עבודת המלך על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ו · הלכה ד
כתב א"ל מאלקים יו"ד ה"א מהוי"ה אינו נמחק וא"צ לומר ק"ה שהוא שם בפני עצמו מפני שזה השם מקצת שם המפרש הוא. ובכת"י ברלין הנוסח שהוא שם בפני עצמו מפני שהוא מקצת שם המפורש ועי' בהשגת הראב"ד שכתב זה אינו כלום שלא אמרו אלא בא' ל' מאלקים וק"ה מהויה אבל שין וד' משד"י וצ"ב מצבאות הרי אלו נמחקים, וכבר נלאו כל חכמי לב למצא חידת השגתו ועי' כ"מ האריך הרבה, ועי' מה שהביא בשם מהר"ם אלשקר ומ"ש בזה בה"ב.
והנה מרן הכ"מ הביא השערה דאולי נזדמנה להראב"ד נוסחא בדברי רבנו שהיה כתוב בה ו"ה מהוי"ה וכן נ"ל שהיתה נוסחת בעלי ההגהות עי"ש ועי' להרדב"ז בלשונותיו סי' ל"ד כתב וז"ל עוד מצאתי בספר מדויק כתב א' ל' מאלקים וה' מהשם וכו' והאריך בזה וזוהי כהשערת הכ"מ ז"ל, ועי' עוד בלשונותיו ח"ב סי' רנ"ד כתב ודע שיש טעות סופרים בספרים שלנו שכתוב י"ה מהוי"ה אלא צ"ל ו"ה וכן נמצא בספרים מדויקים קדומים וכן נראה שהיה בספרו של הראב"ד ולכן השיגו עי"ש.
ונראה דהשגת הראב"ד ז"ל היא על מה שכתב רבנו הטעם מפני שזה השם מקצת שם המפורש הוא, והנה התוס' הביאו בשבועות שם ובע"ז י"ח דעת רבינו חננאל דגם א"ד מאדנ"י אינו נמחק, ואנחנו שזכינו לדברי ר"ח מצאנו שם בהדיא שכתב כן, והיתה כן נוסחתו בסוגיא, והוי מלתא בלא טעמא דהרי הטעם הוא מפני שיש שמות כיוצא בהו במקום אחר ולא שייך כן (ביי"ד) [בא"ד] מאדנ"י ועי' בתוס' שבועות שם שכתבו ושמא משום דשם המפורש הוא יש להחמיר בו יותר. וראה זה מצאנו באשכול הל' ספר תורה סי' י"ז שכתב ורבנו חננאל כתב א"ד מאדני אינו נמחק משום שהוא שם המיוחד וחזינו מזה דין חדש דאע"ג דבשאר השמות שאינן נמחקין, מקצת השם נמחק, אבל בשם המיוחד שאני דאע"ג דלא הוי שם במקום אחר חייב והנה רבנו בפ"ב מהל' עכו"ם ה"ז כתב אין המגדף חייב עד שיפרש את שם המיוחד של ד' אותיות שהוא א' ד' נ"י וכו' ויש מי שמפרש שאינו חייב אלא על שם הוי"ה ואני אומר שעל שניהם הוא נסקל, וכ"כ רבנו כאן בה"ב השם הנכתב הוי"ה והוא השם המפורש או הנכתב אדנ"י, ולפי"ז ולפי הטעם שכתב רבנו דלהכי חייב בא' ל' וק"ה משום שהוא מקצת שם המפורש, הרי לפי טעם זה גם בא"ד מאדנ"י הדין כן וכמ"ש ר"ח ז"ל. אבל באמת ס"ל להראב"ד ז"ל דהטעם הוא כמ"ש בירושלמי מפני שיש שם כיוצא בו במקום אחר, ולפי"ז דוקא הנהו תרתי שמות ולא אחרים, וכתב הראב"ד על טעמו של רבנו דזה אינו כלום ור"ל דמקצת שם המפורש אינו גורם לאיסור המחיקה, והוא ישר ומצאתי שהרגישו כן במרכבת המשנה ח"א ובסדר משנה והמעיין יראה מה בין דברי ודבריהם.
ונראה עוד לומר בזה באופן אחר דלכאורה באמת דברי רבנו תמוהים מאד במ"ש דאם כתב י' ה' מהויה אינו נמחק וא"צ לומר ק"ה שהוא שם בפני עצמו, דעל כרחך ביאורו דדינא קמ"ל דאם נתכוין לכתוב השם כולו וכתב מקצתו דאז לא חלה קדושת השם על אותו מקצת אף דהוא שם בפני עצמו, ורק דאסור למוחקו מפני שהוא מקצת שם המפורש וכתב רבנו דזה א"צ לומר דאם כתב שם ק"ה בפני עצמו ר"ל שקדשו בפני עצמו דאסור במחיקה משום שהוא שם בפני עצמו, ותמוה דלמה לא כתב כן גם בשם א"ל דהוא ג"כ שם שאינו נמחק, ואם כתבו באלקים הוי רק מקצת השם וא"צ לומר כשכתבו בפני עצמו והוא פלא.
ולפי"ז על כרחך צ"ל דכוונת רבנו, דאם כתב יו"ד ה"א מהויה אינו ר"ל שכתב כסדר, אלא שכתב יו"ד מתחלתו והא של סוף השם, שהרי סדר הכתיבה בשם אינו מעכב מדינא (עי' לרבותינו מה שהאריכו בפרט זה ועי' מג"א סי' ל"ב סקכ"ז ובהגהות הגאון רעק"א סי' רע"ו סי"א דאפילו לדעת הזוהר הקדוש אינו אלא לכתחלה עי"ש היטב) ולפי"ז באופן זה אין היו"ד וההי"א שם בפני עצמו שהרי היו"ד והה"א מרחיקים זה מזה אלא שהוא מקצת שם המפורש ומ"מ אינו נמחק, ואח"ז כתב רבנו וא"צ לומר שאם כתב ק"ה שהוא שם בפני עצמו ור"ל שכתב יו"ד וה"א רצופים מתחלת השם והן זה לא יצויר אלא בשם ק"ה אבל לא בשם ק"ל ולכן לא כתבו רבנו בשם ק"ל, ועל זה השיג הראב"ד דבעינן דוקא שיהא שם במקום אחר, ובעינן דוקא שיכתוב יו"ד וה"א ביחד ואז אסור במחיקה, (ובאמת מסתפקא עוד ביו"ד וה"א באהי"ה האחרונים אם הוי מקצת השם לענין זה כשכתבם ראשונים).
והנה באמת על כרחך צריך לדחוקי בדברי רבנו, אם היה לפני הראב"ד הנוסחא בדברי רבנו כמו שהביא הכ"מ בהלכה ב' מדפוס וויניצא וכמו שהבאנו ממקורות הרבה, דרבנו מנה שם אלו"ק במספר השבעה שמות, ולא מנה שם ק"ל, ולפי"ז ליתא במספר השבעה גם שם ק"ל גם שם ק"ה וא"כ שפיר יש לתמוה על רבנו שכתב כאן וא"צ לומר ק"ה שהוא שם בפני עצמו, ולמה דוקא הזכיר שם זה ולא הזכיר דא"צ לומר ק"ל שהוא שם בפני עצמו. וצריך לדחוקי בדברי רבנו דקאי בכתבו שם ק"ה מפוזרין ואח"כ בכתבו רצופין, והטעם שהוא מקצת שם המפורש קאי על הטעם דלהכי אינו נמחק בק"ל מאלקים וק"ה מהויה ולפי"ז השיג הראב"ד על רבנו.
אבל לפי מה שהעתקנו כהחלטת מרן הגר"א ז"ל והראנו יסוד לדבריו, דהנוסחא הדווקנית בדברי רבנו דמונה שם ק"ל ולא שם אלו"ק ולפי"ז נמנה שם ק"ל במספר השבעה, ולא שם ק"ה, ולהכי כתב רבנו וא"צ לומר ק"ה שהוא שם בפני עצמו, שהרי לא הזכירו במספר שבעה השמות שאינן נמחקין (משא"כ בשם ק"ל שביארו ונמנה שמה) וכתב הטעם מפני שזה השם מקצת שם המפורש קאי דלהכי איתא במחיקה ולא הוזכר לעיל מפני שהוא מקצת שם המפורש וכלול בשם המפורש, אבל מודה רבנו דק"ל מאלקים וק"ה מהוי"ה הטעם משום שיש שם כיוצא בו במקום אחר, ודוקא אלו ולא א"ד, ודוקא שהם שם ולא מפוזרין, והטעם מפני שהוא מקצת שם המפורש קאי רק על איסור מחיקת שם ק"ה בפני עצמו דלא הוזכר לעיל משום טעם זה, והדברים ברורים ומאירים בעזה"י.
והנה ראיתי בקרית ספר להרב המבי"ט ז"ל שכתב לדבר פשוט דבמחיקת ק"ל מאלקים וק"ה מהויה אין איסור אלא מדברי סופרים, ואנכי לא אדע מקור דבריו אבל אם כנים הדברים, ינעמו דברי הראב"ד והשגתו דס"ל בביאור דברי רבנו דשם ק"ה בפני עצמו הוי רק מקצת שם המפורש וכמו בק"ל מאלקים וק"ה מהויה, וש"ד משד"י וא"כ לא הוי מחיקתו אלא מדרבנן, וזה אינו לדעת הראב"ד דלא אמרו אלא בק"ה מהוי"ה, אבל בק"ה לחודיה הוי שם בפני עצמו והוא דאוריתא וזהו השגתו, והוא ג"כ ניחא לפי מה שבארנו בדעת רבנו, דהטעם שהוא מקצת שם המפורש קאי רק אמאי דלא נמנה במספר השבעה לפי שהוא כלול בשם המפורש אבל בודאי הוא שם בפני עצמו וחייב על מחיקתו דאוריתא והרבה יש עוד להאריך בכל זה.