עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ה · הלכה א
המסית אחד מישראל. ולא הזכיר רבנו דבעי אכילה ושתיה וכמבואר בחולין ד' וכבר עמד על זה הרב משנת חכמים ועוד, ועי' ביראים סי' פ"ג ובחדש סי' רל"ז שכתב אע"ג דאמרינן בחולין ד' אין הסתה בדברים ופרכינן והא כתיב כי יסיתך אחיך בן אמך ומתרצינן באכילה ושתיה, התם אין דרך להם אלא באכילה ושתיה מיהו אם הסית בדברים גרידא מחייב דתנן כל חייבי מיתות אין מכמינים להם חוץ מזו וכו' והוא אומר אמור מה שאמרת בסתר וכו' אלמא בהסתת דבור גרידא חייב עכ"ל, ועי' במגיה שם הביא דעת הרב יד הקטנה דהוא מחלוקת בספרי אי אין הסתה אלא טעות, או אין הסתה אלא גרוי ואי ילפינן לה מאיזבל או מהסתה דלמעלה, ואין הדברים מוכרחים ועי' מ"ש שם מתוספתא פ"א דכריתות והאומר לחבירו לך ועבוד ע"ז והמסית, ופרשו דמסית היינו ע"י אכילה ושתיה וחידוש דלך עבוד אף שהוא מסית אבל ר"ל בדברים בעלמא וגם זה אינו ודברי התוספתא יבוארו לקמן.
בין איש בין אשה הרי זה נסקל. קאי אמסית ודבר זה מפורש בתורה, או בתך או אשת חיקך, ולקמן קאי אמוסת ודברי הכ"מ אינם מובנים קצת.
אע"פ שלא עבד המסית ולא המוסת עכו"ם אלא מפני שהורהו לעבוד. עי' היטב במ"ש לעיל פ"ד ה"א ועי' עוד לקמן בה"ה.
בין שהיה המסית הדיוט בין שהיה נביא וכו' מיתתו בסקילה. הוא מסוגיא דסנהדרין ס"ז א' דמבואר דלרבנן נביא המסית בסקילה כמו מדיח, והנה עי' להרדב"ז ז"ל בלשונותיו ח"א סי' מ"ו שכתב וז"ל כבר קדמך אחד מן הראשונים נשמתו עדן וכתב והתימה מהרמב"ם ז"ל שכלל נביא המדיח עם המסית לפי שמיתתו בסקילה דהלכה כדברי חכמים ונמצא שאין חילוק בין נביא המדיח להדיוט המסית וקשה דודאי לא שוו מסית הדיוט לנביא המדיח, שהמסית אינו חייב אלא על ע"ז בלבד, והנביא המדיח חייב אפילו על שאר מצוות בעוקר גוף המצוה לדעת רב המנונא דהלכה כמותו משום דרבא סבר לה כוותיה ואפילו אליבא דרב חסדא דנביא המדיח לא מחייב אלא בע"ז בלבד אכתי לא שוו אהדדי שהמסית אינו חייב אלא על עיקר ע"ז והנביא המדיח חייב אפילו על לא תעשה ועשה שבה ואפילו אונתצתם את מזבחותם ואף הראב"ד לא השיג עליו והוא מן התימה עכ"ל.
והנה הרדב"ז ז"ל אחרי שהרבה לישב דלמה פסק רבנו כרב חסדא כתב ומה שהקשו עליו דאכתי לא שוו אהדדי דמסית אינו חייב אלא על עיקר ע"ז, לא ידענא מנא להו, דכיון דגמרינן ג"ש לחייב נביא המדיח סקילה ממסית, אמאי לא ילפי נמי מסית מנביא המדיח מה נביא המדיח חייב אפילו בקיים מקצת וביטל מקצת אף מסית נמי חייב וכו' ויישב דלמה לא יחייב מסית גם בשאר המצוות עיי"ש וזהו דעתו בישוב שיטת רבנו והוא פלא, והרי מבואר בספרי וכבר העתקנוהו לעיל בפ"ד דאמרו שם גבי מסית מנין לאומר אעבוד אלך ואעבוד וכו' יכול אף המגפף והמנשק והמרחץ והמרבץ והסך וכו' ת"ל הזה הזה בסקילה ואין כל אלו בסקילה, הרי להדיא שאין מסית אלא בדבר שחייבין עליו סקילה, והרי המגפף וכל אלו ששנו כאן בלא תעשה דלא תעבדם, ומ"מ אין בהם דין מסית, והרי נביא המדיח אי מתרבי אף ל"ת בודאי חייב על זה וכמו שדרשו בה זו מצות ל"ת, אבל לא ידענא מאי קשיא להו בדברי רבנו, והרי רבנו כתב רק שיש דין מסית בנביא, והוא מבואר בסוגיא שהבאנו וכן הביא אח"כ דין נביא שהדיח לחייבו סקילה דלא כר' שמעון וכן ביתר פרטי הדינים כמו שיבואר לקמן, והא דלא הביא דין נביא המדיח בקיים מקצת ועוקר מקצת עי' מ"ש לעיל בפ"ט מהל' יסודי התורה ברחבה.
בין שהיה המוסת יחיד וכו' או יחידים. עי' מ"ש בפ"ד ה"ו בשם החינוך דמדיח לשנים הוי בכלל מדיח ומסית לא הוי כי אם ליחיד והוא פלא והרב מוהר"א שטיין ז"ל בהגהותיו לסמ"ג העביר קו עד עשרה דעד עשרה הוי מסית וביותר מעשרה מדיח הוי, והאחרונים אחריו כתבו עד שלשה ובאמת אינו כן דעת רבנו אלא דאפילו מסית למאה יחידים דין מסית עליו עם כל פרטי דין המסית וחומרתו, ומדיח הוא שמדיח את כל העיר או רובה דוקא, ואז אינו נקרא עוד מסית, וזהו ג"כ כוונת הסמ"ג מסית יחידים מדיח את המרובין, שעיר הנדחת נקראת בלשון חכמינו מרובים בכל מקום, ואם הדיח לכל העיר אבל לא הודחו עמו, הנה משום מדיח אינו חייב, דבמדיח בעינן דוקא שיעבדו המודחים עכו"ם, ומשום מסית ג"כ אינו חייב שכיון שהדיח לרבים יצא מכלל מסית ויתבאר עוד לפנינו.