עבודת המלך על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי מנחם קרקובסקי
פרק י · הלכה ד
דברי הפורענות שהנביא אומר וכו' אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו. עי' יומא ע"ג ב' ואע"פ שגזירת נביא חוזרת ועי' פרש"י כגון של יונה בן אמיתי ועי' ירושלמי תענית פ"ב וכן הוא במדרש רבה בראשית פנ"ג בשעה שהקב"ה גוזר להביא טובה לעולם לא איש אל ויכזב ובשעה שהוא גוזר להביא רעה ההוא אמר ולא יעשה וכו' וכן הוא בתנחומא וירא.
שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה ואפשר שעשו תשובה. עי' פרקי דר"א פ"י פעם שניה שלחו לירושלים להחריבה כיון שעשו תשובה הקב"ה עשה כרוב חסדיו ונחם על הרעה ולא חרבה והיו ישראל קוראין אותו נביא שקר, ועי' בהגהות הרד"ל שר"ל עמי הארץ שבישראל, ואפשר שהוא ע"פ מה שכתב רבנו לעיל ה"ב דבודקין את הנביא פעמים הרבה אם נמצאו דבריו נאמנים כולם הרי זה נביא אמת וביונה רק פעם ראשון שלחו להשיב את גבול ישראל ועמדו דבריו כמבואר בפרקי דר"א שם, ובשניה שלא נאמנו הדברים לא החזיקו אותו לנביא אמת, אבל הרי ידענו דנביא אמת היה אלא הקב"ה נחם על הרעה וכמו שטען יונה לפני המקום ברוך הוא.
שכל דבר טובה שיגזור האל אפילו על תנאי אינו חוזר. ברכות ז' א' וא"ר יוחנן משום ר' יוסי כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי לא חזר בו ועי' לרבנו בפתיחתו מה שהקשה מהא דוירא יעקב ואמרו שירא שמא יגרום החטא עי"ש מה שמחלק בין מה שבין הקב"ה לנביא עצמו בין מה שמבטיח לאחרים ולא ראה דבריו הלח"מ ז"ל.
ולא מצינו שחזר בדבר טובה אלא בחרבן ראשון כשהבטיח לצדיקים שלא ימותו עם הרשעים וחזר בדבריו וזה מפורש במסכת שבת. כל המאמר הזה ליתא בכת"י אברבנאל וכן הראני בן גיסי הגאון שיחי' שבכת"י ברלין ליתא (ולהשערתו היא השגת משיג אחד על רבנו וכן צ"ל והלא מצינו שחזר בדבר טובה וכו') ולרגיל בדברי רבנו נראה ברור שאין זה לשונו ועי' בפתיחת רבנו שהאריך בפרט זה ולא הזכיר מזה כלל, ובמעשה רוקח הספרדי הובא כל המאמר וחסר שם רק וזה מפורש במסכת שבת וזה ברור שאינו מלשון רבנו וכן ליתא ברמב"ם דפוס קונשטנדינא רס"ט.
הא למדת שבדברי הטובה לבד יבחן הנביא הוא שירמיה אמר בתשובתו לחנניה בן עזור וכו'. הוא בירושלמי פי"א דסנהדרין ה"ה א"ל אני מתנבא לרעה ואיני יכול ליתן סימן לדברי שהקב"ה אומר להביא רעה ומתנחם ואתה מתנבא לטובה את הוא שאת צריך ליתן סימן לדבריך.