עבודת המלך על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ז · הלכה ה
ואע"פ שמכוונים דעתם אפשר שתשרה שכינה עליהם ואפשר שלא תשרה. עי' לח"מ בה"א מ"ש שם רבנו מיד רוח הקודש שורה עליו ועי' לרבנו פל"ב ממורה ובאמת מקור דברי רבנו מהא דמצינו כמה פעמים ראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו ראוי לכך ולפעמים אמרו שאין המקום גורם, עי' סוכה כ"ח וסנהדרין י"א וכבר דבר בזה רבנו במורה, ובאמת רוח הקודש ונבואה שני דברים מיוחדים המה, וכל העכובים המה בנבואה אבל רוה"ק חלה עליו מיד והדברים ארוכים ורחבים וכבר עמדו עליהם. עי' במדרש שוחר טוב סי' נ' (בדפוס וורשא) אמר דוד אני שכבתי מנבואה ואישנה מרוה"ק הקיצותי ע"י חושי הארכי וכו' עי"ש הרי להדיא דתרי מילי אולם עי' מכילתא בא פרשת החודש, ובילקוט שם ובירמיה מ"ה יהושע שמש את משה ושרתה עליו רוה"ק אלישע שמש את אליהו ושרתה עליו רוה"ק ואני מה נשתניתי מכל תלמידי הנביאים יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי ואין מנוחה אלא נבואה שנא' וכו' עי"ש היטב ומשמע דרוה"ק ונבואה חדא מלתא היא ויש לישב. אכ"מ.