עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ז · הלכה יב
והאפרוחים והביצים שצריכין לאמן אסורים שהרי האשרה כמו בסיס להם. והראב"ד ז"ל השיגו דהיה לו לומר מפני שהן כגדולי האשרה, ועי' כ"מ שכתב דאפשר שכונת רבנו שכיון שהוא בסיס להם גזור רבנן דאי שרית לאיתהנויי מיניהו אתי לאתהנויי מינה, וכבר עמדו על דברי הכ"מ להקהות בהם, ומצאתי באשכול פ' כל הצלמים סי' נ' שכתב אבל אם צריכין לאמם צריכין גם לאילן שהאם מקננת בו וחיישינן שיהנה מהאילן והם המה דברי הכ"מ, וראה זה מצאתי להגאון אור שמח ז"ל בפי"ג מהל' שחיטה ה"כ שכתב דרבנו והראב"ד לטעמיהו אזלי, דפליגי לקמן בפ"ח ה"ג בהשתחוה לחצי דלעת וחצי האחר מעורה בו דס"ל לרבנו דאסור מספק דשמא זה החצי כמו יד לחצי הנעבד והראב"ד ז"ל השיגו דאין יד לאיסור אלא לטומאה עי"ש היטב ולפי"ז רבנו לטעמיה ס"ל נמי הכא דהאשירה הוי כמו יד ובסיס להאפרוחים, ולהראב"ד ז"ל על כרחך מטעם אחר אתי עלה דהא אין יד לאיסור, והוא דבר מחודד, אבל יש לפקפק בו טובא, דלגבי יד לאיסור שכתב רבנו לא שייך אלא כשההיתר הוא יד להאיסור וכמו בדלעת שכתב רבנו שחצי הדלעת המותר הוי יד לחצי הנעבד, משא"כ אם האיסור הוא יד לההיתר זה לא שייך אלא לענין טומאה גם לדעת רבנו אבל לא לענין איסור, ועוד דאם נימא כן, א"כ גם בקן עצים דאייתי מעלמא למה מותר, והרי הו"ל יד ובסיס, ובאמת שקושיא זו קשה גם לשיטת רש"י ז"ל שפירש בסוגיא דגזור בהו רבנן כעל אילן עצמו, דא"כ הוא הדין בקן ובעצים מעלמא. ומצאתי בתוס' רי"ד בסוגיא דע"ז שם במהדורא תליתאי שעמד בזה ודחה פרש"י ז"ל בזה ואפשר שזהו כוונת ההשגה על רבנו שאם הטעם מפני שהאילן כמו בסיס להן א"כ היה גם הקן נאסר, ועל כן כתב טעם אחר מפני שהן כגדולי אשרה ויש להאריך בכל זה.
והקן עצמה שבראשה מותר מפני שהעוף מביא עציו ממקום אחר. וגם בזה השיג הראב"ד ז"ל דוקא שהביא ממקום אחר ור"ל אבל בסתמא לא, וכבר האריכו המחברים בטעם רבנו משום דהו"ל רוב וקרוב, דהולכין אחר הרוב, ועוד דרובא דעופות מביאים ממקום אחר, ועי' לח"מ האריך בביאור והשואת הסוגיות דע"ז ודמעילה ועמד להקשות על רבנו למה לא פסק כר' אבהו עיי"ש, וראה זה מצאתי דבר חדש בתוס' רי"ד לע"ז שם במהדורא קמא דמפרש דלא כפרש"י ז"ל אלא דס"ל לר"א דאמר מאי יתיז, יתיז באפרוחין, פי' אבל באילן של הקדש אף האפרוחים לא יתיז בקנה, גזירה שמא יעלה דרך האילן ויטלם ונמצא נהנה מן ההקדש, אבל באשירה לא גזרינן משום דמאוסה ובדילי אינשי מינה, והדר א"ל ר' יעקב לר' ירמיה בר תחליפא אסברא לך, באפרוחין כאן וכאן מותרים בביצים כאן וכאן אסורים וכו' פי' דלא ס"ל לר' יעקב תירוצא דר' אבהו, אלא דין אחד יש בין להקדש בין לאשרה באפרוחים ובביצים, ומוקים למתניתין כגון דאייתי עצים מעלמא וקיננה בהם כדאוקימנא מעיקרא, כך נ"ל פתרון שיטה זו והמורה פירש דר' יעקב אמילתה דר' אבהו קאי ולפרושי מילתיה קא אתי ומשו"ה פירש מילתא דר' יוחנן פתרון דחוק שלא נראה לי (עכ"ל הכי) עכ"ד, מבואר לשיטת רבנו ישעיה הזקן ז"ל דר"י פליג אתירוצא דר' אבהו ומוקי ג"כ למתניתין באייתי מעלמא שר"ל לדעת רבנו ושיטתו דהיינו בסתמא ומשום רובא ולהכי פסק כן רבנו, ולא היה לו להביא הך דיתיז בקנה כלל דלפי"ז הפי' יתיז בקנה הוא להתיר ההנאה בקנה של אשרה משא"כ באילן של הקדש עיי"ש בסוגיא ופשוט ועי' מ"ש עוד בהל' מעילה בעה"י.