עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי
שאלה קד
ילמדנו רבינו העני שעומד בחוץ בכרמלית ובעל הבית בפנינו בר"ה אי שרי ליה לכתחילה לפשוט ידו לפנים ויטול בעל הבית מתוכו או איפכא כי מה שאמרינן בריש שבת העני פשט ידו לפנים ונטל ב"ה מתוכו פטור אבל אסור היינו דוקא בר"ה אבל בכרמלית שרי אפי' לכתחלה או דלמא לא שנא
תשובה. הנה לפע"ד הקלוש' היה נראה להתיר אפי' לכתחלה מהא דאיתא בפ"ק דשבת דף י"א ובפ"ב דעירובין דף כ"ט אמתניתן לא יעמוד אדם ברה"י וישתה בר"ה כו' אבעיא להו כרמלית מה אביי אמר היא היא רבא אמר היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה ופסקו כל הפוסקים הלכתא כרבא הרי קמן שאין גוזרין גזירה לגזירה באיסורא שבת ה"ה נמי בנ"ד הוה גזירה לגזירה כי מה שאסור לעני לפשטו ידו לפנים ע"מ שיטול בע"ה מתוכו אינו אלא מדבריהם כי מה"ת אינו אסור אלא בעשות' כול' ולא מקצת' וכרלמית הוה מדבריהם א"כ אי אסרינן לעני לפשוט ידו לפני' וליטול ב"ה מתוכו אפי' בכרמלית ה"ל גזירה לגזירה לכן נראה שהוא מותר אפי' לכתחלה ואין לחלק ולומר לאו בכל השבותים אמרינן כן אלא דוקא כגון זו שיוכל לעמוד בר"ה וישתה בכרמלית או להיפוך משום שלא בנקל יוכל לבא לידי אסור דאורייתא משא"כ בנ"ד שבנקל יוכל לבא לידי אסור דאורייתא בזה גזרו גזירה לגזירה וראיה לחלוק זה ממה דאיתא בפ' בכל מערבין דף ל"ג אמתני' נתנו באילן למעלה מי' טפחים אין ערובו ערוב שאוקמי למתני' באילן הנוטה חוץ לארבע אמות כו' ומקשינן והא אי בעי מייתי לה דרך עליו ומשנינן כשרבי' מכתפים עליו כו' והקשו בתוספת בד"ה והא אי בעי כו' וז"ל אך קשה אכתי משכחת לה דאינו חייב כגון שזה עוקר וזה מניח כו' ותירצו כיון דבקל יכול לבוא לידי אסור דאורייתא אפי' ר' מודה דגזרו עליו בין השמשות כדאמרינן לקמן גבי קנה דרכיך דגזר שמא יקטום עכ"ל וכיוצא בזה כתבו התוספות בדף ל"ד ע"א ד"ה ואמאי נימא כו' לענין טלטול פחות מד' אמות יעוין שם הרי קמן שאעג"ב דר' ס"ל כל מה שהוא משום שבות לא גזרו ביה ביה"ש היינו דוקא כגון להוציא מכרמלית לרה"י או לר"ה או להשתמש באילן וכיוצא בזה שאין בנקל הוא בא לידי אסור דאורייתא משא"כ בפחות פחות מד"א או בא' עוקר וזה מניח ה"ה יש לנו לומר כן לרבא דס"ל דלא גזרו גזירה לגזירה באיסורא דשבת היינו היכא שלא בנקל יוכל לבוא לידי אסור דאורייתא אבל בנ"ד כגון א' עוקר וא' מניח מודה רבא שאפי' בכרמלי' אסור אבל לעד"נ שאין הנדון דומה לראיה מלבד שדברי התוספת אינם מובנים לי כלל כי לע"ד הקלושה קושית התוס' מעיקרא לית' מה שמקשי' שמשכחת לה שיוכל להביא העירוב אצלו שלא בחיוב ע"י א' עוקר וא' מניח כי כללא הוא שאין עירובו עירוב אלא כשהוא בעצמו יוכל להביאו אצלו משא"כ כשזה עוקר וזה מניח דא"א לו לבדו להביאו אצלו אלא ע"י אחר ע"כ אין עירובו עירוב ותדע שכן הוא שהרי במשנה שלימה שנינו שת"ק דמתני' ס"ל שאין מערבין לכהן בבית הקברות משום שאינו יוכל לילך שם ואפי' ר"י לא שרי אלא לפי שאפשר לו לילך לשם ע"י שידה תיבה כו' הא לא"ה לא אעג"ב שאחר שאינו כהן יוכל להביאו שם ונ"ל ראיה ברורה מהא שהרמב"ן ורוב הפוסקים פסקו שמותר לטלטל ע"י אנשים הרבה זה נותן לזה וזה נותן לחבירו דרך ר"ה כו' והרב המגיד כתב בפ"ו מה"ע בשם הרשב"א אם הניח עירובן בר"ה והוא רחוק ממנו שמנה אמות אין עירובו עירוב שאין מתירין לו להביאו דרך ר"ה פחות פחות מד"א ששבות הקרוב למלאכה גמורה היא ולא התירו וקרוב לזה יתבאר בדין נתנו בראש הקנה עכ"ל וקשה אמאי אין ערובו עירוב כשהוא רחוק ממנו ח' אמות הלא כל הפוסקים זולת הרמב"ן פסקו הילכתא כר"י דאית ליה נותן אדם חבית לחבירו וחבירו כו' א"כ אפשר להביאו אצלו ע"י אחרים ול"ל יהא עירובו עירוב אלא עכ"ל שאין עירובו עירוב אלא כשהוא בעצמו יוכל להביאו אצלו והכי משמע כל הסוגיא זה מה שצ"ע לע"ד בדברי התוס' אמנם אף לדברי התוס' נ"ל שאין ראיה לנ"ד כי ע"כ לא קאמרינן הכי אלא בבין השמשות שהוא חמור טפי משבות אחר אבל בשני שבותים אחרים אע"פ שא' הוא קרוב למלאכה גמורה ובנקל יוכל לבוא לידי אסור דאוריית' מ"מ לא גזרינן גזירה לגזירה ותדע שבין השמשות הוא חמור משבות אחר כי בבין השמשות לא התירו שום שבות אלא במקום מצוה קצת כדאי' בטור א"ח סי' שמ"ב אפי' שבות כל דהוא ואלו גבי מילתא דהוא גזירה לגזירה מתירין אותו לכתחלה אף שלא לצורך מצוה כגון עומד אדם ברה"י ושותה בכרמלית אלא עכ"ל דוקא בביה"ש שהוא ספק יום ספק לילה חמיר טפי ונ"ל להביא ראיה ברורה דאל"ה קשיא אמאי לא מקשה לרבא מהא דתנן בפ"ב דשבת דף ל"ד ספק חשיכה ספק אינו חשיכה אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלי' כו' ופיר"שי אע"פ ששבות הוא קסבר גזרו על השבות אלא ודאי גזירה לגזירה אין לה שייכות עם ביה"ש כי חששא דבין השמשות פשוט הוא וחשו בה רבנן טובא בכמה דוכתא כמ"ש בת"ה סי' רמ"ה ע"ש ע"כ חש רבא ג"כ בשבות אשר בנקל יוכל לבא לידי אסור דאורייתא אבל לא בשני שבותים אחרים ועוד כי לע"ד אין החשש קרוב יותר לחוש שבנקל יעשה כל המלאכה אלא השותה בר"ה והוא עומד ברה"י כי בנקל יכניס הכלי אצלו ואפ"ה י"א וחששו בכרמלית וכן כתבו התוס' דף צ"ח ד"ה אלא אמר אביי ה"ה בא' עושה עקירה וא' הנחה או פחות פחות מד"א זה היה נראה לע"ד ברור אמנם ראיתי בש"ע בסי' שמ"ט בסופו שכתב וז"ל אסור להוליך חפץ פחות פחות מד"א אפי' בין השמשות ואפי' בכרמלית עכ"ל משמע שהשוה מדותיו ולא חילק בין ביה"ש ובין הכרמלי' והוא תמוה בעיני כי מנין לו זה איברא בספרו הארוך בב"י לא הזכיר כרמלית כלל רק בין השמשות ע"ש דברי ש"ע צ"ע היטב נ"ל גרשון אשכנזי: