עבודת המלך על משנה תורה, הלכות דעות· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ה · הלכה ג
כשהחכם שותה יין אינו שותה אלא כדי לשרות אכילה שבמיעיו. עי' כתובות פ"ק בתיקון הכוסות וכן במס' שמחות כדי לשרות אכילה שבמיעיו.
וכל המשתכר הרי זה חוטא ומגונה. מאמרם בברכות כ"ט ב' לא תרוי ולא תחטי.
שהוא מגונה. עי' מדרש הנעלם ובזוהר הקדוש האי צורבא מרבנן דרוי קרינא עליו נזם זהב וכו'.
ומפסיד חכמתו. זהו אמרם ותלמודו משתכח.
ואם נשתכר בפני עם הארץ הרי זה חילל את השם. עי' פסחים מ"ט ומחלל שם שמים ומפרש לה רבנו אהכי.
ואסור לשתות יין בצהרים ואפילו מעט אלא אם היה בכלל האכילה. עי' כ"מ ועי' אבות דר"נ פכ"א מלמד שלא יתכון אדם לשתות יין בצהרים שכל זמן שאדם שותה יין בצהרים נמצא בטל מכל התורה, ובנוסח מרן הגר"א בטל מדברי תורה וזהו דיוק לשון רבנו שלא ישתה אפילו מעט אלא א"כ היה בכלל האכילה.
שבשתיה שהיא בכלל האכילה. עי' כ"מ בשם הירושלמי ושם מבואר דה"ה קודם האכילה וכלל בכלל האכילה ולהכי כתב רבנו ואין נזהרין אלא מיין שאחר המזון.