עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ה · הלכה ז
ואסור לערוך דין ותשובה עם המתנבא בשם עכו"ם, ואין שואלין ממנו אות ומופת וכו' וכל המחשב וכו' שמא אמת הן עובר בלא תעשה שנא' לא תשמע אל דברי הנביא ההוא. לא הראו מקור הדברים, והנה רבנו בספר המצוות ל"ת כ"ח כתב, שהזהירנו משמוע למתנבא בשם ע"ז, ר"ל שאנחנו לא נחקרהו ולא נשאלהו ונאמר לו מה האות שלך וכו' ולא נשמע ממנו טענה, והאזהרה מזה הוא אמרו לא תשמע אל דברי הנביא ההוא. והרמב"ן ז"ל השיג עליו דהביאור לא תשמע אל דברי הנביא הוא שלא נקבל את דבריו לעשותם, וכמו שתרגם באונקלוס שם והנה היא אזהרה בע"ז עם כמה אזהרות שבאו בתורה בעניניה כמ"ש במ"ח מקומות הזהירה התורה על ע"ז עיי"ש ובמגילת אסתר ובלב שמח מה שרוצים לישב דברי רבנו, והנה הרב סדר משנה ז"ל אחרי שהאריך בישוב שיטת רבנו מהשגת הרמב"ן ז"ל חתר למצא סמוכים לדעת רבנו בספרי פרשת ראה שם, דאיתא שם ע"פ הנוסחא הישנה לא תשמע לדברי הנביא ההוא ולא תחזור בו (הנוסחא החדשה היא ולא החוזר בו, וכן היא הנוסחא במדרש תנאים שם, והביאור לנוסחא זו, שהרי ר' עקיבא ס"ל התם ח"ו שמעמיד הקב"ה חמה לבנה ומזלות לעובדי ע"ז הא אינו מדבר אלא במי שהיו נביאי אמת בתחלה וחזרו להיות נביאי השקר ופליג על ר' יוסי הגלילי וכמו בגמ' דסנהדרין ועל זה אמר לא תשמע אל דברי הנביא ההוא ולא החוזר בו ר"ל שחזר להיות נביא שקר, [וכן הוא מבואר בפסקתא זוטרתא אמר ר"ע ח"ו וכו' אלא מהו ובא האות והמופת וכו' וחזר להיות נביא השקר ולמדך הכתוב שאם בא אות ומופת ע"י נביא כשהיה נביא אמת וחזר ואמר לך לך עבוד אלהים אחרים אל תשמע לו והם הם הדברים בספרי] ואח"כ סיים או אל חולם החלום ההוא ולא החשוד למפרע והוא ישר מאד, אבל הנוסחא הישנה בספרי היא ולא תחזור בו) ורוצה לפרש שכוונת ולא תחזור בו הוא ענין עסק והשתדלות עמו וכמו בכמה מקומות בש"ס לשון זה אתה מחזר לשורפו וכדומה, וכן מצאתי בהתורה והמצוה שכתב לדבר פשוט דס"ל להספרי שאין פירושו של לא תשמע לו שלא תקבל דבריו לעשות כן שעל זה הו"ל למימר לא תשמע אליו, אבל הוא לשון שמיעת הדברים היינו שאסור לו לשמוע הדברים פעם שנית עיי"ש, ולדעתי העניה הוא דחוק.
ואשר נ"ל בעזה"י מקור הדברים בספרי שופטים (י"ח כ) וז"ל והמתנבא בשם עכו"ם ואומר כך אמרה עכו"ם אפילו כוון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור אין שומעין לו אך הנביא אשר יזיד לדבר בשמי ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת בסתם מיתה האמורה בתורה זו חנק ע"כ, והנה הא דתנן אין שומעין לו הוא תמוה דהא אפילו מיתה הוא חייב. ולכן מחקו אותו רבותינו ז"ל וכתבו תחתיו מיתתו בידי אדם, ומה דתנן אח"כ אך הנביא אשר יזיד וכו' כתבו דאולי קטיעא הוא או כמו שהגיהו מיתתו בידי אדם "שנאמר" אך הנביא וכו'. ועי' למרן הגר"א ז"ל שהגיה ג"כ בדברי הספרי כנ"ל, ונראה דהיתה לו לרבנו הנוסחא העתיקה, והכין ביאורה דהמתנבא בשם עכו"ם אפילו כוון את ההלכה אין שומעין לו, ר"ל דאסור לשמוע ולערוך עמדו דין ותשובה וכמ"ש רבנו, וע"ז מסיים אך הנביא אשר יזיד לדבר וכו' ומת בסתם מיתה האמורה בתורה זו חנק, ור"ל דעל השומע איכא רק לאו אבל הנביא חייב מיתה והדברים ישרים.
אמנם מה שיש לעמוד עוד על דברי רבנו הוא, דהרי הלאו דלא תשמע לו קאי אנביא המדיח לעכו"ם, ומנין לו לרבנו דאיכא לאו זה גם במתנבא בשם עכו"ם וכן העתיק גם הסמ"ג והחינוך, והנה ביראים סי' ע"ז ובחדש סימן שס"ח העתיק ג"כ לא תשמע אל דברי הנביא, צוה והזהיר הבורא ברוך הוא שלא יקבל אדם דברי נביא שקר האומר לך עבוד אלהים אחרים אע"פ שלא תעשה כדבריו משעה שקבלת דבריו אתה עובר דכתיב כי יקום בקרבך נביא וכתיב לא תשמע אל דברי הנביא משעת קבלה עבר על לא תשמע. והנה יש לעמוד הרבה על דברי רבנו היראים אם מסכמת דעתו לדעת רבנו. אבל אפילו אם ס"ל כרבנו הרי כתב להדיא דהוא בנביא השקר המתנבא לעבוד עכו"ם, אבל לא במתנבא בשם עכו"ם וכוון כהלכה, ומצאתי במשנת חכמים סי' כ"ט שכתב והנה זה פשוט דאף דהא דכתיב ובא אליך האות ומופת היינו האי דכתיב בפרשת ראה דאיירי בנביא המסית ומיתתו בסקילה וכמ"ש הכתוב נלכה ונעבדה דהיינו נלך ונעבוד וכו' ומתנבא בשם עכו"ם היינו לאסור האסור דמכוון כהלכה רק שמתנבא בשם עכו"ם, מ"מ ס"ל להרמב"ם דהדין דין אמת דאף בנביא המתנבא בשם עכו"ם שאסור להרהר מלאו דלא תשמע וכו' כן נראה פשוט, ולא ידענא פשיטותיה דמר ולפי מ"ש לעיל איתא דבר זה בספרי ומ"מ הדבר צריך בירור ועיון גדול.