עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי
שאלה סג
נדרשתי לאשר שאלוני לחוות דעי מרחוק בענייני קדיש ותפילה לתושבים ולאורחים וזה לשון השואל ראובן דר בעיר פלוני' והקהל בנה ב"ה וראובן נתן סך עצו' לבנין ב"ה גם בני ראובן היה מסייעים בכל יום במלאכה בקביעות בבנין בית הכנסת ואח"כ מת השר שהרשה להקהל לבנות ב"ה ובא שר אחר ולקח בית הכנסת וברוב השתדלות שראובן הנ"ל הלך למרחקים להשתדל אצל השר חדש לקיים הבית הכנס' והוציא ממון רב עד שהגיע על חלקו סך עצום גם קיבלו הקהל עליהם ליתן להשררה מס קצוב כדי לקיים הב"ה גם הניח ראובן ס"ת עם כמה כלי קודש בתכלית היופי ומצופה בכסף עד מאד בב"ה ועכשיו מת ראובן וחשל"י והניח בנים נשואים במקומות אחרים ובנים הנזכרים באים לעיר ראובן תוך י"ב חודש למיתת אביהם ראובן ורוצים להתעכב עד שישוו ויסדרו סדר הנחלה בעזבון אביהם ז"ל שהניח אחריו ברכה ובני' הנזכרים רוצים להתפלל ולומר קדיש כשארי תושבים ובאים בטענה ונותנים טעמים לשבח לדבריהם חדא משום שהם עצמם היו מסייעים בבנין ב"ה ועוד אחרת כשלקח השר הב"ה היו הבנים הנ"ל נותנים נדבה לפדות הב"ה מיד הערלים מלבד סך עצום שהיה נותן אביהם ראובן ועדיין הם נותנים מס הקצוב אפילו יותר מן א' משארי ב"ב זהו תורף טעמם של בני ראובן ושאר אבלים התושבים אינם רוצים להניחם לומר קדיש ולהתפלל כתושבים כי אם כמו שנותנים לשארי אורחים עוברי' ושבים באשר שיש דירת קבע במקומות אחרים והאבלים התושבים באו לעיר פלוני' הנ"ל ממקומות אחרים ואבותיהם מתו במקומות אחרים ולא סייעו כלום בבנין ב"ה לא הם ולא אבותיהם וכ"ש שאין להם חלק בב"ה ע"כ יורינו רבותינו את הדרך אשר ילכו בה כדי שלא יבואו לידי קטט וגדול השלום עכ"ל השואל כענין:
תשובה. אין הזמן מסכים עמדי להאריך ולהראות פנים לכל צד ואופן כמראה האופן כדרכי להשיב לשואלי דבר ומה גם שאין הנושא הזה סובל אריכות כ"כ ע"כ אבוא בקצרה הן בפלפול הן בסברא. ומעם העוזר האמתי אבקש עזרה להורות כשורה. ואני מתפלל תפלה קצרה. בעד כל מיתי ישראל שתהא נשמתם בצרור החיים צרורה. ואען ואומר מבואר נגלה בתשובות האחרוני' שבמקצת מקומות נוהגים שאין לתושב שום יתרון על האורח משפט א' לגר ולאזרח כתיב ויש מקומות דאורח נדחה מפני התושב כי יציבא בשמי שמיא וגיורא בארעא ונהרא נהרא ופשטא והנה נראה מתוך השאל' שבעיר ראובן המנהג שהאורח נדחה מפני התושב א"כ לכאורה הדין עם התושבי' המעכבי' לבני ראובן לומר קדיש ולהתפלל כתושבי' דאית' בתשובו' ר' משה מינץ סי' פ' וז"ל מי שדר בקהלה ומת שם וחיים שבק לכל ישראל ויש לו בנים גדולי' הנשואי' ודרים במקום אחר והם באים תוך הקהלה שהאב או האם נקברי' שם על זה יש מפטפטים ואומרי' שהם חשובי' כתושבי' כיון שהאב נקבר שם באותו הקהלה ושילם שם קבורתו וזה אינו כיון דחיוב התפלה והקדיש חובו' החיים הם כדלעיל לכן אין להם דין תושב רק אותן החיים הדרים תוך הקהילה כו' עכ"ל. הרי לפנינו שלענין התפלה וקדיש אין אנו הולכין אחר זכות המת כי הקדיש והתפלה חובות החיים הוא א"כ אין לבני ראובן דין תושבים מצד אביהם שנקבר שם ושילם הקבורה וכיוצא בזה. ואם באנו לזכותם מצד שהם עצמם סייעו בבנין ב"ה בנפשם ובמאדם שנתנו נדבות כנ"ל גם זה אינו דהא איתא בתשוב' ר"מ מינץ הנ"ל בהג"ה וז"ל ראיתי פסק מהורר"י מולין ז"ל דיהיב טעמא לשני מנהגים דהנהו דנהגי משפט א' כו' טעמייהו משום דאמרינן פ' בני העיר אמר שמואל בר נחמני אר"י לא שנו אלא ב"ה של כפרי' אבל של כרכים כיון דמעלמא אתו ה"ל דרבי' ולא מצו לזבוני כו' ואיתא במרדכי וז"ל אבל בשל כרכים מקום סחורה ורגילות לבוא שמה רבים מסתמא כ"ע נתנו בבניינו שהרי נתקנו לצורך רבים כו' ומעתה סתם ב"ה בקהלות חשוב כשל רבים כיון שבאו שמה אורחים אמרינן מסתמא דכ"ע נתנו בבניינו לכן יש לאורח זכות בכל מילי דב"ה כמו תושב. והנהו דסברי דאורח נדחה ס"ל דכל מילי דמתא מוטל על בני העיר לתקן בדק ב"ה וליתן מס של ב"ה בכל שנה וכן כל בני העיר צריכין ליתן לשרי העיר מסים ועולים להחזיק מעמד הקהלה דאל"כ בטלי ובא ב"ה בידי גוים לכן דין הוא דתושב דוח' את האורח כו' עכ"ל הרי לפנינו לפי הנוהגי' שהתושב דוחה את האורח אין אנו משגיחים במה שהאורח נתן ממון לצורך בנין ב"ה אלא מכל מקום תושבי העיר הם העיקר שהם מחזיקין מעמד הקהילה לכן דין הוא דתושב דוחה את האורח ממילא אין לנו לזכות בני ראובן וליתן להם דין תושבי' גם משום שסייעו בבנין ב"ה ונתנו נדבות לפדיון ב"ה ואזדו להנהו שני טענות של בני ראובן א' מה שרצו לזכות משום שאביהם נתן ממון הרבה לצורך ב"ה גם נתן מסים מדי שנה בשנה אזדא ליה כי אין משגיחין בזה כי תפלה וקדיש חובות החיים הוא ב' שרצו לזכות משום שהם בעצמם סייעו בבנין ב"ה ונתנו נדבות לפדיון ב"ה אזדו ליה כי אין אנו משגיחים רק במחזיקי הקהלה כנ"ל כן נראה לכאורה:
אמנם באשר שבא בשאלה וז"ל ועכשיו אחר מיתת ראובן עדין הם נותנים מס כו' נראה לע"ד שכל אפי שוין שיש לבני ראובן דין תושבים לענין קדיש ותפלה כי הם מחזיקי' הקהלה בנתינת המסים כמו שארי תושבים. אעפ"י שידוע שאינם רוצים להשתקע שם כי היום או למחר לאחר זמן יקחו את שלהם וילכו להם מ"מ כ"ז שהם נותנים עדין מסים יש להם דין תושבים וראי' לדבר שמהר"ר משה מינץ כתב בסוף התשובה הנ"ל וז"ל וכן איפכא מי שעקר דירתו אז משעה שאינו חייב לישא בעול עם דרי הקהלה חשוב כאורח כו' עכ"ל משמע הא כל זמן שחייב עוד לישא בעול עם דרי הקהלה אע"פ שאנו יודעים שעוקר דירתו מ"מ דין תושב יש לו ממילא הדין עם בני ראובן כיון שנותני' עדיין מס עם דרי הקהלה דין תושבים יש להם חדא ועוד קאמינא שיש לזכות לבני ראובן שהם נחשבי' כתושבים לענין הנ"ל מצד טענתם שטענו שלאביהם יש זכות זה שיהיו בניו כתושבים לענין קדיש ותפלה ומה שדחינו זכות זה ממ"ש הר"מ מינ"ץ דקדיש ותפלה חובת החיים הוא אני אומר מה שנדחה חזר ונראה כשנדקדק יפה כי מהר"מ כתב וז"ל יש מפטפטים כו' וז"א כיון דחיוב התפלה והקדיש חובת החיים כדלעיל עד כאן לשונו כאשר העתקנו לעיל משמע אם לא הוה החיוב. והתפילה. והקדיש חובת החיים משום. כבוד יפה היו מפטפטים שיהיה להבנים ההם דין תושבים כיון שאביהם נקבר שם ושילם הקבורה ואם נדקדק מי הכריחו לומר סברא זו נראה לע"ד שמהר"מ הראה ההכרח באצבע במ"ש כדלעיל ורצונו לומר שלעיל מיניה כתב שלשה אבלים בני איש א' וא' הוא בן יחיד נוהגים שהג' יאמרו ג' קדישים והבן יחיד יאמר קדיש א' וטעמא של המנהג הוא כי המצוה מוטל על החיים והוי בכלל כבוד אב ואם ע"ש וכן כתב מהר"יק בשורש ל' וז"ל מצינו שאמירת הקדיש תלוי בחיוב הכיבוד שהרי אמרו הפוסקים ששני אחים נוטלים ב' חלקים בקדיש משום שכל אחד חייב בכבוד אביו כו' עכ"ל הרי ההכרח לסברא זו הוא מהא דאמרינן ששני אחים נוטלים ב' חלקים ממילא כשנאמר טעם אחר מספיק על המנהג שנהגו ששני בנים נוטלים ב' חלקים אין סברא זו מוכרחת כלל ויפה מפטפטים שיהיה להבנים שבאים שמה דין תושבים:
והנה מצאתי וראיתי במהרי"ל בהלכות תפלה שכתב וז"ל שאלו למהר"יל ז"ל על קדיש יתום שהי' שם שלשה אחים ואחר ושאל האחר אם יפיל גורל נגד כולם או כנגד אחד מהם ויפטור מכולם והשיב שצריך להגריל נגד כל א' וא' דזכות אביהם עומד לו שזכה לבנים הרבה עכ"ל הרי לפנינו שס"ל למהרי"ל לטעם אחר למה ב' בנים יטלו ב' חלקים ולא משום שתלוי בחיוב הכבוד א"כ יש לנו לומר לפי סברתו של מהרי"ל וטעמו שיפה מפטפטים שיהיה להבנים שבאים לשם דין תושבים וא"כ הוא דס"ל למהר"יל כיש מפטפטים הוה דבר זה כספיקא דדינא ובמקום ספק נראה לע"ד לזכות בני ראובן כיון שמצד הדין התושב והאורח שוים כי משפט א' לגר ולאזרח כתיב ובמקום שאין שם מנהג כגון עיר חדשה שבאו שמה נקוטאי מעלמא ורצו לקבוע שם מנהג נכון הוא לקבוע מנהג משפט א' כו' כמו שכתב כל זה ר' משה מינץ בתשובות הנ"ל ע"ש א"כ במקו' ספיק' יש להעמיד הדבר על דין תורה וק"ל ועדין יש לבעל דין לחלוק ולומר אחרי שמה"ריק ומהר"מ מינץ ס"ל האי סברא שתפלה וקדיש חובת החיים הוא א"כ ה"ל למהר"יל יחיד לגבי רבים אף אנו נאמר הרי מהר"מ כתב שמצא בתשובה א' ששני בנים לא יטלו כי אם חלק א' אע"פי דלא ס"ל כוותיה אי משום טעמא דמהרי"ל או שארי טעמים מ"מ מצרפינן ליה להאי מלתא וק"ל הרי שאותו הפוסק נמי לית לי' האי סברא שקדיש ותפלה חובת החיים הוא א"כ ה"ל תרי לגבי תרי ואם נפשך לומר הרי מהרי"ק כתב כן בשם הפוסקים ומעוט פוסקים שנים א"כ ה"ל רובא דסבירא לי' האי סברא אף אנו נאמר יש לנו לצרף המפטפטים שהביא מהר"מ ומה גם שקרוב לומר מ"ש מהר"יק בשם הפוסקי' אין כוונתו אלא אגוף הדין אבל טעמ' דמילת' כתב הוא מעצמו וטעם זה אינו מוכרח כי יש לומר דהפוסקי' ס"ל טעמו של מהר"יל הנ"ל ועוד בה שלישית יש להביא דמות ראיה שיש לבני ראובן הנ"ל דין תושבי' לענין קדיש ותפלה מהא דאיתא בתשו' מהרי"ל סי' ל"ו שהביא כמה ראיות למנהג שנהגו שהתוש' דוחה את האורח וחד מיינייהו הוא מהא דאמרינן לענין הלוואת שבני העיר יכולין ורשאי' למחות באיש נכרי להלוות לנכרי ע"ש א"כ כיון שהוא מביא ראי' לענין קדיש מענין הלואה נאמר דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה התם גבי הלואה נאמר דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה התם גבי הלואה אם בא א' לגבות אשראי במקום אחר יוכל ורשאי להרויח כדי חיותו (כהסכמות הפוסקים כי חששו חכמים לכדי חייו כמ"ש המרדכי אף אנו נאמר אם לחיי שעה חששו חכמים מכ"ש שיש לחוש לחיי עה"ב וליתן לו מקום לקיים מצות כיבוד וק"ל כן יש להביא דמות ראי' לנדון דידן כללא דמילתא שלעד"נ שהדין עם בניו של ראובן הנ"ל אם לא שיבררו התושבים שם שיש מנהג קבוע שבניו של מת שבאים לשם ממקומות אחרים אין להם דין תושבים ובלתי ספק שא"א לברר דבר זה כי המנהג צריך שיהיה קבוע ע"פ ותיקון ועל פיהן נהגו כן וענין זה אינו מצוי כל כך אף גם אם אירע שפעם א' או שתים נהגו כך בשביל זה לא יחשב זה מנהג קבוע כי אם בדבר שמצוי ורגיל ומעשים בכל יום. כמו שכתב כל זה מהרי"ק בשורש הנ"ל גם כן לענין קדיש בני בנים עבור אבי זקנם ע"ש כי האריך
זה מה שנראה לע"ד ע"פ שורת הדין והסברא ישרה כי גיורי אלו יציבא נינהו מ"מ כדי שלא ליתו לאנצויי דעתי נכונה לעשות פשרה (כמ"ש ג"כ בשורש הנ"ל לענין אמירת קדיש בני בנים עבור אביה' זקנם ע"ש) דהיינו שכל א' וא' מן התושבי' יאמר ב' קדישי' וכל א' וא' מבניו של ראובן שדרים במקומות אחרים יאמר קדיש א' וכן חוזר חלילה מלבד הקדיש הראשון שיאמרו כשיבואו לשם גם פריסת שמע והקדישי' על הפתח בערב אינו בכלל הפשרה רק יד כול' שוה בהם ועיין בתשובות מהר"ר משה מינץ הנ"ל ותמצ' טעם לדבר זה ל"נ הגון למען האמת והשלו' ומי שרודף שלום יהא שלוה בארמנותו ובחילו שלום כ"ד הטרוד גרשון אשכנזי.