אור ברסלב

עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי

שאלה צד

שאלה צג

ע"ד שאלתו שאלת חכם ותשובתו בצידה שם שם לו חוק ומשפט צדק מכון כסאו כבודו כשמש נגדי מסונק כגדי בענין ראובן קנה קערה של כסף במר דבדיל ומכרה כך לשמעון גם שמעון לא היכיר בה ומכרה ללוי במר דבדיל ואח"כ ביד לוי נודע שהקערה היא של כסף ובא שמעון בטענה שנתאנה ורוצה לחזור בו וכן ראובן רוצה לחזור במכירתו לשמעון זהו תורף השאלה, ומכ"ת פלפל בחכמ' וחתך הדין שזכה לוי במקחו ואין לו לשמעון ולא לראובן דין עליו:

תשובה. הנה מר אמת ותורתו אמת ודינו דין אמת יפה זיכה ויפה חייב אמנם כדי שלא יאמר מר וכי עד האידנא לא ידענא ששפיר קאמרי אטייל אתו עמו קצת והוא זה ודאי אין להרהר ואין לפקפק כלל אחר דברי קדשו שהביא ראיה מן המרדכי ושארי פוסקים שאין אומרים בכיוצא בזה שדהו של אדם קונה לו שלא מדעתו וא"כ הוא ממילא לא היה לו לראובן ולא לשמעון שום זכי' בהקערה מעולם כי ראובן לא הקנה לו כסף גם שמעון לא עלה על לבו לקנות הכסף וא"כ במה יזכה בהכסף ואינו דומה לירוש' כי ירושה שמן השמים זיכו לו וקמי שמיא גליא שהיא של כסף משא"כ בנ"ד (ואין אנו צריכים כלל למה שכתב מר משום דהוה כח כחו דנכרי גם לא למה שכתב מכ"ת משום דמה מכר ראשון כו'.)

אמנם מצד א' יש לפקפק ולחלק בין נ"ד ובין הנדון שהביא המרדכי והג"א כי בנדון שהביא המרדכי והג"א הי' כסף מבפנים ומבחוץ היה מצופה בבדיל כמבואר שם ובנ"ד היה הכלי תוכו כברו הכל כסף רק שהקונים והמוכרים לא היו מבחיני' ומבינים שהוא כסף והנה נלע"ד שלכל הטעמי' הנאמרים באמת בנדון של המרדכי לא שייכי כולי האי בנ"ד התו' כתבו בפ' א"מ דף כ"ו ע"א ד"ה דשתיך כו' וז"ל וא"ת וליקני ליה חצירו לבעל הגל או לבעל הכותל וי"ל דאין חצר קונה בדבר שיכול להיות שלא ימצאנו לעולם כמו הכא שהוא מוצנע בעובי הכותל וכן מוכח לקמן דתנן מצא בחנות כו' לפי שהמעות הם דבר קטן ואין סופו הוה לימצא כו' עכ"ל וכן כתב הרא"ש ז"ל שם בתירוצא קמא הרי התוס' והרא"ש חלקו בין דבר שסופו הוה לימצא ובין דבר שאין סופו הוה לימצא והמרדכי כתב וז"ל וכגון דשתיך טפי פי' חלודה ולא שייך בכה"ג למימר חצירו של אדם קונ' לו שלא מדעתו וזכו בו הראשונים שקנו הכותל והגל דכיון שאין דבר ההווה כמו שאר מציאות שפעמים הוים לבוא (אבל זה אינו שכיח כלל) לא זכה בו כי כשקנאה לא העלה על לב לקנות המטמון הלכך לא זכה אלא בדבר שירצה לקנות כו' אבל בדבר שלא הי' דעת המוכר למכור ולא דעת הקונה לקנות לא קנה וכו' וה"ה ה"נ אפי' הקונה אינו מעלה על לבו לקנות המטמונות כו' הלכך חצירו נמי לא זכי ליה כו' ע"ש כי האריך ונלע"ד שיש נ"מ לדינא בין תירוצי' של התוספת והרא"ש ותירוצו של המרדכי כגון גל העומד לפנותו שלפי תירוצן של התוספת קנתה לו חצירו ולפי תירוצו של המרדכי וסייעתו לא קנתה לו חצירו אע"פ שהגל עומד לפנותו כיון שאין שכיח והווה למצו' מטמונו' בגל לא עלה על לבו לקנות מטמונות וק"ל והנה לפי תירוצו של התוס' והרא"ש ודאי יש לחלק בין הנדון של המרדכי ובין נ"ד כי פשוט הוא שיותר עומד הכלי להבחינו באבן הבוחן ממה שהוא עומד להישבר ולראות מה בתוכו. וק"ל ואפי' לפי תירוצו של המרדכי וסייעתו יש לומר אע"פ שהלוקח קנה אותו במר שהוא בדיל יש סברא לומר שלא הפליג מדעתו שאם יהיה כסף לא יקנה אותו וביותר אם לא אמר המוכר בפי' שבדיל מוכר לו וק"ל משא"כ כשהוא באמת בדיל מבחוץ ודאי מעולם לא עלה על לבו אם יהיה כסף או זהב בפנים שיקנ' אותו וק"ל ממילא אין הנדון דומה לראיה ובדבר הזה הייתי מסתפק כמה שנים עד שמצאתי להגאון מהר"מ יפה שכתב בס"ס רל"ג וז"ל אבל הקונה כלי מהנכרי בתורת בדיל ומכרו הוא לישראל ג"כ בתורת בדיל ומצאו בו אח"כ שהוא חלול בפנים והוא מלא כסף או אפי' עצמו כסף כו' עכ"ל הרי שהגאון פסק להדיא שאפי' הוא עצמו כסף מ"מ לא זכה בו הלוקח מן הנכרי כיון שלא ידע ולא נתכוין לקנותו אע"פ שמתוך לשונו משמע שגם הוא הרגיש שיש סברא יותר לומר שקנה הלוקח כשהכלי עצמו נמצא כסף משנמצא בתוכו כסף ולכן כתב או אפילו עצמו כסף אפי' דייק מ"מ ס"ל שלענין דינא אין חלוק (הן אמת שלא הביא ראי' לדבריו) וא"כ מי יבוא אחר המלך הדור בלבושו לחלוק עליו מסברא ומה גם שמהרו"ך בסמ"ע לא השיג עליו כדרכו להשיג כל מקום דאיכ' מקום להשיג כידוע ש"מ שתיקה כהודאה דמיא ממילא פסקו דמר נכון ויפה זיכה ויפה חייב נ"ל גרשון אשכנזי:

תוכן העניינים

עבודת הגרשוני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה