עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ג · הלכה ד
ספת לה צואה או שניסך לה עביט וכו' חייב, שחט לה חגב פטור אלא א"כ וכו' וכן אם שחט לה בהמה מחוסרת אבר וכו' עכו"ם שעובדין אותה במקל וכו'. ועי' השגת הראב"ד וכ"מ ולח"מ, ובמה שהאריכו בזה המחברים והנה שיטת רבנו אינה כשיטת רש"י והתוס' והראב"ד והרמב"ן ז"ל ועי' בר"ן ובריטב"א ביארו כל הדברים, ושיטת רבנו תמוה מכל צד, דפסק בשחט לה חגב ומחוסרת אבר דפטור, הרי דבעינן כעין פנים, ולפי"ז בשבר מקל לפניה ג"כ פטור מכ"ש, שהרי בגמ' אמרו דאפילו לר' יהודא דמחייב בחגב הוא משום דצוארו דומה לשל בהמה, אבל בשבירת מקל פטור, ורבנו פסק דחייב, ועל כרחך צ"ל דשחט לה חגב הא מיירי באין עבודתה בכך, ובמקל משום דעבודתה בכך, א"כ איך אמרו בגמ' שם דמימרא דרב הוא כתנאי עי"ש, גם תמיהת הראב"ד וכי שחיטת חגב או שחיטת בהמה מחוסרת אבר פחותים הם מספיתת צואה ומניסוך מי רגלים עי' בכל זה היטב ועי' גם במרכבת המשנה ח"ב האריך טובא.
ועי' להפר"ח ז"ל דעתו בשיטת רבנו דבודאי ס"ל דלא בעינן זריקה משתברת לענין חיוב ואף שאין עובדין אותה במקל חייב בין על השבירה בין על הזריקה, ומטעם זה לא הביא רבנו בדין ספת לה צואה דבעינן שתהא לחה כדמוקי לה בגמ', והעתיק רבנו בשבר מקל לפניה דבעי שעובדין אותה במקל הוא משום דאם אין עובדין אותה בכך אין כאן תקרובת, אבל אין זה שייך לענין חיוב ואפשר גם דמשום רבותא דסיפא נקיט כן דאפילו עובדין אותה במקל מ"מ אינה נאסרת בזריקה באשר לתקרובת בעינן זריקה משתברת, וס"ל לרבנו דכל זה דוקא בכעין שחיטה ובכעין זריקה דהיינו בתולדות כמבואר בסנהדרין ס"ב אבל בשחיטה ממש איכא גזיה"כ דזובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו דלא אסרה תורה אלא כעין פנים ממש ולהכי בבעלת מום פטור משום דהוי שחיטה ממש, וכן בחגב משום דצוארו דומה לשל בהמה הוי שחיטה ממש (ולפי"ז הא דאמרו שם בסוגיא ושאני חגב הואיל וצוארו דומה לשל בהמה, לטעמא דרבנן קאמר לה דלהכי פטור משום דהוי שחיטה ממש, ולר' יהודא חייב משום דהוי כעין שחיטה וזהו נגד דעת רבותינו הראשונים דלדידהו הואיל וצוארו דומה לבהמה טעמא דר"י הוא וכן נראה מפשטות הסוגיא דהרי אמרו לא דכו"ע לא אמרינן כעין זביחה והרי דנבעי כעין זביחה לר"י הוי בעי למימר) וא"כ בין רבנן בין ר"י מודו לדינא דר' יוחנן בשוחט בהמה בעלת מום דפטור ובזה מיושבין דברי רבנו ועי' למהר"ל בן חביב בסי' כ"ב ועדיין הדברים צריכים ישוב מרובה לכל דברי רבותינו.
והנה ראה זה מצאתי בתוס' רי"ד לע"ז שם מהדורא קמא שאחר שהביא שיטת רש"י ז"ל והקשה עליה טובא כתב ואני מצאתי מוגה בספרים ע"ז שאין עובדין אותה במקל וגרסא זאת נראית בעיני עיקר (וקאי על מימרא קמא דרב יהודה אמר רב) שאלו היו עובדין אותה במקל הוי מיחייב בין בשבירת מקל בין בזריקת מקל כיון דאורחא במקל ואע"ג דלא הוה כעין פנים דלא בעינן כעין פנים אלא במידי דלאו אורחא וכדאמר רב נחמן לקמן ע"ז שעובדין אותה במקל חייב בין בשבירת מקל בין בזריקת מקל, והכא דפטר בזריקת מקל משום שאין דרך עבודתה במקל ואפ"ה שיבר מקל בפניה חייב משום דהוי כעין זביחה ודמיא לספת לה צואה ולשחט לה חגב וכו' ור"נ משמיה דרב איירי לקמן בע"ז שעובדין אותה במקל שחייב אפילו בזריקה ואתא לאשמועינן דאינה נאסרת המקל בהנאה דאין תקרובת ע"ז אסורה אלא כעין פנים ואע"פ שעבודתה בכך עכ"ל.
ואם נימא דרבנו היתה לו גירסא זו בגמ', הרי מיושבין כל דבריו וברורין כשמלה ומימרא קמא דרב יהודה אמר רב בע"ז שאין עובדין אותה במקל וכן בשחט לה חגב ג"כ באין עובדין אותה בכך וס"ל לרב דכיון דהוי כעין זביחה חייב אף שאין דרכה בכך, ורק בזריקה פוטר משום דלא הוי זריקה משתברת, להכי אוקי לדידיה ברייתא דספת בלחה דהוי זריקה משתברת, ואמר על זה כתנאי ור"ל דמוקי להא דרב כר' יהודה דמחייב בשחיטת חגב אף שאין דרכה בכך, ועל כרחך משום דהוי כעין זביחה וה"ה לשבירת מקל, ומשני דגם ר"י ס"ל דבעי כעין פנים ובזה ליכא פלוגתא כלל, וממילא באין דרכה בכך אינו חייב לא על שבירה ולא על זריקה, ולא מטעם דבעינן זריקה המשתברת אלא משום דבעינן כעין פנים ולהכי גם בשוחט בהמה מחוסרת אבר פטור אם אין דרכה בכך, וזריקה המשתברת היא רק לענין איסור תקרובת ולפי"ז סבר רבנו דתרי מימרא דרב לא פליגי כלל ורק דמימרא חדא דאין עובדין אותה במקל, ובזה קמה לה כמסקנת הסוגיא דכו"ע בעינן כעין פנים ופטור על השבירה ועל הזריקה, וכן בחגב ובמחוסרת אבר, ובעובדין אותה במקל חייב משום דרכה בכך, ואשמועינן רבנו דינא לענין תקרובת דבשיבר לפניה הוי תקרובת אסורה, ובזריקה כיון שאינה משתברת אין כאן תקרובת לא נשא לפנינו אלא שאילת הראב"ד דוכי גרע שחיטת חגב ובהמה מחוסרת אבר מספת לה צואה, צ"ל דאה"נ דאם הקטיר חגב ומחוסרת אבר חייב, ושחיטה שאני דהא באמת שחיטה לאו עבודה תמה היא ולהכי בעינן בה כעין פנים ממש (וסברא זו מצאתי גם בס' אור שמח שיצא לאור עכשיו והאריך בה הרבה) עכ"פ דברי רבנו מבוארים ומבוררים כשמלה לפי גרסא זו, ויש להאריך עוד הרבה ואכ"מ.
המקבל עליו אחד מכל מיני עכו"ם באלוה חייב סקילה, ואפילו הגביה לבנה ואמר לה אלי אתה וכו'. ובנוסח אחר כת"י הובא במעשה רוקח הספרדי ואפילו הגביה דבר מה, ועי' לח"מ דרבנו מפרש דהמקבלו עליו באלוה והאומר אלי אתה דמתניתין תרי דיני נינהו חדא במקבל עליו ע"ז שהיתה כבר ע"ז, והאומר אלי אתה הוא בעושה עכשיו ע"ז חדשה, ורש"י ז"ל במתניתין כתב דמקבלו עליו הוא שלא בפניו ואלי אתה הוא בפניו ונמשכו אחרי דבריו כל מבארי המשנה והרמ"ה ז"ל בנימוקיו דחה הפירוש, ועי"ש דמדמי ליה הרמ"ה ז"ל להא דאמרו בגטין ל"ב גט זה בטל הוא לא אמר כלום וכי אמר יהא בטל דבריו קיימין וה"נ אי תנא המקבלו עליו הו"א התם הוא דמחייב דהא קבליה עלויה אבל א"ל מעיקרא אלי אתה דשיחה בעלמא היא לא ליחייב קמ"ל עי"ש שהאריך ורבנו מצא לו נתיב חדש בזה כמ"ש.
אבל תמה הלח"מ ז"ל דלמה בעי הגבהת הלבנה לחיוב, ורק לאיסור בעינן זקיפת לבנה, ולא לחיוב וראיה מסוגית הגמ' דסנהדרין ס"ג א' דפריך שם על רב נחמן, דאמר כיון שאמר לו אלי אתה חייב למאי אי לקטלא מתניתין היא, אלא לקרבן ואפילו לרבנן והתניא אינו חייב אלא על דבר שיש בו מעשה וכו' הרי דמתניתין דתנן האומר אלי אתה חייב מיתה בדליכא מעשה, דאי נימא דדוקא ע"י מעשה, א"כ מאי פריך אלא לקרבן והא אינו חייב עד שיעשה מעשה, והרי הכא איכא מעשה, ומשו"ה מסיק בלח"מ דרבנו דנקט הגביה לאו דוקא, ולא אוכל לרדת לסוף דעתו, דהא אי אמרינן דר"נ קאמר לה לענין קרבן על כרחך לאו דוקא באומר אלי אתה וה"ה דמקבלו עליו באלוה, ולריש לקיש דאמר עקימת שפתיו לאו הוי מעשה בודאי אינו חייב קרבן גם במקבלו עליו באלוה בדברים בעלמא, ועי' בסוגיא שם בכריתות וא"כ הרי שפיר פריך, ואמינא אדרבא לאידך גיסא דאם נימא דפי' המשנה האומר אלי אתה הוא כפרש"י והרמ"ה ז"ל א"כ קשה דלמה לא אמרו בגמ' דהא דאר"נ כיון שאומר לו אלי אתה חייב קאי בע"ז חדשה, וזהו חידושו מה דליתא במתניתין ועל כרחך כשיטת רבנו דהא דתנן האומר לו אלי אתה קאי בע"ז חדשה ולהכי פריך שפיר אי לקטלא מתניתין היא.
והיה גם אפשר לומר דהא דנקיט רבנו הגביה לבנה, הוא משום דכתיב בראש הפרק דחייב קרבן על שגגתה ובזה הרי בעינן דוקא מעשה, ומצאתי כן לחכמי הספרדים שאמרו כן, אבל גם זה אינו, ועי' לרבנו בפ"א דשגגות ה"ב המקבל ע"ז באלוה אע"פ שהוא חייב כרת וכו' ואם קבל בשגגה פטור מן הקרבן לפי שלא עשה מעשה וא"כ משכחת לה עשה מעשה שהגביה הלבנה וצריך תלמוד.