עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי
שאלה סא
נדרשתי לאשר שאלוני לחוות דעתי הקלוש' בענין ראובן עשה צוואה קודם מותו. וזה לשון הצוואה הצורך לעניננו. חלוקה יעשה ביניהם כדת וכהלכ' במזומנים ובמטלטלי' אשתו לא תזוז מביתו רק תהיה עקרת הבית כמאז ומקדם. הבית לא יומכר לעולם רק יקרא על שמו על שם בניו בכלל ובפרט הן אותם שבחיים או בני בניו שמתו כולם שוי' לטובה. ויחזיקו בבית לעולם אונ' וועלכר חלוקה ביגערט זאל גאר נדחה ווערן וכו' עכ"ל הצוואה הצרוך לענינינו. והנה נפל מחלוקת בין היורשים בענין תשמיש של הבית הנ"ל כי א' מן היורשים הוא בנו של בכור ראובן שהלך לעולמו והוא רוצה להשתמש פי שנים בבית הנ"ל כי הוא קם תחת אביו הבכור. ושארי היורשים טוענים שאביהם השוה להם הבכור בענין תשמישו של הבית הנ"ל באמרו כלם שוין לטובה כמבואר בשטר הצווא' ונעשה באופן המועיל. בכן שחרוני בקשוני לחוות דעי מרחוק הדין עם מי:
תשובה. האמת אגיד ולא אכחד שלא רציתי להשיב לשואלי דבר ולא חצי דבר כי אין מדרכי להשיב בדיני ממונות לא' מן הצדדים כי יש לחוש שמא ילמדו מתוכו לשקר כאשר כתבו ראשונים ואחרונים בתשובותיהם הרמות. אך ורק באשר שבנ"ד ליכא למיחש כ"כ לשמא ילמדו כו' באשר שעיקר השאלה הוא לפרש לשון שטר הצווא' ע"כ אמרתי לא אחשוך ולא אמנע בר ואענה חלקי כאשר יורוני מן השמים רק בקצרה וזה החלי בעזרת ה' חילי.
הנה לכאורה נראה שהדין עם בנו של הבכור שישמש פי שנים בהבית הנ"ל כדת של תורה. ומה שטוענים שארי היורשים שאביהם השוה להם את הבכור וראית' ממה שכתוב בשטר הצוואה כלם שוין לטובה. לעד"נ שאין ממש בדבריהם אלו כי נראה וניכר מהמשך לשון הצוואה שלא נחית המצווה להכי להשוות בכור לפשוט רק שכוונתו שלא ימכר הבית ויקרא על שם כולם. ומ"ש כולם שוין לטובה על הקריאה קאי ולישנא מעליא נקט. אבל אין מכאן הכרע' כלל שיהיו שוין בחלקי תשמישי הבית. וא"כ שאין הכרעה בלשון המצווה שהשוה הבכור לפשוט נשאר הדבר עפ"י דת ודין תורתינו הקדושה שהבכור נוטל פי שנים ובן הבכור קם תחת אביו.
אמנם כד מעיינין שפיר בלשון הצוואה נראה שהדין עם היורשים כי כללא הוא בידינו כל לישנא יתירה לטפויי קאתי ובהאי שטרא הוה לישנא יתירה מה שאמר המצווה ויחזיקו בבית לעולם כי מה היה חסר אלו לא נכתב רק הבית לא יומכר לעולם. וממילא הוה שמעינן שיחזיקו בו לעולם חדא ועוד קאמינא שיחזיקו הוא לשון מתנה כמבואר בגמרא ובפוסקים ואם היתה כוונת המצווה שיהיה לבכור פי שנים ל"ל למימר לשון מתנה אלא ודאי כוונת המצוה היה להשוות הבכור לפשוטי' בענין תשמיש הבית וזה נראה לי פשוט ואין צריך לפנים. מ"מ שלא תוציא המעיין חלק בלי ראי' אמרתי להעתיק פה תשובות מהר"ר ש"מ בחלק ח"מ סי' שע"ה וז"ל השאלה עוד ציוה מחמת מיתה ששפחתו תהי' משועבדת לג' בנותיו הפנויות ותשרת להן עד היותן נשואות ואחרי היותן נשואות תהיה השפחה משועבדת לשני בניו וכו' עוד טוען ראובן הבכור ואומר שבשפחה יש לו פי שנים כאשר יש לו בשארי מטלטלים שהניח להם אביהם ושמעון אחיו טוען ואומר שאין לו לראובן הבכור בשפחה הנזכר' אלא שוה בשוה יען בצוואה הוא אומר בסתם תהיה משועבדת לשניהם וכו' תשובה הדין עם שמעון והטעם כיון שיעקב לא הניח הירושה על הסתם לדין תורה שהבכור נוטל פי שנים כמו שכתוב בשטר הצוואה (ר"ל שפירש בפירוש שהבכור יטול פי שנים) ובשפחה כתב סתם שתהי' משועבדת לשניהם ודאי הכי משמע שוה בשוה שכן כתב הריב"ם בח"מ סי' רמ"ז וז"ל ואם כתב שני שלישי נכסי לבני והשליש לאחר כו' וכן יתברר זה מהא דאמרינן בגמ' בפ' מי שמת ההוא דאמר לדביתהו נכסי לך ולבניך אר"י אשתו קנאה פלגא אר"י מנא לי' א"ל דתניא והיה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן מחצה לבניו ע"כ והביא בטור סי' רמ"ח הנותן מתנה לחבירו ואמר לו לך ולבני פלוני הוא נוטל החצי ובנו פלוני החצי אעפ"י שהם רבים משמע ודאי שאפי' שאין הדעת נותן אלא לכל אחד חלק שוה עכ"ז אנו אומרים כיון דלישנא משמע הכי הכי נקטינן א"כ הכי נמי משמע משמעו' גמור כשאמר דבר זה לפלוני ולפלוני שי"ל שוה בשוה כו' עכ"ל והמעיין שם יראה עין בעין שכל פרטי הדברים וכל ראיותיו שכתב לזכות שמעון שלא יטול ראובן פי שנים בשפחה שייכי' ג"כ בנ"ד ממש דומה בדומה שאין בנו של הבכור שמת נוטל פי שנים בבית הנ"ל ומכ"ש הוא למעיין היטב. ועוד יש לאלוה מילין ולהאריך בראיות אך ורק באשר שאין הזמן מסכים עמדי כעת לטייל ארוכות אמרתי הקיצור יפה ופשוט הוא שכוונת המצווה היה להשוות הבכור להפשוטים בבית הנ"ל. ודבריו קיימים באשר שיחזיקו הוא לשון מתנה ואף גם אם הוה לשון ירושה הוה דבריו קיימים לפי דעת הרמב"ן שפירש בפירושו בחומש שאם מת הבכור בחיי אביו יוכל האב לבטל חלק בכורתו מדכתיב על פני בן השנואה. ומהר"מ פדוואה הביא דבריו בתשוב' סי' מ"ד ע"ש כללא דמילתא לפי ע"ד נראה שהדין עם שאר היורשים ואין בנו של הבכור נוטל פי שנים בבית הנ"ל. ומה שנראה לע"ד שמתי לאות. וה' יצילנו משגיאות. ויראנ' מתורתו נפלאות כן נ"ל גרשון אשכנזי.