אור ברסלב

עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי

שאלה עו

שאלה עה

מי כמוהו מורה צדק בהוראתו. אלוה מעמל חילק לו מחכמתו בכיילא רבה כיילי לי' מדתו. אין דלתי העזרה ננעלה על כמותו. זיו הדרו מבהיק כצאת השמש בגבורתו. ה"ה אהו' אדוני מורי מאורי חמי הגאון הגדול המופלא והמופלג. כל סתום ונעלם מברר ומלבן כשלג. על חיל"ק אומ"ן ופיל"ג. נ"י ע"ה פ"ה ר"מ ואב"ד הישראלי. אוני וחילי כמהר"ר מענדל נרו לא יכבה וכחול ימים ירבה. ולכל העומדים צפופים. כעצי שטים דרך גדולת"ם ומסתופפי' בצלו צל המעלו' צל החכמ'שלום עד בלי ירח. ואור תורתו עליה' יופיע ויזריח. עד כי יבא שילה מלך המשיח. מאפס הפנאי וטרדות חבילות ואגודות. אינני אוכל לכוין דעתי בכתב ולארוג מליצו' וחידות אך ורק באתי לשקוד על דלתותיו כדי שאילת שלום תלמיד לרב ושלום כל הנלוים אליו כי באלה חפצתי מאלפי זהב וכסף נבחר. תו אהו' אדוני מורי ע"ד שהוד רום מעכ"ת במקום גדולתו ענותנותו תרבני והרשני ונתן לי פתחון פה לחוות דעתי דעת פעוטת בענין איזה חלוקים שנפלו בשטר חצי חלק זכר כמבואר להבא ובאשר שהלב יודע מרת נפשו ונפשי יודעת מאד את מך ערכי. שלא שמשתי כל צרכי. אין בי לא גמרא ולא סברא ולא ידעתי דין תורה ע"כ זחלתי ואירא ונחבאתי אל הכלים לבלתי הכלם וביותר שדברי הוד מעכ"ת האירו אל פני אשר פלפל וצידד לכל הצדדים בחכמתו הנפלאה הייתי משתאה. ואמרתי אשרי עין אשר ראה כל אלה אומדנות מוכיחות כולם נכוחות. בנויות ברמה על אדני השכל והמדע בלי דוחק כעליות מרווחות. ומה אני ומה כחי כי אייחל חולין הוא לי לומר תניא דמסייע לך וכי בלאו הכי לא ידענא שמשה שפיר קאמר ומכ"ש וק"ו ב"ב של ק"ו שאינני כדאי לחלוק על דבריו ח"ו ע"כ אמרתי שתיקתי יפה מדיבורי. אך ורק באשר שהוד רום מעכ"ת הפציר בי שינה ושילש לגזור עלי אומר ונתן לי פתחון פה לפניו בענין הנ"ל אמרתי כדי שלא יאמרו התלמיד כמה סרבן וקשה מטובו קאמינא לדון לפניו על קרקע קשה דרך פלפולא בעלמא לא להלכה ולא למעשה וזה לשון השאלה:

ראובן השיא את בתו ונתן לה שטר חצי חלק זכר כמו שנוהגין האידנא שנתחייב לבתו וליורשיה יוצאי חלציה בסך אלף זהובי' לשלם שעה אחת קודם מיתתו או בניו הזכרים יתנו לה כחצי חלק זכר כו' ואחר כך מת ראובן ולא הניח בן זכר ולא זרע ממנו רק בנות ואין לשאר הבנות שטר חצי זכר רק לזו לבד ותובעת זו ליקח מנכסי אביה בשח"ז שלה עודף על חלק ירושת בין שאר הבנות בטענה ששטר חצי זכר נעשה דרך שטר חוב ותובעת שיתנו לה תחילה אלף זהובים ואח"כ תחלק עמהם בירושה. כי אביה לא התנה לסלקה בחצי ח"ז אלא אם יהיו לו בנים זכרים אבל בשביל בנות לא התנה. ושאר הבנות אומרים שאין לה כלום בשטר חצי זכר שלה כי מתחילה לא נעשה השטר חצי זכר אלא אדעתא אם יהיו לו בנים זכרים שאז אין לבת כלום במקום בנים שתקח בשטר חצי זכר שלה אבל כשאין לו בנים זכרים ולא זרע מהם שאז נוטלת היא בין שאר הבנות בתורת ירושה אין מקום לשטר זה לחול כלל. כי אדעת' דהכי לא ניתן לה שטר זה ע"כ לשון השאלה אות באות וה' יראני מתורתו פלאות:

תשובה. הנה השואל לא ביאר בשאלה רק שראובן מת ולא הניח בן זכר ולא זרע ממנו. אבל לא ביאר אם בשעה שהשיא ראובן את בתו הוה ליה בנים זכרים ואח"כ בחיים חיותו מתו הבנים ואזל לשאול בלא בנים זכרים ובלא זרע מהם. או אם גם בשעה שהשיא ראובן את בתו לא הוה ליה בנים זכרים. גם לא ביאר בהשאלה אם החלק המגיע להבת מכח ירושתה עם שאר הבנות עולה כסך המפורש בהשטר דרך משל שהניח אחריו ד' בנות וסך העזבון עולה לסך ד' אלפים. נמצא שחלק ירושתה עם שאר הבנות שוה ממש לסך המפורש בהשטר או אם שהסך העזבון אינו עולה לערך ד' אלפים נמצא שחלק ירושתה אינו מגיע לסך המפורש בהשטר ובהיות שלע"ד הקלושה נראה לכאורה שהדין מתחלק לפי חלוקים אלו ע"כ אבאר כל א' וא' מהפנים הנ"ל מה דינו כפי אשר יורני אשר אש דת מימינו וזה החלי בעזרת ה' חילי צורי וגואלי לבאר אופן א' משלי.

אם ראובן כתב לבתו שתטול כחצי חלק זכר סתם ולא הזכיר בו שום חוב מסך מפורש ובשעת כתיבת השטר הוה ליה בן א' ואח"כ בחיים חיותו של ראובן מת הבן על פניו ולא הניח זרע קיימא ואח"כ מת גם ראובן והניח אחריו דרך משל ד' בנות מה דינם של הבנות האלו בעזבון של אביהם אם יש להבת האחת שיש לה שטר חצי זכר איזה יתרון על שאר הבנות או לא רק חולקת העזבון בשוה חלק כחלק והנה לכאורה היה נראה לומר שאין להבת הזאת שום יתרון על הבנות האחרות כיון שלא נזכר בשטר רק שתטול כחצי חלק זכר ובאשר שאין כאן בנים שיטלו כלום כי מתו א"כ המתנה בטלה מעצמה

אמנם כד מעיינין שפיר נראה לע"ד שהדין דין אמת והכל מתוקן שבנדון הזה אותו הבת שיש לה שטר חצי זכר כנ"ל נוטלת עכ"פ חלק שליש מכל הנכסים שה"ל לראובן בשעת נתינת השטר ודבר זה נלמד מהא דאיתא בפ' יש נוחלין (דף קכ"ח ע"ב) וז"ל שלח ר' אבא האומר תטול אשתי כאחד מן הבנים נוטלת כאחד מן הבנים אמר רבא ובנכסים של עכשיו ובבנים הבאים לאחר מכאן עכ"ל וכתב שם הרא"ש בפסקיו וז"ל נוטלת כבנים הבאים לאחר מכאן בין נתרבו בין נתמעטו כדפירש הרשב"ם ויראה דאם מתו כל הבנים דשקלה כבנים דהשתא והשאר להיורשים דאפילו אם נתרבו הבנים הוה מסתבר למימר דשקלה כבנים דהשתא. אלא דאמידנא לדעתיה דדעתו של אדם קרובה אצל בניו ואינו רוצה לפחות חלק הבנים אשר יוולדו לו. אבל אם מתו כל הבנים מסתברא דאזלי' בתר בנים דהשתא עכ"ל הרא"ש. וכן כתב רי"ו נתיב כ"ג חי"א וכן פסק הב"י בש"ע באה"ע סי' ק"א ס"ג. הרי לפנינו אם אמר תטול אשתי כא' מן הבני' ומתו כל הבנים תטול כאחד מן הבנים שהיה לו בשעת המתנה. ולא אמרינן כיון שבשעת מיתתו שהוא שעת זכיית המתנה אין כאן בן שתטול בחלקו ממילא בטלה המתנה. ה"ה נמי בנדון דידן תטול הבת כחצי חלק זכר כפי הזכרים דה"ל בשעת המתנה. ולא אמרינן כיון שבשעת גמר זכיית המתנה אין כאן בנים זכרי' שתטול כחצי חלקם בטלה המתנה ממילא:

ועדיין יש לבעל דין לחלוק ולומר שאין הנדון דומה לראיה כלל. כי ע"כ לא אמרינן התם שתטול כא' מן הבנים דהשתא אם מתו כל הבנים. אלא משום דאין סברא כלל לאמד דעת הנותן שכוונתו היתה שלא תטול אשתו כלום אלא אם יהיו לו בנים זכרים שירשו אותו אבל אם לא יהיו לו בנים לירשו רק יורשים אחרים אזי לא תטול כלום כי זה הוא דבר שאין לו שחר ונהפוך הוא אבל בנ"ד שסברא נכונה יש לאמד דעת אביה שלא נתן לה כחח"ז אלא אם יהיו לו בנים זכרים שאז אין הבת יורשת כלום במקום בנים זכרים. אבל אם לא יהיו לו בנים זכרים שירשו אותו רק בנות שאזי גם הבת הזאת נוטלת חלק ירושתה עם שאר הבנות אזי לא תטול כלום משום שטר מתנתה כי אדעת' דהכי לא כת' לה השטר מתנה רק אמרינן כיון שרווח בית' מחמת הירוש' ויתרה מתנתה אף אתה אמור לו ע"כ לא אמרי' שויתר' מתנתה משו' רווח בית' של הירוש'. אלא אם נוטלת משום ירוש' כאותו הסך שהית' נוטלת משום מתנת' או יותר אבל כמו בנ"ד שאותו סך המגיע לה מחמ' חלק ירושת' לא יגיע לאותו הסך שהיתה נוטלת משום מתנתה לא אמרינן ויתרה מתנתה משום רווח בית' של ירושתה כי אין זה ריוח רק הפסד. וראי' לזה מהא דאיתא בפ' מציאת האשה (דף ס"ט) אתמר מי שמת והניח שתי בנות ובן וקדמה הראשונה ונטלה עישור הנכסי' ולא הספיקה השני' לגבות עד שמת הבן א"ר יוחנן שני' ויתרה. אמר ר' חנינא גדולה מזו אמרו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונותי' ואת אמרת שנייה ויתרה כו' א"ל אנא רווח בית' מהני נכסי קאמינא עכ"ל וכתבו התוספת וזה לשונו יש להסתפק אם הניח עשר בנות דליכא רווח בית' מהו עד כאן לשונו משמע שע"כ לא מספקא להתוס' אי אמרינן ויתרה או לא אלא במקום דליכא ריוח וגם הפסד אין כאן אבל במקום דאיכא הפסד פשיטא להו להתו' דלא אמרינן ויתרה כי אין זה רווח בית' רק הפסד וכן כתב הנ"י להדיא לפי דעת התוס' וז"ל ונסתפקו בתו' היכא שמת הבן ונשארו עשר בנות שלא נישאו כו' (פי' ונשארו עשר בנות ר"ל אחר מיתת האב אבל אחר מיתת הבן לא נשארו רק תשע שלא נישאו כנ"ל) מ"מ משמע היכא ששיעבד הבן נוטלת עישור נכסים דאלו נדין אותה יורשת לא תטול כלום ומדין עישור מוציאן לפרנסה ונמצא שאין בירושה ריוח רק הפסד עכ"ל הרי קמן במקום דאיכא הפסד לא אמרינן ויתרה ה"ה נמי בנ"ד אם חלק ירושתה לא יגיע לחלק מתנתה לא אמרינן ויתרה מתנתה כי אין זה ריוח רק הפסד הן אמת שמשמעות לשון הנ"י משמע דוקא היכא ששיעבד הבן כל הנכסים ואי נוטלת משום ירושה אינה נוטלת כלום לפיכך לא אמרינן ויתרה אבל אם נוטלת קצת משום ירושה אפשר לומר שויתרה אבל אין סברא לומר כן וגם מדברי התוס' לא משמע כן.

ועדין יש מקום לחלוק ולומר דוקא גבי עישור נכסי שהוא תקנתא דרבנן הוא דאמרינן כל זמן שלא יגיע לה מחמת ירושה כאשר יגיע לה מחמת עישור נכסים לא ויתרה כלום כי כך היתה תחלת תקנתא דרבנן שלא תאבד זכותה של עישור נכסי אלא היכא שנוטלת משום ירושה כאותו הסך שנוטלת משום עישור נכסי אבל במקום שאינה נוטלת כ"כ מחמת ירושה לא תאבד זכותה של ע"נ אבל במתנה שאדם נותן לבתו מדעתו ורצונו אפשר לומר שדעתו היה במתנה זו דוקא אם יהיו לו בנים זכרים ולא תטול כלום משום ירושה אזי תטול משום מתנה כדי שלא תצא חנם בלא כסף מבית אביה אבל אם לא יהיה לו בנים זכרים ותטול משום ירושה אפי' כל שהוא ולא תצא חנם אין כסף אדעת' דהכי לא כתב לה כלום. כי אין לנו לדמות מתנה שאדם נותן מדעתו לתקנת' דרבנן. אבל כד מעיינן שפיר לית' הא מלתא דכבר דחו התו' סברא זו לחלק בין תקנת' דרבנן ובין מתנה שאדם נותן לדעתו בשתי ידים דאי' בתו' פי' מי' שמת (דף קמ"א ע"א) ד"ה אלא לאביי כו' וז"ל בסוף הדבור. אבל אין לומר דלרבא נמי אתי' רישא דדוחין אותו ויש לו אפי' כרשב"ג אע"ג שאין דעתו של אדם אלא על זכר ידוע ונקיבה ידוע. מ"מ רישא דמיירי בתנאי ב"ד במזון הבנות שאני דא"כ כו' אלא ודאי אין לחלק דחכמים לא תקנו אלא לפי דעת האדם כו' והכי משמע בפ' נערה דלפי דעת האדם תקנו מזון הבנות דקאמר התם לענין זילותא אלמנתו עדיפא ליה לענין רווחא בתו עדיפא לי' עכ"ל הרי לפנינו שכתבו התוס' להדיא שאין לחלק בין תקנת' דרבנן ובין מתנה שאדם נותן מדעתו ורצונו כי כל מה שתקנו חכמים על פי דעת בני אדם תקנו ולא חלקו כלל. אף על פי שהיה אפשר לחלק ולומר לעולם רישא דמתניתן דדוחין אותו ויש לו אתי' כרשב"ג אף על פי שסבירא ליה אין דעתו של אדם אלא על זכר ידוע ועל נקבה ידוע היינו דוקא לענין מתנה שאדם נותן מדעתו אבל רישא דמתני' דמיירי בתקנתא דרבנן במזונות שהם תנאי ב"ד שאני והא דאמרינן בריש פ' נערה שלפי דעת בני אדם תקנו מזונות הבנות היינו דוקא מזון הבנות תקנו ע"פ דעת בני אדם במזון הבנות אבל מנא לן למימר שחכמים ז"ל תקנו מזון הבנות ע"פ דעת בני אדם במתנה דלמא בדעת בני אדם נמי יש לחלק בין מתנה בעלמא שהוא נותן לבנו או לבתו ובין מזונות שהוא רוצה שיתזנו בנותיו מנכסיו אפילו נקבה שאינ' ידוע ומ"מ לא רצו התוס' למיחת להכי והחליטו שבכל ענין אנו מדמים תקנתא דרבנן למתנה שאדם נותן מדעתו אף אנו נאמר שדעת' דרבנן בתקנת' שהבת תטול עישור נכסי לאחר מות אביה היכ' דליכ' אומדנ' כדעת בני אדם במתנתן וכיון שאמרינן גבי עישור נכסים דאי לא רווח בית' מחמת ירושה שאינה נוטלת מחמת ירושה כסך שהיתה נוטלת מחמת עישור נכסים לא אמרינן שויתרה העישור מחמת הירוש' א"כ מוכרחין אנו לומר שגם במתנה שאדם נותן מדעתו לא ויתרה מתנתה בשביל ירושה אלא א"כ שיגיע חלק ירושתה לאותו הסך שהית' נוטלת מחמת שטר מתנת' דאל"כ אלא נאמר דדעת בני אדם במתנתן הוא דוקא אם לא תטול כלום משו' ירוש' אבל אם תטול כלום משום ירושה אפי' כ"ש לא תטול כלו' משום מתנ' א"כ ה"ל לרבנן לתקן ג"כ כך גבי עישור נכסי כי כל מה שתקנו חכמי'ע"פ דעת בני אדם תקנו אלא ודאי גם בדע' בני אדם לא שייך לומר ויתרה מתנת' מחמת רווח בית' של מתנת' אלא דוקא היכא שחלק ירושת' מגיע לאותו הסך שהית' נוטל' משום מתנתה:

והנה ראיתי בדברי קדשו ובכתב הוד יקרו אשר ייחד לי ע"י האלוף כה"רר מיכל וז"ל כללא דמילתא שנ"ל נכון כו' חדא הא דכותבין שטר חצי זכר דרך חוב כו' ואידך דלאו בדעת האב תליא מילתא אלא בדעת גדולי האחרונים שקבעו מנהג זה כו' וא"כ יש לנו לדמות מנהגם בענין כעין תקנת עישור נכסים מחכמינו ז"ל עכ"ל משמע מתוך דברי מכ"ת שיש לנו לדמות מנהג זה של שח"חז לעישור נכסים וא"כ הוא שזכיתי לדין שגבי עישור נכסי לא אמרינן ויתרה במקום דאיכ' הפסד ה"ה גבי שטר חצי זכר אית לן למימר כן אמנם מה שכתב מכ"ת דלאו בדעת האב תליא מילת' כו' משמע שתקנת' דרבנן אינה ע"פ דעת בני אדם צריך לי עיון כי הוכחתי מתוך דברי התוס' דפ' מי שמת שאין לנו לחלק בין מתנות שאדם נותן מדעת ובין תקנת' דרבנן כמו שכתבתי לעיל כללא דמילתא שלע"ד הקלוש' נראה שאין לנו לומר שהבת ויתרה משום שהיא נוטלת חלק בירושת' אלא כשמגיע חלק ירושתה עכ"פ כאותו הסך שהיה מגיע לה מכח מתנת' וכן משמע לי מדברי קדשו דמר שכתב וז"ל כיון שהבת הזאת נוטלת חלק שלם מדין ירושה בין שאר הבנות תו אין מקום כלל לשח"ז זה לחול כיון שיש לה יותר מחצי חלק זכר עכ"ל וכן שינה ושילש מעכ"ת בלשון זה בכמה דוכתא משמע מדבריו שלא ויתרה מתנתה אלא היכא שמגיע לה מכח ירושתה עכ"פ כאותו סך שמגיע לה משום מתנת' ולא בפחות מאותו הסך:

וכיון שזכינו לדין אם לא נכתב בשטר שום חוב על איזה סך מפורש רק כתב לה סתם תטול בתי כחצי חלק זכר אם מתו הבנים בחיים חיותו היא נוטלת עכ"פ כחצי חלק אחד מן הבנים דה"ל בשעת המתנה ה"ה נמי שיש לנו לומר כן אם נכתב השטר בלשון חוב בסך מסוים שאין לדחות ממתנתה משום שהיא נוטלת חלק ירושת' אם לא יגיע לה מחמת ירושתה עכ"פ כאותו סך שהית' נוטלת מכח שטר מתנתה דהיינו חצי חלק כא' מן הבנים דהשתא או סך המפורש בשטר כי לא נכתב בשטר סך מסויים בתורת חוב גמור לגרע כח הבת אלא לענין זה שאם חצי חלק זכר יעלה ויגיע ליותר מסך המפורש בשטר אזי הרשות ביד הבנים הזכרים ליתן לה סך המפורש בשטר ובזה היא מסולקת אבל לענין אחר אין לנו לגרע כחה בשביל שמפורש בשטר סך מסוים בלשון חוב גמור רק לייפות כחה ע"כ יש לנו לומר גם בנדון זה שלא ויתרה מתנת' משום שהיא נוטלת חלק עם הבנות משום ירושה אלא אם מגיע לה משום ירושה כאותו הסך שהיה מגיע לה משום מתנת' וכיון שזכינו לדין שהדין כן אם ה"ל לראובן בנים זכרים בשעת המתנה ואח"כ מתו בחיים חיותו ומפורש בשטר סך מסוים נראה לע"ד שה"ה נמי הדין כן אם לא ה"ל לראובן בנים זכרים כלל כי אין לנו לחלק בין ה"ל בנים זכרים ללא ה"ל אלא אם אין מפורש בשטר איזה סך מסוים דאז אם ה"ל בנים נוטלת כאחד מן הבני' דה"ל בשעת המתנה ואם לא ה"ל בנים כלל לא תטול כלום כי אין אנו יודעים כמה תטול כי כתוב בשטר שתטול כחצי חלק זכר ואין כאן בנים זכרים כלל לידע כמה הוא חצי חלק ע"כ המתנ' בטל' מעצמה אבל אם מפורש בתוך השטר איזה סך מסויים הרי גילה דעתו שכוונתו לזכות את בתו באותו הסך או בחצי חלק זכר אין חילוק בין ה"ל בנים או לא ה"ל בנים לעולם היא נוטלת על כל פנים כפי סך המפורש בשטר כי אע"פ שאין לו בנים מ"מ אין לנו לומר ויתרה אם אין כאן רווח בית' בודאי שיגיע חלק ירושת' כסך המבואר בשטר כל זה נלע"ד נכון אף אם נניח שכל כוונת הנותן היא כדי שתטול כחצי חלק זכר ולא על גוף החוב מ"מ אמדינן לדעתיה שכוונתו שתטול עכ"פ בקרוב לאותו הסך המפורש בשטר שהוא בקרוב חצי חלק זכר אצל סתם בני אדם ולכן כותבים כל שטר חצי זכר בשוה בסך קצוב וכמ"ש הוד רום מעכ"ת דברים בטעמים ונימוקים ודברי פי חכם חן:

אבל אם חלק ירושת' עם שאר הבנו' מגיע לאותו סך המפור' בשטר או יותר צריך פנים אם תטול סך המפור' בשטר נוסף על חלק ירושתה עם שאר הבנות או אמרינן כיון שרווח בית' והיא נוטלת משום ירושה כאותו הסך שהיתה נוטלת משום מתנתה ויתרה מתנת' והנה לכאורה היה נראה לומר כיון שרווח בית' ונוטלת חלק ירושה בין הבנות ויתרה מתנת' ודמיא להא דאיתא בפ' מציאת האשה שכתבנו לעיל שס"ל לרבי יוחנן שניי' ויתרה משום רווח בית' ה"ה נמי בנדון דידן יש לנו לומר ויתרה כי הרי"ף והרמב"ם ויתר הפוסקים פסקו כר' יוחנן ואפ' הרא"ש שפסק ע"פ הירושלמי כר' חנינא דס"ל שלא אמרינן שניי' ויתרה מ"מ נלע"ד לומר שבנדון דידן גם ר"ח מודה שויתרה מתנתה כיון שהיא נוטלת משום ירושה כי ע"כ לא קאמר ר"ח שלא אמרינן שנייה ויתרה אלא התם משום דלא רווח בית' מאביה כי מיד שמת אביה ירש הבן את הנכסים ואח"כ כשמת הבן רווח ביתה בירושה שהיא יורשת מאחיה. וס"ל לר"ח דהוה דמי כאלו מצאה מציאה בשוק דלא אמרינן רווח בית' וויתרה ה"ה נמי בנדון זה כשהיא יורשת את אחיה אבל ר"י ס"ל כיון שנתרווח בית' מהני נכסי שהיו משל אביה אמרינן שויתרה אבל בנ"ד שנתרווח בית' משל אביה בלי שום אמצעו' אחיה גם ר"ח מודה שויתרה וזה נראה לע"ד נכון. ממילא נראה לכאורה שאליבא דכ"ע אמרינן בנ"ד שהבת ויתרה מתנתה וכן העלה הוד רום מעכ"ת מראיה זו שאין להבת ליטול כלום משום שח"ז כיון שהיא נוטלת משום ירושה והנה הוד רום מכ"ת שדא נרגא בראי' זו ממ"ש מהרי"ו בפסקיו סי' ט"ז (ורמ"א מביא דבריו בקצור בסי' צ' בהגה) וז"ל ואע"גב דאומדנא דדעת' הוא שאבי הבת לא היתה כוונתו אלא על בתו או זרעה מ"מ כיון שהודה שחייב לבתו לא אמרינן אהודאה אומדנא דדעת' וכן משמע כו' עכ"ל הרי משמע שלא אמרינן אומדנא גבי שח"ז כיון שהאב הודה שהוא חייב לבתו אם כן גם בנדון דידן אין לנו לילך בתר אומדנא והוד רום מעכ"ת בחריפותו רמי דקלא וזקפא ונחית לחלק בין אומדנא לאומדנא והביא ראיות נכוחות שיש לחלק בין אומדנא לאומדנא דמוכח ומסיק בסוף דבריו שב"נד אומדנ' דמוכח הוא וזה לשונו בקיצור וכאן גבי נדון דידן איכא אומדנא דמוכח כיון דתלי בח"חז ואמר אם בניו הזכרים יתנו לה כח"חז יהא החוב מחול הרי מוכיח לשון זה דאדעתא שיהיו לו בנים זכרים כתב כן ובכ"הג גם מהר"יו מודה דאזלינן בתר אומדנא אע"פ שהבת טוענת אדרבה שזה הוא לה לזכות ואומרת דדוקא אם יהי' לו בני' זכרים התנה שיכולים לסלקה בחצי חלק זכר אבל בשביל בנות לא הותנה מ"מ טפי מסתבר למימר איפכא כו' ועוד נראה דלא דמי נדון דידן להא דמהרי"ו כו' אבל בנ"ד אין הוכחה בשטר על זה שאם לא יהי' לו בנים זכרים שתטול בתו חובה סך אלף זהובי' כו' עכ"ל הוד מעכ"ת והנה נפשי יודעת מאד שאין זכרון לסברתי האנושה והקלוש' כקורת העכביש עם סברתו העצומה והאלומה כקורת בית הבד מכל מקום מטובו דמר קאמינא שגברא קא חזינא ותיובתא קא חזינא אבל פרוקא לא קא חזינא כי הנרגא ששדא מעלת כ"ת בראי' הנ"ל נכית לה חויא דרבנן ולית לה אסות' שלע"ד הקלושה נראה שמוכח שפיר מתוך לשון השטר שיחול החוב גם על הבנות אם לא יהיו לו בנים זכרים וזה הוא לשון השטר כאשר מצאתי בכתובי' וגם בדפוס והרי כל סך הנ"ל קבלתי עלי ועל יורשי אחרי בהלוואה וברשו כו' עכ"ל מלשון זה משמע שפיר שאם לא יהיה לו בנים זכרים שירשוהו שאזי הבנות יורשת אז חל החוב על הבנות כי מלת יורשי משמע בנים ובנות דהיינו אם יהיה לו בנים זכרים שירשוהו אזי יחול החוב עליהם ואם לא יהיה לו בנים זכרים שאז הבנות הם יורשיו אז יחול החוב על הבנות ובזה לשון השטר מפורש ברווחה שמתחלה קיבל החוב מסך המפורש עליו ועל יורשיו דהיינו בנים זכרים אם יהיה לו ועל בנותיו אם לא יהיה לו בנים זכרים ואח"כ מתנה התנאי לטובת בניו זכרים אם יהיו לו שיכולים לסלק החוב בחח"ז אבל אם לא יהיה לו בנים ויהיה בנותיו יורשת אותו אזי סך החוב במקומו עומד. ואין להבנות מקום להפטר מן החוב כלל. ואין לומר שלשון זה הכתוב בשטר שקיבל החוב עליו ועל יורשיו אין כוונתו רק על בנים זכרים שהם סתם יורשיו אבל אין כוונתו שיהיו בנותיו יורשת אותו. כי אדרבא יותר יש לנו לומר שכוונתו במלת יורשי על בנותיו בנ"ד כיון שאין לו באותה שעה רק בנו'. מאשר נאמר שכוונתו היה במלת יורשי על בניו הזכרים אשר יוולדו לו לאחר מכאן. וראיה לזה מהא שכתב מהרמא"י בח"מ סי' רמ"ח ס"ז בהג"ה וז"ל אמר נכסי לפלוני ואחריו ליורשי והיה לו בשעת הנתינה בת אחד ואח"כ נולדו לו בנים י"א דזכתה בהן הבת דלא היה כוונתו רק על היורשים שהיו לו בשעת המתנה עכ"ל:

והנה פשיט' לפי דעת מהר"מאי בד"מ שכתב שדין זה נלמד ממ"ש הטור סי' רמ"ח ס"י יש לנו ללמוד נ"ד מהתם כי הוא ממש כנדון דידן כי זה הוא לשון הד"מ. כתב הב"י האומר נכסי לך ואחריך ליורשי ולא היה לו בשעת המתנה רק בת אחת ואח"כ נולדו לו בנים מי נוחל הנכסי' מכח מה שאמר ואחריך ליורשי הבת או הבני' עיין במרדכי פ' יש נוחלין עכ"ל ויגעתי ודקדקתי ולא מצאתי שם ולקמן ס"י נראה מדברי רבינו שאין כוונתו אלא ליורשים שהיו לו בשעת המתנה שכתב לקמן ואם אמר ואחריך ליורשי והיה לו בת כו' ואם אין לה זרע אין שאר יורשיה עומדי' במקומה עכ"ל הטור ונ"ל הטעם משום דהואיל בשעת המתנה לא הוה ליה שאר יורשים לירש ודאי לא כיון רק על הבת או זרעה דהיו היורשי' בשעת המתנה וכן נראה לי דעת רבינו ודלא כהב"י שתמה על רבינו וכתב תמה אני כו' ומה שנ"ל כתבתי עכ"ל הד"מ הרי שכתב בהדי' ופירש כן דעת הטור שאמרינן שדעת בני אדם במלת יורש הוא על היורש שיש לו באותו שעה ולא על הקרוב יותר אשר יולד לו לאחר מכאן א"כ בנדון דידן אם לא היה מפורש בתוך השטר שהברירה ביד בניו הזכרים כו' אשר מתוכו מוכח שהחוב חל גם על הבנים היינו אומרים שמ"ש קבלתי עלי ועל יורשי כוונתו על הבנות שהיו יורשיו באותה שעה א"כ אף אם אנו מוכרחי' לומר שבמלת יורשי כלל הזכרי' מ"מ אין סברא לומר שכלל במלת יורשי דוקא זכרים אשר יולדו ולא בנות דאית ליה באותה שעה וזה נלע"ד פשוט אמנם במחילת אלף מכבוד תורתו של הגאון מהר"מאי שכתב ואני דקדקתי ועיינתי ולא מצאתי שם אשתמטתיה ליה להגאון מ"ש המרדכי פ' י"נ סי' תש"צא וז"ל קבלתי ממורי מהר"רי ממגנצא שאפי' אם יהיה לו בנים זכרים אחר שאמר נכסי לסבת' שלא ירשו כי אם אותה הבת דאין אדם מקנה דבר למי שלא בא לעולם ואני דנתי כו' עכ"ל (במרדכי זה יש לי כמה הרהורי דברי' במ"ש לסתור מ"ש ואני דנתי רק אין כאן מקומו):

והנה לכאורה נראה מדברי המרדכי סתירה לדברינו שכתבנו שמסתמ' אין כוונת האדם במלת יורשי כי אם על היורשי' דאית ליה בהאי שעתא. כי מדברי המרדכי הנ"ל משמע לפי שאמרינן אין אדם מקנה דבר למי שלא בא לעולם לכן אמרינן שכוונתו היה על הבת שהיה ליה בשעת שאמר ואחריך ליורשי ולא על הבנים אשר יולדו לו לאחר אבל מכאן במקום דלא שייך האי טעמא שאין אדם מקנה דבר למי שלא בא לעולם כמו בנדון דידן דלא שייך האי טעמא אמרינן שפיר שכוונתו היה על היורש האמתי שהם הבני' אע"פ שעדיין לא בא לעולם ולא על הבת אע"פ שהיתה בעולם. אבל במעט העיון נראה שאין סתירה מדברי המרדכי הנ"ל לדברינו הנ"ל כי ע"כ לא משמע מדברי המרדכי הנ"ל שכוונת האדם יותר על בנים זכרי' אשר יולדו לו מאשר נאמר שכוונתו היה על הבת שהיה לו כבר. היינו לענין זה שאם יהיה לו זכרי' ובת ודאי כוונתו היתה על היורש האמתי ע"פ דת ודין תורתינו הקדושה שבמקום ברא ברתא לא תירות. אף על פי שהבת הוה בעולם והבן לא היה בעולם. אבל אם לא יהיה לו בנים זכרי' מילתא דפשיט' הוא שהבת נכלל במילת יורשי וכוונתו היה ג"כ על הבת ויותר כוונתו על הבת לחוד אם לא יהיה לו בנים זכרים כיון שהיא בעולם מאשר היתה כוונתו על הבנים זכרים אשר יולד לו:

ועדיין יש לבעל דין לחלוק ולומר שלית לן למכלל במלת יורשי בנ"ד גם הבנות אם לא יהיה לו בנים זכרים לפי שאז הם יורשיו דא"כ היה סברא לומר לכלול ג"כ במלת יורשי כל המורישי' האמורי' בסדר נחלות כגון דודו ובן דודו ודבר זה א"א לומר כן שיחול החוב על דודו או בן דודו כי כל זמן שהבת או זרעה אשר שייך להם החוב הנ"ל קיימים. הם יורשים את הכל ולא ירשו היורשים האחרי' כלום ואם תמות הבת ולא תניח זרע קיימא שאז היורשים האחרים יורשי' את הכל אזי אין כאן מי שיזכה בשח"ז כלל כי הבעל לא ירשנו כמבואר בש"חז. ואם כן הוא שאין לנו לכלול במלת יורשי כל היורשי' הראוי' לירש ע"פ סדר הנחלות יש לנו לומר שגם הבת איננה נכללת במלת יורשי. אבל זה אינו חדא שיש לנו לכלול במלת יורשי מה שאפשר ואין דנין אפשר משאי אפשר כי אם לא היתה כוונתו רק על בניו הזכרים ה"ל למכתב בפירוש קבלתי עלי ועל בניי הזכרים חדא ועוד קאמינא שמ"ו בב"ח בסי' רמ"ח ס"י כתב שבסתם לשון בני אדם כשאומרי' ירתאי אין דודו או בן דודו בכלל יע"ש כללא דמלתא שלע"דנ ששפיר מוכח מלשון השטר שהחוב חל גם על הבנו' אם לא יהי' לו בנים זכרי' וגם השטר נכתב בלשון הודאה ע"כ אין לנו לגרע כח הבת משום אומדנא ולומר שלא היה כוונתו כי אם אדעת' שלא יהי' לו בני' זכרי' רק הבת הזאת נוטלת חלק בראש סך המפורש בשט"חז ואח"כ חולקת בשוה כל הבנות יחד

ועוד נראה לע"ד אף אם היינו מסופקי' בלשון יורשי אם הוא כולל גם הבנות ויחול החוב עליהם אם לא יהי' לו בנים זכרים או לא. מ"מ אין לנו לגרע כח הבת שיש לה שט"חז ולומר יד בעל השטר על התחתונה חדא דכתוב בשח"ז דלא כאסמכת' ודלא כטופסי כו' והרבה פוסקי' כתבו והב"י מביאם בש"ע בח"מ סי' מ"ב ס"י שעכשיו שנהגו לכתוב דלא כטופסי כו' אמרינן בכל לשון מסופק יד בעל השטר על העליונה כו' ומכ"ש שכמה וכמה יפוי לשון שראיתי כתוב בש"חז שכל לשון דמשתמע לתרי אפי יהא נדרש ונדון לטובת הבת ול"בכ והנה יעיין נא מכ"ת בתשוב' מה"ררמ פדווא' בסי' נ"ו כמה דחק את עצמו לפרש השטר לטובת ולזכות הבת בעל השטר מכ"ש שאית לן לפרש לשון השטר ברווחא בלי שום דוחק כלל לטובת ולזכות לבעל השטר:

והנה ראיתי במקצת נוסחאות של שח"ז שלא נכתב בהם קבלתי עלי ועל יורשי רק קבלתי עלי לבד אמנם לאחר מכאן כתוב בו לשון כיוצא בזה שמשמע שהחוב יחול גם על הבת וז"ל ואם אסרב אני או יורשי כו' הרי גם בנוסחאות זה כתוב יורשי שהוא כולל בני' ובנות אם אין כאן בנים זכרים:

כל הנ"ל כתבתי דרך פלפולא בעלמא כמצווה ועושה. אבל לא להלכה ולא למעשה. ועוד לאלוה מילין. תילי תילי רק שאין הזמן מכיל כעת. גם במקצת דברי קדשו במעוט השגתי לא ירדתי לתכלית כוונתם ונפשי איות' לשאול באורים ותומים בהוד מכ"ת שיעמידני על שורש כוונתו. רק שאין הפנאי מסכים עמדי:

גם מעשה בא לידי בענין ג' שותפים בעסק א' דהיינו שקיבלו איזה סחורה בהקפה ובמשך זמן ההקפה יתעסקו בתמורת הסחורה וכל אשר יסגלו חלק כחלק יאכלו וכן להפסד. ובתוך זמן העסק מכר אחד מן השלשה את חלקו וזכותו לאחר והשנים האחרי' מוחים בידו והאריכו למעניתם שאף גם שהשותף הראשון יתעסק כבראשונה גם כל האחריות יהיו עליו מ"מ אינם רוצים להניחו למכור את חלקו כי יתרשל קצת באשר שהלוקח מחויב לשלם לו ההפסד אם יהיה ח"ו מאשר יתרשל אם הריוח וההיזק יגיע לעצמו והעליתי במעוט שכלי כבר בתשו' אחד שהדין עם השני שותפים ונפשי חשקה להרצו' הדברים לפני מכ"ת אם לא יהיה לו לטורח ולמשא ותו לא מידי כעת רק חיים ושלום מאדון העולם ממני חתנו ותלמידו דורש שלומו וטובתו כל הימים הקטן והצעיר גרשון אשכנזי:

תוכן העניינים

עבודת הגרשוני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה