אור ברסלב

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי מנחם קרקובסקי

פרק ה · הלכה ט

הלכה ח

מי שנתן עיניו באשה וכו' ימות ואל תבעל לו אפילו היתה פנויה. דקדק הרב סדר משנה ז"ל דלמה נקיט רבנו אפילו היתה פנויה, והו"ל לכתוב ואפילו היא פנויה, ואין לומר משום דהעתיק לשון הסוגיא, דהתם שפיר אמרו כן משום דהרי מעשה שהיה הוא, ונחלקו אי פנויה היתה או אשת איש אבל רבנו הרי דינא קמ"ל והו"ל לכתוב אפילו היא פנויה ודעתו דרבנו דבר גדול אשמועינן בזה, דהרי בירושלמי דשבת פ' שמונה שרצים ה"ד מחלק בין נתן עיניו בה כשהיתה אשת איש לבין נתן עיניו בה כשהיתה פנויה וגמ' דילן מדסתמה לא ס"ל לחלק בזה ולהכי כתב רבנו אפילו היתה פנויה ר"ל אפילו בשעה שנתן בה עיניו ג"כ היתה פנויה מ"מ ימות ואל תבעל לו, והוא דבר ישר. אבל באמת הדבר צריך תלמוד דלשיטת רבנו ותלמודא דילן איך יפרנסנו רומיא דהנך תרי עובדי דמייתי בירושלמי תרווייהו משמיה דר' אלעזר, אי נימא דגם בפנויה הדין כן, והרי על כרחך צריך לחלק ביניהו או משום דנתן עיניו בה כשהיא אשת איש שאני או כדאמר שם איתתא רבה הוית דלא מנסבא, ורבנו הרי לא ס"ל לתרויהו שינויי וצריך ביאור עוד.
והנה הרב הנ"ל עמד לדייק עוד בדברי רבנו שכתב מי שנתן עיניו באשה וחלה ונטה למות ואמרו הרופאים אין לו רפואה עד שתבעל לו ימות ואל תבעל לו, אפילו היתה פנויה, ואפילו לדבר עמה מאחורי הגדר אין מורין לו בכך וימות ולא יורו לו לדבר עמה, שינה רבנו בלשונו דגבי תבעל לו כתב ימות ואל תבעל לו ובלדבר עמה כתב אין מורין לו בכך וימות ולא יורו לו לדבר עמה ודייק הרב הנ"ל מזה דבדין תבעל הוא איסור לכל אדם בדין אין מתרפאין בגלוי עריות ואם עבר ונתרפא הרי בי"ד עונשין אותו עונש הראוי לו ע"פ דין כמ"ש רבנו לעיל, אבל בלדבר עמה הוא רק שאין בי"ד מורין לו לעשות כן אבל אם עשה כן בעצמו אין עליו שום איסור ועונש וחתר למצא גם מקורים לחילוקו זה ולישב בזה קושית הירושלמי והדברים יש להם מקום לפי נוסחא דילן, אבל בכת"י אברבנאל, ובנוסחא ישנה שהיתה לפני הרב מעשה רוקח הספרדי וכן מצאתי ברמב"ם דפוס קונשטנדינא רס"ט הנוסח בדברי רבנו ואמרו הרופאים אין לו רפואה עד שתבעל לו אפילו היתה פנויה ואפילו לדבר עמה מאחורי הגדר אין מורין לו בכך וימות וכו' ולפי נוסחא זו נפלו כל הדברים.

ולא יורו לדבר עמה מאחורי הגדר שלא יהיו בנות ישראל הפקר ויבאו בדברים אלו לפרוץ בעריות. כתב רבנו טעם האיסור כמ"ש בגמ' דסנהדרין שם, והוא גדר ותקנת חכמים משום סיג ועי' בר"ן ז"ל שם שלמד מזה דאביזריהו דשלש עבירות נמי אסורין ועמדו בשיטתו עוד הרבה מרבותינו ז"ל, ובאמת הרי כבר כתבנו לעיל שבדברי רבנו אין הדבר מבואר כלל איך ס"ל באביזריהו, אבל דעת רבנו דהוא משום סיג והרי יש רשות לבי"ד לעשות כן שהרי בי"ד מכין ועונשין לעשות גדר לתורה (ואין זה סתירה לדברי הר"ן ז"ל ודעימיה, שהרי טעמא דסייג אינו אלא לתירוצא דרב אחא בר איקא דרבנו פסק כוותיה, אבל לפי מאי דס"ל מעיקרא דאשת איש הוית הרי טעמא משום גילוי עריות ובלספר עמה הרי לא הוי אלא אביזריהו הרי דגם אביזריהו בכלל ג"ע הוי ואנן קיימינן בשיטת רבנו לפום המסקנא דהוא תקנת בי"ד ולא משום אביזריהו) ולפי"ז אפשר גם בבעילת פנויה הוא מגדר זה כיון דלתא דג"ע אין כאן ועי' חוות יאיר סי' קפ"ב, ובאמת י"ל דלהכי פסק רבנו כמ"ד פנויה היתה, ועי' בב"י סי' קנ"ז שעמד ע"ז שהרי הוי ספק נפשות ולהקל ולמה פסק להחמיר וכתב ע"ז שטעמו משום דשב ואל תעשה הוא שלא לספר עמה הוא תמוה קצת, עוד כתב דכיון דחזינן דרב פפא ורב אחא דאמוראי בתראי נינהו יהבי בה טעמא אלמא הכי ס"ל, ולפימ"ש ניחא טובא, דרבנו לית ליה אביזריהו כלל, וא"כ הרי גם באשת איש אינו מיושב עוד, ולהכי תפס כטעמא דהוא תקנת חכמים וסייג וממילא דה"ה פנויה ובאמת קשה לומר דטעמא דאביזריהו יועיל גם לאיסור דרבנן והרי לדבר עמה בודאי ליכא אלא איסור דרבנן, ועל כרחך דהוא תקנה וגדר מדין בי"ד ומכין ועונשין ועי' נודע ביהודה תנינא חלק אה"ע סי' ק"נ במ"ש דאם האיסור רק מדרבנן בודאי לא הוי אביזריהו, גם יש להאריך במ"ש ראיה מהא דאין מתרפאין בעצי אשרה אף דלא הוי אלא לאו, וכמדומה שזה ענין אחר לגמרי, אבל אכ"מ להאריך עוד.

תוכן העניינים

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות יסודי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה