אור ברסלב

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות דעות· רבי מנחם קרקובסקי

פרק ז · הלכה ד

הלכה ג

ויש דברים שהן אבק לשון הרע כיצד מי יאמר לפלוני שיהיה כמות שהוא עתה או שיאמר שתקו מפלוני אינו רוצה להודיע וכו'. לא נתבאר מקור הדברים וטעמם, ועי' להרב חפץ חיים כלל ט' דעתו שמה שכתב רבנו אחר המספר בטובת חבירו בפני שונאיו שזה גורם להם שיספרו בגנותו קאי גם על הנך ור"ל שגם דברים אלו גורמים שיספרו בגנותו וזהו גדר אבק לה"ר, ונמשך הרב אחר דעתו ודעת היד הקטנה שהמספר לה"ר דרך שחוק ודרך קלות ראש כלומר שאינו מדבר בשנאה וכן המספר לה"ר דרך רמאות שהזכיר רבנו לקמן בהך הלכה, זהו לה"ר גמורה ולא אבק, אבל הרי נראה ברור מדברי רבנו בפ"א דאבות גבול יותר בין לה"ר ובין אבק לה"ר וכל אלו המנויים כאן הם אבק לה"ר וכמו שמוכיח לשון רבנו כאן (והרגיש בזה הרב בהגה"ה וכתב שאח"כ מצא באבות כן), אשר על כן נראה להביא קצת מקורים לדברי רבנו.
והנה לפי דברי רבנו בפי' המשנה דאבות שם זה הכלל לשון הרע הוא ספור רעות האדם ומומיו ולגנות אדם מישראל באיזה צד שיהיה מן הגנות וכו' ואבק לה"ר הוא זכרון מומי האדם בלתי ביאור עי"ש ולפי"ז הציור שכתב כאן רבנו מי יאמר לפלוני שיהיה כמו שהוא עתה (כלומר מי חשב עליו שיהיה כמו שהוא) וכן שתקו מפלוני איני רוצה להודיע מה אירע ומה היה זהו זכרון מומי האדם בלתי ביאור, ועי' במדרש הובא בילקוט קרח ואנשים מבני ישראל אנשים אשר נקבו בשמות אע"פ שלא פרסמן הכתוב נתן סימניהון ומתוך המקרא אתה מבין אותם משל למה הדבר דומה לבן טובים שגנב כלים מן המרחץ ולא היה בעל הגניבה רשאי לפרסמו התחיל נותן סימנים א"ל מי גנב את כליך אמר אותו בן טובים בעל קומה ושיניו נאות שערו נאה משנתן סימנים ידעו מי הוא וכו' הרי מפורש דיש שנוי בין אם אומר בפירוש לאומר דברים בלי ביאור, וכן מצאתי לרד"ל בפרקי דר"א פמ"ד ובמדרש אחר ארבעים שנה רצה משה להזכיר לישראל ולומר להם זוכרים אתם שאמרתם במדבר היש ה' בקרבנו אם אין אם אני אומר לישראל כך הרי אני מלבין פניהם וכו' אלא אני אומר להם מעשה עמלק והם מבינים מה שכתוב לפניו משל למה הדבר דומה וכו' הרי להדיא דאם אומר בדרך רמז בלי ביאור נקל לישראל ואף דאמרו מאן דזקיף ליה זקיפא בדיותקא לא לימא תלי ביניתא וכתבו רבנו לעיל פ"ו ה"ח מ"מ קיל יותר.
וכן ביאר רבינו הנך תרי עובדא דירושלמי פ"ק דפאה בחנותא דכיתנא דאמר מה אנן אכלין חובצא ובאידך עובדא דלית אנן סלקין מבקרא לר' יוחנן יומא דין, ועל עובדא הראשונה אמר ר' יוחנן זהו לשון הרע בצנעא ובאידך אמר ר' שמעון בן לקיש דהוא לה"ר בצדק לפי גי' מרן הגר"א ז"ל וכן הוא בירושלמי דפוס וויניצא וסובר רבנו דודאי אותו שאמר חובצא ואותו שאמר לבקר את ר"י לא לתומן אמרו כן דאם אמרו כן לתומן מאי שייטא דלה"ר כאן, אלא שרצו באמת להפסידם ואמרו בדרך כזה, וע"ז אמרו שהוא לה"ר בצנעא כלומר שאינו לה"ר ממש אלא לה"ר בלי ביאור שהזכיר רבנו דהוא אבק לה"ר וכן באידך עובדא שאמר שהוא לה"ר בצדק ר"ל ג"כ שאין זה לה"ר ממש ואף שעשו זאת בערמה מ"מ כיון שלא הזכירו בפירוש אין זה לה"ר גמור ועי' במג"א (שם) [סי' קנו סק"ב] רמז כן בקצרה ונראה דדעתו כך הוא דזהו רק אבק לה"ר ולפי"ז צ"ל דהא דאמרו שם בעון קומי ר' יוחנן איזהו לה"ר האומרו והיודעו, ומביא ע"ז הנך תרי עובדי ועי' בפני משה שם דאף אם אומר איזה דבר ברמיזה אף שאינו בפירוש אלא שיודעו ומכוון עליו גם זה הוא לה"ר, דר"ל רק אבק לה"ר ולא לה"ר גמור וכן משמע שם, ובמה שכתב רבנו דאם אומר בצחוק כלומר שלא מחמת שנאה אין זה אלא אבק לה"ר, עי' בירושלמי שם לעיל א"ר חנינא בא וראה כמה קשה הוא אבק לה"ר שדברו הכתובים לשון בדאי בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה ותצחק שרה וכו' ואדוני זקן ולאברהם אינו אומר כן וכו' ומה שאמרה שרה עליו בולע ואינו פולט עי"ש תפסו חז"ל שהוא דבר של גנאי לאברהם דבלאו הכי לא שייך כלל לה"ר ובכל זאת נקרא רק אבק משום ששרה לאו מחמת שנאה אמרה כן אלא דרך שחוק.
והנה הרב חפץ חיים עורר ע"ז מדרשת הספרי ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו וכו' אלא לשבח ומשום מצות פריה ורביה וכו' ועי"ש מה שמביא בשם הרמב"ן ז"ל ולא ידעתי מנין לנו שבאמת במרים לא היה אלא אבק לה"ר ומ"מ נענשה, ועי' בדברי רבנו סוף הל' טומאת צרעת ועל עון זה מזהיר בתורה השמר בנגע הצרעת זכור את אשר עשה וכו' הרי הוא אומר התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדברה באחיה שהיתה גדולה ממנו בשנים וכו' והיא לא דברה בגנותו אלא טעתה שהשותו לשאר נביאים, והוא לא הקפיד על כל הדברים האלו וכו' ואע"פ כן מיד נענשה הרי להדיא שלא היה כאן לה"ר באמת אלא לתא דלה"ר, ומזה אנו למדין ללה"ר גמורה בק"ו ויש עוד להאריך בכל זה, הארכתי קצת בכל זה לבל נאמר נואש חלילה וה' הטוב יכפר.

וכל המספר בטובת חבירו לפני שונאיו. תוספתא פ"א דע"ז וגמ' דב"ב קס"ד ורבנו הוסיף וכתב בפני שונאיו כדי לישב מ"ש רז"ל בכמה מקומות להיפוך כמו הוא היה מונה שבחן של חכמים או משתבח ביה דאדם גדול הוא וכדומה. ועי' לרבנו לעיל בפ"ה ה"ז דמנה רבנו במדות ת"ח מספר בשבח חבירו, ונאמרו ע"ז ישובים שונים אצל רבותינו הראשונים ז"ל ודעת רבנו לחלק דדוקא בפני שונאיו אסור, ומה שהקשו ע"ז מאותה סוגיא עצמה בעובדא דיהודא חייטא והרי לא היה בפני שונאיו כבר יישב רבנו בעצמו הדברים בפי' המשנה פ"א דאבות שם באמרו וכבר שבח חכם כתיבת הסופר שהראה לו במעמד גדול, וגינה הרב מעשה המשבח וכו' ואמר לו כלך מלשון הרע זו כלומר שאתה מסבב גנותו בשבחך אותו בתוך ההמון שמהם מי שיאהבו ומהם מי שישנאהו וכו' עי"ש וכבר הרגישו בזה מחברים.

תוכן העניינים

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות דעות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה