אור ברסלב

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי

פרק ד · הלכה ו

הלכה ה

בי"ד הגדול שולחין ודורשין וחוקרין וכו' ואח"כ שולחין להם שני תלמידי חכמים להזהירם ולהחזירם, אם חזרו ועשו תשובה מוטב וכו'. ועי' בהשגת הראב"ד ז"ל דמה מועלת תשובה אחר התראה ומעשה, ועי' מגדל עוז ולח"מ, ורצונם לומר דלהראב"ד היתה לו הגירסא בדברי רבנו, אח"כ חוזרים ושולחים להם ב' ת"ח, ור"ל דחוזרים ושולחים אחר התראה, ובדברי המגדל עוז מבואר שהיתה להם הגי' שולחין להם ב' ת"ח ודורשין וחוקרין וכו' וחוזרין ושולחין להם ב' ת"ח ויפה השיג הראב"ד ז"ל, אבל הגי' שלפנינו אח"כ שולחין להם ב' ת"ח וזהו בפעם הראשונה ולא היתה התראה כלל וא"כ אין מקום להשגה, וזה סיבב הכל לדעה זו דרבנו ס"ל דעיר הנדחת א"צ התראה לענין המודחין והא דדרשינן בספרי ובגמ' דילן קי"א לאמר דבעינן התראה היינו למדיחין, אבל המודחין א"צ התראה, אם לא אלא היכא שאין יכולין לעשות בהם דין עיר הנידחת שאז דינם כיחידים, וכן הא דתנן במתניתין וצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד, ועי' להרמ"ה ז"ל שם דקאי אמודחין וכן פרש"י ז"ל שם בד"ה לאמר ובדף קי"ב ד"ה היכי עבדינן, כל זה קאי דוקא היכא דאינה נעשית עיר הנדחת שדינם כיחידים, ולהכי צריכין התראה.
ועי' בשנות אליהו בלקוטיו שלהי ברכות הביא בשם מרן הגר"א ז"ל שדרך ג"כ בדרך זו, ואיהו מפרש לפ"ז סגנון המשנה דסנהדרין זה חומר ביחידים מבמרובים, שר"ל דמתחלה כתב הדין הדיחוה נשים וקטנים וכו' הרי אלו כיחידים וצריכים עדים והתראה לכל אחד ואחד, אבל היכא דנעשית עיר הנדחת א"צ התראה ונמצא דבזה חמורים המרובים מיחידים, והדר תני זה חומר ביחידים מבמרובים שהיחידים בסקילה לפיכך ממונם פלט משום שדינם כישראל משא"כ במרובים דינם כבני נח בסייף וממונם אבד עי"ש היטב בדבריו, וכל דבריו ז"ל צריכים תלמוד דאיך אפשר לומר דמרובים דין בן נח עליהם, ועוד דא"כ למה שולחין להם ב' ת"ח, ועוד וזהו העיקר דהרי רבנו כתב להדיא מי שבאו עליו עדים שעבד עכו"ם אחר שהתרו אותו מפרישין אותו וכו' הרי להדיא דגם היכא דנעשית עיר הנדחת צריכים התראה לכל אחד ואחד, ועי' בתוספתא דסנהדרין פי"ד א"ל ר' עקיבא מה אני מקיים ונתן לך רחמים אם לרחם על הגדולים הרי כבר נאמר וכו' מה אני מקיים ונתן לך רחמים אלו קטנים בתוכה, ר' אליעזר אומר אף גדולים אינם נהרגים אלא ע"פ עדים והתראה מה אני מקיים ונתן לך רחמים וכו' הרי להדיא דאף שעושין בה דין עיר הנדחת מ"מ אמרינן דאף הגדולים אינם נהרגים אלא ע"פ עדים והתראה, אמנם בתוספתא כת"י ווין הביאה הרב צוקרמנדל ליתא במאמר ר"א אף גדולים אינם נהרגין אלא ע"פ עדים והתראה, עי"ש וצ"ב.
ולולא דמסתפינא הוי אמינא בדעת רבנו כמ"ש לעיל בה"ב דבאמת היתה התראה לכל אחד ואחד והתרו בו שדינו בסקילה כמו כל עובד עכו"ם וכמו שנראה להדיא מדברי רבנו שהבאתי דבעינן דוקא שעבד עכו"ם אחר התראה גם בשעת עשיית עיר הנדחת, והרי למ"ד דדנין וסוקלין דנין וסוקלין אי אפשר לומר בשום אופן בענין אחר, אולם אח"כ כשרואין בי"ד שנדחית רובה וכמ"ש שבי"ד הגדול שולחין ודורשין וחוקרין עד שידעו בראיה ברורה שנדחית כל העיר או רובה, ובי"ד הגדול בא אז לגמור עליהם חלות דין חדש של עיר הנדחת, שזהו חלות דין מיוחד, שצרין על העיר ונלחמין בה ודינם בסייף ומחרימין אותה וכו' והרי זהו גמר דין חדש ע"פ בי"ד הגדול, אבל לזה א"צ התראה חדשה עוד, וסגי בהתראה הראשונה לסקילה שהתרו לכל אחד ואחד, ורק ששולחין שני ת"ח להזהירם ולהחזירם למוטב ואם חזרו בהם אז אין על העיר חלות דין עיר הנדחת אבל בודאי שסוקלין כל מי שעבד עכו"ם שהרי לזה לא מהני חזרה וכמ"ש הראב"ד ז"ל וגם רבנו בעצמו כתב כן לעיל בפ"ג ה"ד ואפילו חזר בו בתוך כדי דיבור ואמר אין זה אלי אין חזרתו כלום אלא נסקל, אלא שדין הנדחת אין דנין בה אם חזרו בהם. וע"פ הדברים האלה מיושבים כל דברי רבנו ואם כנים אנחנו בדברינו אלה, הנה אין מקום עוד לקושית רבותינו האחרונים ז"ל, דהא הו"ל עדות שאין אתה יכול להזימה כיון דהורגין גם הנשים והטף, והא בעינן ועשיתם לו ולא לזרעו וה"ה ולא לאשתו עי"ש. וב' תרוצי התוס' בדף ג' במכות שם לא שייכי הכא ועי' מנחת חינוך מה שהאריך לחזק הקושיא מכל צד וכתב ע"ז שהיא קושיא עצומה ונפלאה, והנה מלבד מה שיש לדחות הדברים מכמה צדדים שאינם מעניננו כמבואר לכל מעתיק.
הנה לפי דברינו אין מקום כלל לכל הדברים, דהרי העדים מעידים רק על כל יחיד ויחיד לחייבו כדין עובד עכו"ם ע"פ התראה, ותו לא מידי, והנה מה שאח"כ כשרואין בי"ד הגדול שהודחו רובה, ואז דנין בהם דין עיר הנידחת לענין הנשים והטף ולענין ממונם וכדומה, אין לזה שום שייכות עוד עם העדים, ולדין זה לא בעינן לא התראה ולא עדים מיוחדים לכך ואין שם קבלת עדות מחדש, רק כיון שנמצא שרוב העיר הודחו ונתחייב כל יחיד ויחיד על פי העדאת עדיו, אז גומרין הבי"ד ע"ז דין עיר הנדחת ואין מקום לקושיא כלל. וכן אין מקום למה שהביא שם ראיה לשיטתו של הגאון ז"ל ורבנו דסגי לקבלת עדות של דיני נפשות שיהיה רק בג' ולא בכ"ג והראיה שסומכין בעיר הנדחת על הקבלת עדות שנעשה ע"י בי"ד של כ"ג אף שלעשיית עיר הנדחת בעינן בי"ד של ע"א וממילא תמוהה שיטתו של הרמב"ן ז"ל בזה, אבל אין מקום לדברים דלעשיית עיר הנדחת ע"י בי"ד הגדול א"צ קבלת עדות כלל ורק אחר שנמצא שנדחית רוב העיר ע"פ קבלת עדות לכל יחיד ויחיד שעבד עכו"ם אז דנין בי"ד הגדול עליה דין עיר הנדחת בכל פרטי הדינים והאריכות בזה למותר.
והנה הא דשולחין להם שני ת"ח להחזירם למוטב לא מצאנו בעניותנו מקור הדברים, כנראה היה לו לרבנו מקורו, ואפשר דלמד כן מהא דשלחו לבני גד ובני ראובן כשעשו את המזבח וחשדו בהם שהוא לעכו"ם, ושלחו אז את פנחס ונשיא מכל שבט להתרות בהם ולא היה הדבר כי אם להחזירם למוטב וכן מצאתי בסדר משנה שכתב כן ואין זה נוגע לדין הסקילה למי שעבד ע"ז.

מרבין להם בתי דינין ודנין אותן וכו' נמצאו רובה מעלין אותן לבי"ד הגדול וכו'. עי' כ"מ מ"ש לתמוה בשם הרמ"ה ז"ל דהא זהו רק לריש לקיש, אבל לר' יוחנן הרי דנין וסוקלין ור"י ור"ל הלכה כר"י, ועי' מ"ש בשם הר"ר אהרן ב"ר משולם ז"ל, ואמנם בכת"י מינכן ופלורנץ ועוד ליתא הך דר"י כלל ועי' בדקדוקי סופרים שם וזהו כדבריו ז"ל, אבל אפשר שאין אנו צריכים לזה כלל, דאפילו אם נגרוס הך דר"י ניחא שפיר, דבאמת קושית הגמ' איני והאמר ר' חמא ב"ר יוסי א"ר אושעיא והוצאת את האיש ההוא איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל העיר כולה לשעריך אינה קושיא רק לר"ל לבד, דא"כ הו"ל להגמרא להביא דינא דמתניתין ואין עושין עיר הנדחת אלא עפ"י בי"ד של שבעים ואחד דזהו הקושיא לר"ל דס"ל דמרבין להם בתי דינין ודנין ע"פ כ"ג ולמה ליה להביא הא דר' חמא בר יוסי, אבל באמת הקושיא היא בין לר"ל ובין לר"י דאפילו לר"י דס"ל דדנין וסוקלין, ורק ביותר מן הרוב מביאין לבי"ד הגדול וא"כ לדידיה לא קשה ממתניתין אבל הרי לא משכחת לה להא דאין אתה מוציא את כל העיר לשעריך, שהרי רק אותו שהוא יתר מן הרוב אנו מביאין לבי"ד ולא כל העיר, ועל זה אמרו סתמא דגמרא אלא מרבין להם בתי דינין וכו' ור"ל דאין הדין לא כר"י ולא כר"ל אלא הכי עבדינן וזהו הילפותא דאין אתה מוציא את כל העיר לשעריך וכן הוא פסק רבנו כסתמא דגמרא דלא כר"י ולא כר"ל ופשוט.

ומכין את כל נפש אדם וכו' טף ונשים. והנה בטף כבר הראו חכמי לוניל ז"ל את מקור הדברים לפי גרסתם בספרי דס"ל לת"ק דטף נהרגין ואבא חנין פליג ולהכי פסק כן רבנו (ומצאתי בקטעי מכילתא שהו"ל החכם המפורסם מוהרש"ז שכטר ז"ל אשר נמצא בגניזה בעיר צוען מצרים, והעתיקו אח"כ הרה"ג הופמן ז"ל במדרש תנאים עמ' 17 ושמה הנוסח כדברי חכמי לוניל, ובכלל נראה שם כי היו כמה וכמה דרשות הנעלמות מאתנו, וחבל כי יצאו חסרים ומקוטעים בכמה מקומות שא"א להבינם בלי הגהה וממילא יאבד ערכם הרב) ואף דבתוספתא לפנינו בפי"ד דסנהדרין ס"ל לר' אליעזר דהורגין הטף ור' עקיבא פליג על זה מקרא דונתן לך רחמים דקאי אטף, מ"מ פסק רבנו כר"א משום דת"ק דספרי ס"ל כוותיה, ואף כי השיגו עליו על זה, מ"מ המעיין בלשון התוספתא אפשר לומר דלא פליג ר"ע על ר"א כלל, והרי זה לשון התוספתא א"ל ר"ע מה אני מקיים ונתן לך רחמים, ולא ר"ע אומר, ומשמע דר"ע שאל כן לר"א ורצה לומר דונתן לך רחמים קאי על הטף, וע"ז השיבו ר"א דונתן לך רחמים קאי אהא, שמא יאמרו בי"ד הרי אנו עושין עיר הנדחת ולמחר יהיו אחיהם וקרוביהם קושרים שנאה בלבם עלינו, אלא כך אמר המקום הרי אני ממלא אותם רחמים ומטיל אני אהבתי בלבם, ושפיר י"ל דהודה לו ר"ע ע"ז ולא פליג כלל ונמצא דרק אבא חנין פליג ע"ז ושפיר פסק כן רבנו, ועי' בלשון רבנו בפ"ו מהל' תשובה ה"א שבניו של אדם הקטנים שאין בהם דעת ולא הגיעו לכלל מצוות כקנינו הם עי"ש אבל קשה לצרף לכאן, ועי' לרבנו בספרו המורה ח"א פנ"ד בסופו שכתב ודע כי אמרו פוקד עון אבות וכו' וכאלו ספר שמכלל מצותיו יתעלה מכלל פעולותיו בלא ספק שיהרג זרע עובדי עכו"ם אע"פ שהם קטנים בחטא אבותם ואבות אבותם וזאת המצוה מצאנוה נמשכת בתורה בכל מקום כמו שצוה בעיר הנדחת החרם אותה ואת כל אשר בה, כל זה למחות הרושם ההוא המביא להפסד גדול כמו שבארנו וכנראה היתה לפני רבנו הנוסחא כמו שנביא לקמן בשם הרמב"ן ז"ל מדרשה דואת כל אשר בה, ואינה נמצאת במקורותינו.
אבל מה שכתב רבנו גם דהורגין את הנשים הוא תמוה ולא נודע מקורו כלל, ומה שהביאו לימוד מעדת קרח ואנשי יבש גלעד מלבד דאין ראיה מהתם וכמ"ש הפר"ח ז"ל, הוא תמוה לעשות לימודים מעצמנו, ואשר על כן מחקו הפר"ח לגמרי, ולדידיה באמת אין הנשים נהרגות, אבל עי' להרמב"ן ז"ל בנימוקיו על התורה בפרשת ראה הביא דרשה וז"ל אותה האנשים הנידחים ואת כל אשר בה אלו הנשים הנגררות אחר האנשים הרי דהיה לפניהם ז"ל מקור דרשה זו אלא שחסרו לנו וכבר רמזנו לעיל שגם לפני רבנו היתה דרשה זו, ובכלל נראה שדברי רבנו בהלכה זו וכל הסדר נובע ממקור נאמן שאנחנו לא זכינו לו, ולדעת רבנו צ"ל דהא דתניא לעיל ס"א ב' והוציא הכתוב יחיד מכלל רבים להחמיר על גופו ולהקל על ממונו, ורבים מכלל יחיד להקל על גופם ולהחמיר על ממונם, אשר לפי שיטת רבנו והרמב"ן ז"ל הרי גם ברבים יש להם חומר בגופם שהורגים הנשים והטף, וכבר ראיתי מי שעמד על זה וצ"ל דכאן מדבר רק על דבר חומר המיתה דביחיד בסקילה וברבים בסייף, או דברייתא אתיא כאבא חנין דאין הורגין הנשים והטף, ופשוט.
עוד זאת אמרתי להעיר אשר כנראה מלשון התוספתא קטני אנשי עיר הנידחת שהודחו עמה, וכן מלשון הדרשה שהביא הרמב"ן ז"ל אלו הנשים הנגררות אחר האנשים, מלשון זה נראה דבעינן דוקא שהקטנים יודחו עמהם, והגזירת הכתוב הוא דאף דקטנים אינם בגדר עונש בכל התורה כולה אבל בעיר הנדחת מילפותא דכל אשר בה ממיתים גם אותם ובנשים צ"ל היכא דלא אתרו בהן דאינן חייבות מיתה מצד עצמן אבל הנן בכלל אנשי עיר הנדחת אבל אם לא עבדו כלל, הרי הם צדיקים שבתוכה שבודאי אינם נהרגים, וכדומה שאמרו לי כן גם בשם מו"ר הגאון החסיד מוהר"ח הלוי זצ"ל ועי' בדרשת המכלתא הובאה במדרש תנאים עמ' 76 ובקטעי המכלתא שנמצאה בגניזה שהבאנו לעיל עמ' 96 נעשתה התועבה הזאת למה נאמר, לפי שנאמר הכה תכה שומע אני אחד צדיקים ואחד רשעים ת"ל נעשתה התועבה הזאת בקרבך העובדין בלבד, ויש לעיין עוד במרדכי פ' היו בודקין ובמ"ש בשם ר"ת וצ"ב.

ובין שהודחה כולה בין שהודחה רובה סוקלין את מדיחיה. דמוכח מזה דאם לא הודחה רובה אין סוקלין מדיחיה וכ"כ רבנו בפרקין דלקמן ואם הודחו רוב העיר אחריו נסקל, דמשמע דבלא רוב העיר אינו נסקל והוא תמוה דמי גריעי ממסית ועי' כ"מ מה שהאריך בזה וכ"כ כל המחברים ולא מצאו הגבול מה נקרא מסית ליחידים ומה נקרא מדיח לרבים. ועי' בחינוך מצוה פ"ז שכתב ומי שלא הדיח אלא אדם אחד אינו נקרא מדיח וכו' אבל כשמדיח שני אנשים או יותר נקרא מדיח והגאון מוהר"א שטיין ז"ל בביאוריו לסמ"ג רוצה לומר דעשרה מקרו רבים ואז יצא מכלל מסית, ויש שרוצים לומר דאפילו שלשה הוו רבים עי' משנת חכמים ומנחת חינוך האריכו טובא, ועל יסוד דין זה רוצים לומר דס"ל דכל שלא נוכל לקיים בעיר דין עיר הנדחת שוב אין סוקלין מדיחיה וכ"כ הלח"מ לקמן בפ"ה, ולדידי מסופק הדבר מאד, ובאמת אין לדין זה מקור לחלק בין היכא שנעשית עיר הנדחת להיכא שאינה נעשית לענין המדיחים.
ונראה דדעת רבנו הוא דגדר המדיח הוא כשמדבר ומדיח את כלל העיר, ואז יוצא מגדר מסית בכל פרטי דינא שא"צ התראה ושחייב גם אם אומר אלך ואעבוד ולא בעי לשון רבים ודין ההכמנה ועוד כמו שיבואר במסית אבל כשאינו מדחה את כלל העיר אין חילוק בין יחיד ליחידים, ואפילו הם מאה אם רק אינם רוב העיר הרי זה נקרא מסית ודינו בכל הפרטים כדין המסית, וזהו מה שכתב רבנו בספר המצוות דאם דרש אל העם נקרא מדיח ואינו נקרא מסית, ר"ל דבעינן במדיח שידרוש אל העם והוא רוב העיר ולא ליחידים יהיו כמה שיהיו, וכ"כ להדיא בפרקין דלקמן דמסית את רוב אנשי העיר נקרא מדיח ואינו נקרא מסית דר"ל דיצא אז מכלל דין המסית ויבואר עוד לקמן.
והנה כבר כתב רבנו בריש פרקין דמדיח אינו חייב עד שיעבדו המודחין עכו"ם ועי"ש שהבאנו מקור הדברים והוא מבואר בקרא וידיחו את יושבי עירם כמ"ש שם, וא"כ נמצא דאם הודחו כולם, או רובם שהוא ככולם הוי מדיח ואם לא הודחו רק מיעוטם הרי לא עבדו המודחין ואינו חייב משום מדיח ומסית ג"כ אינו שהרי מכיון שדרש אל העם יצא מכלל מסית בכל דיניו ונכנס בכלל מדיח לכל דיניו (לפלא על הרב קרית ספר ז"ל שהעתיק הדברים ולעולם סוקלין את מדיחיה, כיון שהדיחו לעבוד ע"ז, ודבר זה אינו דלא סגי במה שהדיחו אלא דבעינן גם שיעבדו המודחין) ולפי האמור דין זה אינו אלא בהודחה מיעוטה, דאז שפיר אין מדיחיה נסקלין שהרי לא עבדו המודחין, אבל בהודחה רוב העיר, אלא שאין יכולין לקיים בה דין עיר הנדחת כמו בספר וג' סמוכות, אם שהדיח מדיח אחד וכדומה מכיון שעבדו ע"פ ההדחה שפיר נסקלים המדיחין אע"פ שאין העיר נעשית עיר הנידחת שאין דין המדיחין תלוי כלל בדין עיר הנידחת אלא שאם עבדו רובה נעשים ע"י זה מדיחים משא"כ בהודחו מיעוטה.
ומצאתי בספרי שופטים פסקא קמ"ח ז"ל לפי שמצינו שאין עושין עיר הנידחת לא ע"פ יחיד ולא על פי נשים יכול יהא פטור ת"ל איש או אשה אשר יעשו הרע וכו' ונראה פשוט דקאי אמדיחים, דסד"א דכיון דאין העיר נעשית נידחת על ידם יהו גם המה פטורים, ת"ל איש או אשה דהרי לעיל מיניה תנן התם לפי שמצינו שהנדחים בסייף יכול אף המדיחים ת"ל וכו' ואח"כ אמר לפי שמצינו שאין עושין עיר הנדחת וכו' וא"כ הרי מבואר להדיא דאף בהודחו ע"פ נשים ויחידים אף שאינה נעשית עיר הנדחת ג"כ נידונין כמדיחין, ודחוק מאד לפרש דברי הספרי, דקאי אנידחין שאם הודחו ע"י נשים ויחידים יהיו פטורין, דהרי בעיר הנידחת בעינן שיעבדו המודחין וא"כ למה יהיו פטורין בהודחו ע"י יחידים ונשים, והרי גם בלא הודחו כלל ג"כ חייבים על עבודתם, ומכ"ש שקשה לפרש דברי הספרי דבעינן קרא שלא לפטור יחיד העובד עכו"ם או אשה העובדת עי' התורה והמצוה שם וכמדומה שתמוה לומר כן, ולפי המתבאר אין לערבב המושגים דשאר פרטי עיר הנידחת אינם שייכים למדיחים כלל, ורק הודחו רובם זה בעינן בודאי לחייב המדיחים ועי' בס' יד הקטנה בפ"ד מהל' עכו"ם שנסתבך בכל זה וערבב הענינים ועי' מ"ש עוד לקמן בפ"ה בזה, (ודע דמ"ש הכ"מ דאם לא הודחו אחריו רוב העיר אינו נסקל משום מדיח אבל נסקל משום מתנבא לעכו"ם דפרקין דלקמן תמוה מאד דהרי אין מיתת מתנבא לעכו"ם אלא בחנק וכבר הרגיש בזה הפר"ח ז"ל).

היה רחובה חוצה לה בונין חומה חוץ ממנו עד שיכנס לתוכה. עי' בפרש"י ז"ל במשנה, ועי' בחדושי הרמ"ה ז"ל לסנהדרין שם שהכריח לפרש כן כמ"ש רבנו ודחה הפי' האחר בזה עי"ש היטב.

והורגין כל נפש חיה אשר בה. עי' כ"מ שכתב מקרא מלא הוא ואת כל בהמתה וה"ה לשאר נפש חיה ואפשר דמכל נפקא, והוא פלא שהרי לא כתיב כלל כל בהמתה ומקור דברי רבנו הראו לירושלמי פ"י דסנהדרין ה"ו היו שם ביברים של חיה ושל עופות ושל דגים ועי' פר"ח או"ח בסופו ועי' חולין ק"מ בצפורי עיר הנדחת, וזכיתי ומצאתי מקור הדברים במכלתא הובאה במדרש תנאים עמ' 76 ואת בהמתה לפי חרב למה נאמר לפי שהוא אומר ושרפת באש את העיר ואת כל שללה שומע אני בין דבר שיש בו רוח חיים ובין דבר שאין בו רוח חיים הכל בשריפה ת"ל ואת בהמתה לפי חרב בהמה היתה בכלל ויצאת ללמד מה בהמה מיוחדת שיש בה רוח חיים ואינה נידונת אלא בסייף אף כל דבר שיש בו רוח חיים לא יהא נידון אלא בסייף ועי' במגיה שם שציין לדברי רבנו והובאה מכלתא זו גם בקטעי המכלתא שהוציא לאור מוהרש"ז שכטר והועתקה לקמן עמ' 07 וזהו מקור הדברים הברור.

ושריפתה מצות עשה שנא' ושרפת באש וכו'. בדפוס קונשטנדינא רס"ט הנוסחא ושריפתם מצות עשה והוא נכון מאד לפי סגנון הדברים ולא הזכיר רבנו כאן אלא מצות עשה דשריפה וכן ברמזיו בריש ההלכה מנה רק מ"ע לשרוף עיר הנדחת, ובספר המצוות מ' קפ"ו וכן במנין המצוות שבראש הספר מנה מ"ע להרוג אנשי עיר הנדחת ולשרוף את העיר וכבר עמד ע"ז ידידי הגאון ר' חיים העליר בספר המצוות שלו דאפשר דמ"ע להרוג אנשי עיר הנדחת כלולה במ"ע רכ"ו להרוג וכו' בסייף, אבל צ"ע דהרי הכא להדיא כתיב הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב והוא מצות עשה מיוחדת שאף שדין העובדים עכו"ם בסקילה מ"מ הכא דינם בסייף ומ"ע לדונם בסייף וכן הדין בבהמת עיר הנדחת דגזיה"כ הוא ואת בהמתה לפי חרב שהוא בודאי מ"ע מיוחדה, ומצאתי במדרש תנאים עמ' 86 ושרפת באש את העיר שריפתה מצות עשה וכל זה צריך תלמוד.

תוכן העניינים

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה