עבודת המלך על משנה תורה, הלכות דעות· רבי מנחם קרקובסקי
פרק א · הלכה ה
כל אדם שדעותיו דעות בינונית ממוצעות נקרא חכם וכל מי שהוא מדקדק על עצמו יותר וכו' נקרא חסיד. וחילוק זה מבואר בשבת קכ"א ב' תני תנא קמיה דרבא בר רב הונא ההורג נחשים ועקרבים בשבת אין רוח חסידים נוחה הימנו א"ל ואותן חסידים אין רוח חכמים נוחה מהם, וזהו חילוקו של רבנו, ומצינו לרז"ל בכל מקום שאמרו מדת חסידות הוא הנטיה לצד אחד יותר ממדת הדין עי' ב"מ נ"ב וחולין ק"ל ושבת ק"כ והא דאמרו בב"ק ל' האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין וכו' כבר פרשו הרשב"א ז"ל דבכל חדא מהני אמרינן מילי דחסידותא בנזיקין חסידים הראשונים מצניעין ובאבות האומר שלי שלך ושלך שלך חסיד ובברכות חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין ועי' מה שכתב בשטמ"ק שם בשם הרב ר' יהונתן עי"ש.
ואם נתרחק עד האמצע בלבד ויהיה עניו נקרא חכם וזו היא מדת חכמה. ועי' לח"מ שתמה ע"ז טובא דהא בפרק שאח"ז כתב רבינו שאסור לנהוג במדת הענוה במדה בינונית ועוד תמיהות, ועי' מ"ש ישוב הדברים לקמן בפ"ב ה"ג.
וחסידים הראשונים היו מטין דעות שלהם מדרך האמצעית כנגד שתי הקצוות וכו' וזהו לפנים משורת הדין ומצווין אנו ללכת בדרכים האלו הבינונים והם הדרכים הטובים והישרים שנא' והלכת בדרכיו. יש להתבונן היטב בדברי רבנו אלה ולא ראיתי מי שעמד עליהם, דהנה באמת פלוגתא דתנאי היא דס"ל לר' יהושע ואת המעשה אשר יעשון זה מעשה הטוב ור' אלעזר המודעי ס"ל ואת המעשה זה שורת הדין אשר יעשון לפנים משורת הדין, ובגמ' דילן בב"ק צ"ט וב"מ ל' מייתי לה בשם דתני רב יוסף, והנה משמע שם דדוקא ר' חייא בב"ק שם עביד כן לפנים משורת הדין וכן ר' ישמעאל בר' יוסי שם לפנים משורת הדין הוא דעביד, וכן פסק הר"מ בפי"א מהלכות גזילה ואבידה ה"ז וי"ז דהרוצה לילך בדרך הטוב והישר ועושה לפנים משורת הדין מחזיר את האבידה ברוב העיר עכו"ם ובזקן ואינה לפי כבודו כתב ג"כ ההולך בדרך הטוב והישר וכו' (שינה רבנו בלשונו דלעיל כתב הרוצה לילך בדרך הטוב וכאן כתב ההולך בדרך הטוב ויתבאר במקומו) ועי' בהגהות מיימוני שם בשם הראבי"ה ז"ל דכופין על זה משום דרב יוסף ועי' בשו"ע חו"מ סי' רנ"ט העתיק טוב וישר לעשות לפנים משורת הדין ובש"ך שם הביא דעת הראבי"ה והראב"ן ז"ל דכייפינן על זה ועי' במרדכי פ"ב דב"מ שם והעתיקו ברמ"א שם דאם היה המוצא עני ובעל האבידה עשיר אינו מחויב ועי' בשטמ"ק לב"מ שם הביא בשם רבנו יהונתן גדר אחר בזה דמי שאינו אדם חשוב לא מחייבינן לעשות לפנים משורת הדין ותלוי בחשיבות האדם ולפי"ז שיעור דברי רבנו דחסידים הראשונים היו עושין לפנים משורת הדין אבל אנו מצווין ללכת בדרכים אלו הבינונים ולא לפנים משורת הדין אבל ראה זה בסמ"ק מצוה מ"ט מנה מצות עשה לעשות לפנים משורת הדין דכתיב אשר יעשון ואמר רבי יוחנן וכו' ולא ראיתי מי שיביאו דבריו.
ואפשר דס"ל לרבנו ג"כ הכין דמחויב לעשות גם לפנים משורת הדין וגם זה נקרא דרך בינוני רק שמטין קצת כנגד קצה האחרון וכן משמע קצת מדבריו בשמונת פרקיו שזה נקרא דרך המיצוע אף שנוטה קצת לצד הטוב, וכן כתב רבנו בפי' המשנה פ"ד דאבות וז"ל וכבר ביארנו בפרק הרביעי שאדם צריך לו שיטה לאחד מן הקצוות עד שיעמוד באמצע המעשים על צד הסייג, וכן כתב כאן להלן שנאמר והלכת בדרכיו כך למדו בפירוש מצוה זו מה הוא נקרא חנון וכו' ובודאי שהקב"ה מתנהג לפנים משורת הדין ועי' ברכות ז' מאי מצלי וכו' ואתנהג עם בני במדת הרחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין וצ"ע טובא בכל זה אולם נראה דגם כאן קצת ט"ס וסוף הלכה ה' היא וזהו לפנים משורת הדין. ואח"כ מתחלת ה"ו ומצווין אנו ללכת בדרכים אלו הבינונים. וכו' וכן משמע בדפוס קונשטנדינא רס"ט.
שנאמר והלכת בדרכיו. וכ"כ הסמ"ג, ובאמת הכתוב ללכת בדרכיו הוא מוקדם והיראים הביא באמת המקרא (בדברים ח' ו') ושמרת את מצוות ה' אלקיך ללכת בדרכיו (וט"ס קצת שם) אמנם רבנו בספר המצוות ע"ח הביא קרא דוהלכת בדרכיו ואמר וכבר כפל צווי זה ואמר ללכת בכל דרכיו וכו' וכבר נכפל הצווי הזה בלשון אחרת ואמר אחרי ה' תלכו ובא בפירוש ג"כ שענינו להדמות בפעולות הטובות וכו'.