אור ברסלב

עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי

שאלה קכד

שאלה קכג

נדרשתי לאשר שאלוני לחוות דעי מרחוק בענין מעשה שהיה ראובן נתן כח והרשאה מספקת לבנו חנוך לשדך את בתו עם בנו של שמעון וכל מה שיפסיק לה על דידיה הדר לאשר ולקיים כאלו הוא עשה בעצמו ואחר כל אלה הלך חנוך ושידך אחותו עם בנו של שמעון כאשר ציוה אותו אביו ואמר לאביו מה שפסק לה לנדוניא גם התחייב את עצמו להשתדל לה מאביה שטר ירושה כנהוג והתנאים נכתבים הכל על חנוך בזה הלשון חנוך חייב את עצמו להכניס לנדן אחותו סך כך וכך כו' גם יתן מזונות להזוג כו' גם מחויב להשתדל מאביו שטר ירושה כנהוג כו' וצד העובר אפי' על מקצת דבריו כו' חייב ליתן לצד שכנגדו קנס כו' כל הנ"ל קבלו עליהם שני הצדדין כו' בק"ס ובת"ח ובת"כ ובשבועה דאורייתא עד"ר כו' עכ"ל התנאים בקצרה והנה קודם הגיע זמן החתונה אשר הגבילו הצדדים הנ"ל יקר מקרה שראובן הלך לעולמו וחשל"י והנה הנושא בא לקחת הנפש והרכוש המבואר בהתנאי' הנ"ל לא יפול דבר ולא חצי דבר ארצה והיורשי' טועני' שאינם חייבים לקיים התנאי' מאחר שאביהם הלך לעולמו אנוסים הם ובפרט על החצי חלק זכר טענו שאינם חייבים כלום כיון שעדין לא נכתב השטר הן הן תורף הטענות.

תשובה. הנה לא נעלם מעיני שאין נכון להשיב בד"מ לא' מן הצדדים כמ"ש גאונים קדמאי ובתראי גם אני הצעיר נוהג כן אמנם הגאון מהרר"מ פדוואה כתב בסי' פ' וז"ל אכן בדבר שיש דררא דמצוה לא שתו רבותי לבם לחששת זו כו' והאריך שם והביא ראיו' לזה ובאשר שאני רואה גם בנ"ד דררא דמצוה כי יש לחוש שיתפרד החבילה וינתק החבל עבור הבל הכסף ע"כ אמרתי לחוות דעתי הקצר' בקצרה כאשר יורוני מן השמים וזה יצא ראשונה ע"ד סך הנדן ושארי פרטי התחייב' שהתחייב חנוך את עצמו נלע"ד לית דין צריך בשש שמחויב כמ"ר חנוך לאשר ולקיים כל פרטי התחייבות שהתחייב את עצמו זולת מה שהתחייב את עצמו להשתדל שאביו יעשה לה שטר ירושה יוכל חנוך לפטור את עצמו בטענת אונס וראיה לדבר תשובת הרשב"א סי' תשע"א והשארית יוסף מביאה בסי' ע"א וז"ל ראובן שידך את בת בתו לבן שמעון ונשבע להשלים התנאי' ובקנס כו' ולאחר זמן שדכה לאחר וטען שבת בתו איננה רוצה בבן שמעון והשיב שהדין עמו שזה אונס גמור הוא מאי ה"ל למיעבד ואין לך אונס גמור מזה ואם תאמר שהיה לו לפייסה בממון וכו' ואפי' התנה שאם תסרב שיפייסה כדאמרינן בגיטין אטו תרקבא דדינרי בעי למיתן ליה ולא תשיבני שה"ל להתנות כו' אונסא דלא שכיח הוא ואפי' שכיח ולא שכיח כגון מת או חולה לית לי' לאתנויי ויש טענת אונס כו' ע"כ הרי מבואר שבנ"ד פטור חנוך מן החיוב שהתחייב את עצמו להשתדל לאחותו שטר ירושה כיון שנאנס שמת אביו כיון שלא התחייב א"ע כי אם להשתדל ולא התחייב בממון וק"ל אמנם מצד אחר נלע"ד לזכות את החתן שהיורשים בכלל מחוייבי' לקיים ולאשר כל פרטי התנאים בכלל הן התחייבות שהתחייב חנוך הן בחצי חלק זכר מכח פרנסה שחייבים ליתן להבת אף על פי שהפרטים הנ"ל יעלו לסך גדול יותר מעישור נכסי מכל מקום מחויבים ליתן לה הכל הגם דהוה פלוגתא של הגאונים אם אמרינן להוסיף על עישור נכסי אם לא להכריע הר"אש שאין מוציאין ממון מן האחים מספק מ"מ נלע"ד היינו דוקא באומד דעת האב כגון שהשיאה את עצמה לאחד בלי רשות האב אבל בנ"ד שגיל' הא בדעתו בהא ברת' ולהתחתן זה מחויב' הבני' ליתן כל מה שהי' חנוך מחייב את עצמו ואין זה דומה לשאר אומדנא וכ"כ מהרר"מ מינץ בתשוב' סי' מ"ז וז"ל ש"מ שמצווה לבניו וציוה לתת לבתו ל' זהובי' בזה יש לחלק וליפות כח הבת דתנן בפ' מציאת האשה דאמרינן דאזלינן בתר אומד' א"כ עובדא דידן דאמר האב ליתן לבתו ל' זהובי' אף שציואתו בטלה מאחר שעמד (מאותו חולי) מ"מ לא יגרע לה מה שאמר ליתן לה ל' זהו' אף ששני דעות יש אי אזלינן בתר אומדנא אפי' להוסיף על עישור נכסי' כדאית' באלפס מ"מ מצינו למימר הכא בעובדא דידן דאמר האב בפי' לתת לבתו ל' זהו' כ"ע מודה דיהבינן לה אותו ל' זהו' וגם אם עלה אותן ל' זהובי' יותר מעישור נכסי' כיון שאמר בפירוש לתת לה וכן משמע במרדכי כו' ע"ש תראה דש"מ דמיירי דוקא היכא דבעי אמידא אבל היכא דאמר בפי' י"ל דעדיף מאמידא כו' ע"ש הרי להדי' כמ"ש שאם גילה דעתו בפי' נותני' להבת כל מה שגילה דעתו אפילו להוסיף על עישור נכסי' ולעד"נ נדון דידן עדיף מנדון של מה"רר מ"מ כיון שכבר פסק לברתא דא ולחתן זה וק"ל' והנה לא נעלם מעיני מ"ש בתשו' מהר"ר יוסף כ"ץ נקר' שארית יוסף בסי' ב' בנדון דומה ממ"ש כנ"ד ופסק שם שאין הבני' מחויבי' לקיים התנאי' ע"ש שהאריך ונסתייע מתשו' מהרי"ו הנה רואה אני את נגעי עצמי שאינני כדאי ואינני בהשג יד להשיג עליו ח"ו מ"מ הרשו' נתונה לי לומר שאין ראיותיו מכרעת כלל כי בכל מקום שכתב מהרר"יו במעשה שבא לפניו לא הי' שייך לומר פרנסה שמין באב משא"כ בנדון שלו ועיין בדברי מהרר"יו בסי' ק"ד ובסי' מ"ב ותמצא שכן הוא כאשר דברתי שאין ראי' מדברי מהרר"יו לנדון שלנו וניכרים דברי אמת שמהרר"יך לא ירד לחלק לחילוק הנ"ל שכתבנו בשם מהרר"מ מינץ בין שארי אומדנו' ובין היכא שאמר האב בפי' ואם כן היא שיש מחלוקו' בין מהרר"מ ור"י כ"ץ יש לנו לטפוס עיקור דברי מהרר"ממ שהוא קודם לו בזמן ואפשר גם במעלה כי אם ראשוני' בני אדם כו' ואין שייך לומר שהלכתא כבתראי מן אביי ורבא ואילך כיון שאין תשו' מהררמ"מ היו מפורסמו' ונדפסי' בימי מהרר"יך איכא למימר אלו ראה מהרר"יך דברי מהרר"ממ היה מודה לו ועיין בש"ך ח"מ סי' כ"ה וכך נראי' הדברים שלא ראה מהרר"יך תשו' מהררמ"מ דאלו ראה אותה ולא ישרו דבריו בעיניו עיני פקיחי ה"ל לאתויי אות' ולהשיג על דבריו כדרך האחרוני' כשחולקי' על הראשוני' כללא דמלת' שלעד"נ שהבנים זכרי' מחויבי' לאשר ולקיים כל דברי התנאי' הנ"ל ולא יפול מהם לא דבר ולא חצי דבר מחמת פרנסה ששמין באב אפי' להוסיף על עישור נכסי' כמו בנ"ד שכ"ע מודי' מפני שהאב אמר בפי' ליתן לה כל מה שמבואר בהתנאי' כנ"ל ואין משגיחי' בדברי מהרר"יך הנ"ל מטעם הנ"ל ואפשר נמי לומר שגם מהרר"יך מודה בנ"ד ונדון דידיה היה במקום שאין להבת פרנסה מחמת איזה סבה (אבל פשטי דבריו לא משמע כן ותו לא מידי ואלהי הצבאו' יראנו מתורתו נפלאו' ויצלנו משגיאו' כ"ד הטרוד גרשון אשכנזי.

סוף הספר

תוכן העניינים

עבודת הגרשוני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה