עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ג · הלכה י
אסור לעשות צורות לנוי ואע"פ שאינה עכו"ם שנא' לא תעשון אתי כלומר צורות של כסף וזהב שאינם אלא לנוי כדי שלא יטעו בהם הטועים וידמו שהן לעכו"ם. מקור הדברים הללו במכילתא יתרו דבר אחר לא תעשון לכם שלא תאמר הרי אני עושה לנוי כדרך שאחרים עושים במדינות ת"ל לא תעשו לכם, והביא כן רבנו בספר המצוות ל"ת ד' וביאר רבנו שם כדי שלא יחשוב להם מה שיחשבו הסכלים שהם עובדי ע"ז שיחשבו כי לצורות כחות והוא אמרו יתברך לא תעשון אתי, והם הם הדברים שכתב כאן כדי שלא יטעו בהם הטועים וידמו שהם לעכו"ם, אבל אין זה טעם חשדא כמו שיבואר להלן.
והנה עי' בדברי רבנו בהלכה זו ובהלכה י"א שאחריה ששיטת רבנו דצורת אדם דוקא בולטת אסור וצורת המשמשים במרום אסור אפילו מצויירים על הלוח ושאר הצורות מותרות אפילו בולטות (ומה שעמדו ע"ז בסתירת דברי רבנו שכתב בספר המצוות ל"ת ד' שהבאנו, שהזהירנו מעשות צורות בעלי חיים מהעצים והאבנים והמתכות וכו' וכאן כתב שצורת הבהמות ושאר נפש חיה חוץ מן האדם מותר לצייר אותם ואפילו היתה הצורה בולטת ועי' במעין החכמה פרשת יתרו בזה הנה כבר הראה ידידי הגר"ח הלר נ"י שבגוף הערבי כתוב שם מפורש ג"כ דוקא צורת אדם, וכן הוא באמת בחינוך מצווה ל"ט והביא שם שבתרגומו של רבי שלמה אבן איוב היה כתוב ג"כ מעשות צורות בעלי חיים, אבל בצד הגליון כתוב שם אדם והוא דבר ברור) ועי' היטב בהשגת הראב"ד ז"ל שהשיג על רבנו במה שהוא מחלק בין צורת אדם לצורת המשמשין במרום לענין עשיה, וס"ל להראב"ד דלענין עשיה אסור בכל ענין בין במשמשין בין בצורת אדם בין בולטין בין שוקעין ומצוירים ורק להניח יש חילוק בין בולטין לשוקעין, וגם בזה צורת אדם ושמשין שוה.
והנה בסוגיא העמומה הזאת רבו השיטות ועי' בחידושי הרמב"ן ז"ל לעבודה זרה ובר"ן שם ובטור ועי' למרן הגר"א ז"ל בביאוריו ליו"ד סי' קמ"א הרחיב בזה הדברים, ותמהו על שיטת רבנו מן הסוגיא דמבואר שמה דגם בצורת שמשין איכא חשדא, ורבנו לא הזכיר איסור שהיית הצורות כי אם בצורת אדם, ולא הביא רבנו דברבים שאני דליכא חשדא, וכן בשל פרקים שרי וכן בלהתלמד דשרי (והרב מרכבת המשנה ז"ל סובר דבמה שאמר רבנו כאן דדוקא לנוי אסור ביאר בזה דלהתלמד שרי, וכ"כ באמת הרב פר"ח ז"ל וכתב דרבנו סמך עצמו בלהתלמד דשרי על מה שכתב בפ"ב דסנהדרין שאין מעמידין בסנהדרין אלא אנשים חכמים ויודעין קצת משאר חכמות כמו רפואות ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפין והבלי העכו"ם וכו' עי"ש שהאריך וכל זה דוחק גדול). ודעת מרן הגר"א ז"ל דרבנו לא היה לו בגירסת הגמ' כל אותה שקלא וטריא לא בע"ז ולא בראש השנה, מה שהקשו שם ומי חיישינן לחשדא והא בי כנישתא דשף וכו' רבים שאני והא רבן גמליאל דיחיד הוא וכו' ואיבעית אימא דפרקים הוה ואיבע"א להתלמד שאני וכו' כל זה לא היה בנוסח רבנו, ורב חיליה דמרן ז"ל, אבל אנחנו לא מצאנו נוסחא זו בשום כת"י וקשה להחליט כן בדעת רבנו.
והנה מצאתי שיטה חדשה בשאילתות שאילתא נ"ז שלא ראיתי מי שעמד עליה, וז"ל הגאון שם דאסור להון לדבית ישראל למיעבד כדמות שמשין דקוב"ה דכתיב לא תעשון אתי לא תעשון כדמות מה שאתי, לא תעשון ואפילו לאחרים דלא איהו קא משתמש בהו, דאעשיה קא קפיד קרא, והרי עשאום אחרים שרי לאשתמושי בהון ישראל ולא חייש לחשדא כדתנא לקח חצר מפוייכת מצויירת הרי זו בחזקתה עכ"ל השאלתות (וכנראה דלא היתה בגי' רבנו השאלתות כמו בברייתא לפנינו אין מסיידין ואין מכיירין ואין מפייחין בזמן הזה לקח חצר וכו' ה"ז בחזקתה, וקאי רק על התקנה דזכר לחורבן, וכן משמע מדברי רבנו בפ"ה מהל' תעניות שכתב שם תקנו חכמים שבאותו הדור שאין בונין לעולם בנין מסויד ומכויר כבנין המלכים אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקום אמה על אמה ועי' בטור או"ח סי' תק"ט שהשיג על רבנו ועי' ב"י שם שכתב דברייתא מפורשת היא. אמנם גם הרי"ף והרא"ש ז"ל שלהי תענית הביאו רק הברייתא דסד אדם את ביתו בסיד ומשייר אמה על אמה והך ברייתא דאין מסיידין לא הביאו, והא לפנינו שיטת השאילתות, דלא קאי כלל על בזמן הזה ומשום זכר לחרבן, אלא משום איסור עשיית צורות, ואם לקח חצר מפוייכת מצויירת ה"ז בחזקתה משום דליכא חשדא ומותר להניח וכבר עמד ע"ז מו"ר ז"ל בהעמק שאלה שם).