנה כרכר וארג בו את הבגד אסור בהנאה. עי' מ"ש בהלכה הקודמת בשם התוס' רי"ד, וכן הוא להדיא גם באשכול סי' הנ"ל שכתב על זה אף דקי"ל זה וזה גורם מותר הכא חד גורם לעשיה איכא, וכל זה לא היה עדיין לנגד עיני רבותינו האחרונים ז"ל.
ומותר ליטע תחתיה ירקות בין בימות החמה וכו'. עי' בהשגת הרמ"ך ז"ל שהביא הכ"מ, דאפילו אם זה וזה גורם מותר מ"מ בימות החמה אסור וכדבעי למימר שם בגמ' אליבא דרבנן אי ס"ל זה וזה גורם מותר ומ"מ אמרו דבימות החמה אסור ועי' בתוס' שם, וכן הוא באמת דעת הרמב"ן ז"ל דאפילו למסקנא דר' יוסי לדבריהם דרבנן קאמר להו מ"מ בימות החמה אסור, אבל דעת כמה רבוותא כרבנו וכן הוא להדיא באשכול סי' נ"ב שם דשרי אע"ג דמהני להו הצל בימות החמה והנביה בימות הגשמים, וכדברי הריטב"א ז"ל דלכתחילה הוי סברי דאין זה חשוב זוז"ג משום שאין הגורמין עושין פעולה אחת וכמ"ש התוס' בשם הרשב"ם ז"ל שם, ומיהו המסקנא הוא דאפילו הא זוז"ג חשיב ליה כיון דשניהם פועלין בדבר אחד ומשניהם מתקיים הזרע וכן הביא הר"ן ז"ל שם והאריך בזה, ועי' עוד בריטב"א שם שכתב וכן מוכיח בפירוש ממאי דאמרינן לעיל דא"ל ר' יוסי לחכמים לדידי זוז"ג מותר כלומר, ואפילו מה שאתם אומרים שאין זורעין בימות החמה אני אומר שזורעין וה"ה בימות הגשמים, אלא לדידכו דאמריתו זוז"ג אסור, יש לכם לאסור אף בימות הגשמים מפני הנביה, אלמא לר"י שניהם מותרים ואפילו לכתחילה וזו ראיה ברורה דלית נגר בר נגר דלפרקינה ונתקיימו דברי הרמב"ם ז"ל שפסק כן עכ"ל (וצ"ל על כרחך לשיטת הרמב"ן והרמ"ך ז"ל דהא דאמר לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור היינו מה דאמרו רבנן אף היא נעשה זבל, וגם במסקנא קי"ל כמו דהוי ס"ד דאין זה חשוב זוז"ג משום שאין הגורמין שוין והוא דחוק מאד, והמדייק בדברי רבנו שכתב מפני שצל האשרה שהוא אסור עם הקרקע שאינה נאסרת גורמין לירקות אלו לצמוח, יראה כי לא ס"ל לרבנו סברא דאין שני הגורמין עושה פעולה אחת).
והא דכתב רבנו דמותר גם לכתחילה וכבר השיגו הרמב"ן ז"ל בחידושיו לע"ז שם וכתב וראיתי לר"מ הספרדי ז"ל שפסק זורעין תחתיה ירקות בין בימות החמה בין בימות הגשמים וזה ודאי טעות, שאפילו תאמר דיעבד מותרין לכתחלה אסורין ליהנות ממנה דהא אפילו באגוז של ערלה וכו' אבל כבר כתבו רבותינו הראשונים ז"ל וכן מבואר להדיא באשכול להראב"ד ז"ל ובריטב"א בסוגיין משום דבזריעה לא עביד מידי והנאה מן הצל ומעלין דאשרה ממילא אתו והו"ל כדיעבד וכ"כ רבנו ישעיה הזקן בתוס' רי"ד שם במהדורא קמא, דהכא אינו מזבל לכתחלה אלא הנביה נושרת מאליה ואי לאו דס"ל זה וזה גורם אסור לא הוה קפיד ע"כ. [ולא אמנע מלהעיר בזה על דבר אחד שבעניותי לא מצאתי מי שעמד ע"ז, דהנה הבה"ג ז"ל בהל' ע"ז שיטה אחרת לו בכל אלה, שהרי הוא העתיק לדינא דזורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים אבל לא בימות החמה ובחוזרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים ר' יוסי אומר אף לא ירקות בימות הגשמים מפני שהנויה נושרת והות להן לזבל כמתניתין ובתר הכי הביא עובדא דההיא גנתא דאזדבלה בזבל ע"ז שלחה רב עמרם לקמיה דרב יוסף כי האי גוונא מאי א"ל הכי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי, דאפילו זבל דע"ז נמי אסור בהנאה ע"כ, ובתר הכי מביא דינא דתנור חדש וס"ל דיותץ והוא לטעמיה דס"ל דזה וזה גורם אסור, הרי דהבה"ג מפרש הסוגיא נגד דעת כל רבותינו ז"ל דאינהו כולהו מפרשי דהלכה כר' יוסי קאי על זוז"ג דמותר, ואיהו ס"ל דזוז"ג אסור והלכה כר' יוסי דאסור בזוז"ג והנה מלבד שהוא דבר חדש מאד ויש לעיין לפי"ז בכל הסוגיא ולהעמידה ע"פ דרכו הנה נפלאתי שלא ראיתי מי שיביא דעתו הקדושה כלל והוא פלא, ובאמת הרי לפי שיטתם של רבותינו ז"ל דמפרשי דמאי דאמר שמואל הלכה כר' יוסי ר"ל דזוז"ג מותר קשה מאד ואיך קאמר שמואל בפסחים כ"ז דתנור חדש יותץ וכבר עמדו בזה ולדברי רבנו הבה"ג הוא פשוט ומרווח ויש מקום להאריך ולא באתי אלא להעיר כאן].
וכל שדבר אסור ודבר מותר גורמין לו הרי זה מותר בכל מקום לפיכך וכו' ופרה שפטמה בכרשיני עכו"ם תיאכל. עי' בדברי רבנו בפ"ג מאיסורי מזבח הי"ד שכתב כן וכן בהמה שפטמה בכרשיני ע"ז מותרת למזבח שהרי נשתנו, נראה דלא סגי ליה טעמא דהכא משום זה וזה גורם, ועי' בהי"ג שם לענין נרבעו ולבסוף עיברו דס"ל כרבנן דזוז"ג מותר עי"ש היטב ויש להאריך בזה ועמדנו שם במקומו.