עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי
שאלה פא
מה מאד נפשי אוותה להאריך למעניתי ולפלפל בחכמה בכל פרטי דינים אלו כדרכי תמיד להראות פנים לכל צד ולכל חלקי הסותר לשואלי ממני דבר. אבל מה אעשה אינני אוכל להפיק זממי כעת באשר שאני עמוס התלאות מאד במילי דשמיא ובמילי דעלמא ובפרטות טרדת הישיב' החשובה שמוטל עלי לצאת ידי חובתי ולהפיק רצון התלמידים המחודדים דרך גדולתו כעצי שיטים עומדים. אמנם באשר שחביבים עלי דברי דודי'. אמרתי אפנה ואשנה למכ"ת דרך קצרה. והנה קריתי ושניתי כתבו דמכ"ת וראיתי שמכ"ת מהרהר בהרהור אחר הגט אשר סידר מכ"ת עם ב' דעמי' ופקפק ובא משום ד' דברים א' שהבעל אמ' שהיה אנוס ליתן הגט ב' שהאריך הסופר הוי"ו של תרוכין. ג' שא' מן העדים חתם שמו יהודא באל"ף ד' שבשעת נתינת הגט נפל על הארץ. והנה לפי דברי מכ"ת לא היה אנוס כלל רק הלך בשווקים וברחובות כציפור דרור ואין פוצה ומצפצף לכוף אותו לגרש רק מרעות נפשיה בלא אנוס נתן הגט גם לפי דברי מכ"ת האריך הסופר הווי"ן ע"פ ציווי הבעל קודם חתימת העדים:
תשובה. הנה אם כדברי מכ"ת כן הוא כאשר אין אני מסופק שדבריו כנים ואמתיי' המה ועבידא לאגלוי לא ידעתי מה אדון בי' בהמהרהר ומפקפק להצריך גט אחר כי ברור הוא כשמש לכל מי שמור' ובא בצירוף כל הד' טעמים יחד יודבקו אינם כדאי לחוש להצריך גט שני מכ"ש שכל אחד וא' אין בהם ממש כמו שהאריך מכ"ת למעניתו בטוב טעם ודעת. והאריכות בזה הוא אך למותר. אמנם ראיתי בדברי מכ"ת איזה דברים שאינם מן הצורך לנ"ד שיש לי לפקפק עליהם אמרתי להציגם לפניו. וזה יצא ראשונה מ"ש וז"ל וזה העיקר שהלעז צריך להיות במקום שנעשה המעשה והכא הגט ניתן וגלוי לכל שניתן כהוגן והלעז יצא בק"ק נ"ש עכ"ל משמע מלשונו אף אם היה הלעז מפי אחרים ולא מפי הבעל עצמו רק שיצ' הקול שהגט ניתן ע"י כפייה והקול היה ברור והוחזק בנ"ד כדין וכראוי אעפ"כ אין אנו חוששין לקול זה באשר שלא היה במקום שנעשה המעשה אין אני מודה בזה. ואין דבר זה מוסכם רק יותר נראה לע"ד אם היה הקול כראוי וכדין ופלוני בא ואמר שיודע שבמקום פלוני ניתן הגט ע"י אונס חוששין לקלא ועיין מכ"ת בב"ח סי' מ"ו שהאריך בדבר זה גם בסי' ז' וימצא נחת. וע"ד הווי"ן שהאריכו קודם חתימת עדים ע"פ ציווי הבעל לא ידעתי מה שיש לפקפק בזה ואין זה ענין כלל למה שמצריכין להיות האותיות מוקפין גויל (מלבד מה שהרגיש מכ"ת שמ"ש מהרמא"י אף כשהבעל מצווה לתקן אין אנו מתירים אלא בשעת הדחק הוא דלא כמאן. יפה כיון מכ"ת אמנם לע"ד נראה מ"ש מהרמא"י כשהבעל מצווה כן אין כאן מקומו אלא מקומו הוא בתחילת הג"ה וקאי אמ"ש הש"ע ואם יש בו אותיות דבוקים וכו' ושם מיירי אחר חתימ' העדי' וק"ל ועיין בלבוש) דהתם איכ' למימ' לפי הדעה שצריך בגט אותיות מוקפת גויל אם אין להם הקפות גויל א"א לתקנו ע"י גרר כי הוה וחקק ולא וכתב ואנו וכתב בענין לכן אין אנו מקילין כלל אם לא בשעת הדחק אבל בענין זה בהארכת הווי"ן שאנו מתקנין ע"י כתיבה מה חשש יש בו קודם החתימ' ולע"ד נראה אפי' אם שכח אות או אפי'תיבה שלימ' אם יש ריווח לכתוב באופן שלא יהא שינוי בתיבו' או באותיות דחוקות יש לתקנו לכתחיל' קודם חתימת העדים כי בשום מקום לא מצינו שצריכי'לכתוב הגט כסדר כתפילין וק"ל וע"ד מה שחת' העד יהודה בא' גם בזה אין לחוש כמ"ש מכ"ת בשם ס"ג שלו גם אני מצאתי בתשוב' בן לב סי' ק"ד בענין מתתי' בא' או בה' שאין לחוש לזה כיון שהה' וא' הם מאותיו' הנח וההעלם ואין היכרא במבטא בין מתתי' בא' או בה' ע"ש וא"כ בשם המגרש מכ"ש בשם העד כי בלא"ה יש להקל בשמו של העדים יותר מן שם הבעל או האשה וק"ל וע"ד מה שעלה על דעת מכ"ת שיהא נכון שגם לכתחילה לכתו' יהודא בא' כיון שהוא חות' את עצמו כן משום דדי לעולם להשתמ' בג' אותיות כמו שמצא מכ"ת בס"ג שלו בשם אלי' נראה לע"ד שאין הנדון דומ' לראיי' כי גבי אלי' מצינו הרבה פעמים שנכתב בלא וי"ו א"כ אע"פ שברוב פעמים כתיב אליהו בוי"ו כיון שאנו רואין שזה חות' ע"פ קבלתו מאבותיו אליה בלא וי"ו וטעמם ונימוקם עמם משום שדי לעולם. בכן אין לנו לשנות באשר שגם במקרא מצינו אלי' בלא וי"ו אבל שם יהודא אין אנו מוצאים במקרא בא' אין בידינו לשנות משום טעם דדי לעולם וכו' וק"ל וע"ד שנפל הגט לארץ אם חזר הבעל ואמר הרי זה גיטך וכו' פשיט' ופשיט' שאין לחוש כלל אמנם מ"ש מכ"ת אף אם לא אמר הרי זה גיטך וכו' מ"מ אין לחוש כיון שעסוקים באותו ענין אני מסופק כעת אע"פ שהסברא נותנת כן באשר שעסוקים באותו ענין מ"מ באשר שאין לי ראיות אינני מחליט הדבר. ומה שמביא מכ"ת ראיות ממה שהביא הטור בסי' קל"ח דברי הרמ"ה דאם נפל לארץ בעודה ישינה כו' במחילה מכבודו אין משם דמות ראיי' כי התם איירי שבעודה ישינה החזיקה בידה הגט זמן מה ואח"כ נפל הגט מידה כו' ואשמעינן שצריך לחזור וליתן הגט לידה ואין די בנטילת' ומה שהחזיקה בעודה ישינה וחזרה ולקחה מן הארץ אינו כלום רק הבעל צריך ליטלו ממנה וליתנה לידה ויאמר הז"ג וכו' (עיי' בב"ח) ודבר כזה אינה כשאינה ישינה ולכך א"צ הבעל באותו נדון לחזור ולומר הז"ג אבל כשנפל לארץ עד שלא הגיע ליד האשה והחזיקה בו מנ"ל שא"צ לחזור ולומר הז"ג וכו' וק"ל ודי בזה כעת כי המוביל נחוץ לדרכו נ"ל הטרוד גרשון אשכנזי: