עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי
שאלה כח
ברוך אבר"ם לאל עליון קונה שמי' וארץ החדשה בין אצל לאצל טעני' מיני' מאה גמלי דריש' כברזל אדם קשה נ"י ע"ה פ"ה ר"מ ואב"ד כמה"רר אברם נרו אהובי ידידי מודע למכ"ת ליהוי שג"י הצהירים האירו אל מול עבר פני שבוע העבר ומכ"ת שיחר פני וביקש ממני להשיב אותו מלא דבר על שאלתו שאלת חכם ששאל מאתי בזמן הקיץ העבר בענין אשה אחת ופרסמה הכות"ב יצא עליה קול מזנה בעיר ע"י עדי כיעור וכאשר אעתיק לשונם א' וא' להבא) והאשה כופרות בכל ואומרות לא פעלתי און. ועכ"ז נתרצית אם בעלה יתן לה כתובתה תקבל גט כריתות ממנו. והנה לפני איזה ימים מת הבעל ועדיין לא נתן לה גט זהו תורף המעשה ועתה מסתפק מכ"ת כמה ספיקות א' אם אבדה כתובת' ע"פ העדות הנ"ל ב' מספקא לי' למר אף אם איננה בכלל אותן שיוצא' שלא בכתוב' מ"מ לא תגבה כתובתה דתקנתא דרבנן הוא שהאשה לא תגב' כתובת' אלא בשבועה והיא נקראת חשודה כדאיתא בא"ע סי' צ"ו ממילא לא תגבה כתוב' ועוד מספקא ליה אף אם אינה נקראת חשודה ונשבעת אם נגלגל עליה שלא זנתה או יחלוקו היא והיתומים את הכתובה כדאי' בח"מ סי' צ"ב בהגה' וכו' זה הוא תורף שאלתו דמר אשר שאל ממני לחוות דעתי הקלושה:
תשובה. הנה באמת סבר הייתי שכבר נפסק הדין ע"פ מכ"ת שהוא גמיר וסבור ומה גם שגליתי למכ"ת דעתי הקלוש' בע"פ בהיותו אתי עמי במחיצתי והביא לי שאלתו רשום בכתב אמת וע"כ מאז ועד עתה לא שמתי עיון עיוני על חקירה זו ובהיות שעמוס התלאות אני וטרידנא טובא כידוע למכ"ת. ע"כ אינני אוכל כעת לעיין בפוסקים ראשונים ואחרונים אשר האריכו בתשובותיהן בענין זה מאד גם מורי חמי בב"ח האריך למעניתו והדברי' עתיקי' וארוכי' ע"כ אציג לפני מכ"ת מה שרשמתי להשיב למכ"ת אז בשעת השאלה וזה החלי בעזר' ה' חילי אל מחוללי:
נלע"ד הקלושה בנ"ד אם עדיין הבעל קיים לא היינו מוציאין האשה הנ"ל ממנו כאשר נבאר מלתא בטעמא והנה לפי דעת הגאונים בתראי מהררש"ל בתשוב' סי' ל"ג ומוה"רמ מלובלין סי' פ' שפסקו שאין אשה נאסר' על בעל' אלא ע"י קינוי וסתיר' ולא ע"י עדי כיעור וקלא דלא פסק ומפרשינן הסוגי' דפ"ב דיבמות הפלוגתא דר' ורב לענין הנטען פשיט' לית דין ולית דיין שאשה זו מותרת לבעלה ואם בא להוציא' היה צריך ליתן לה כתובת' אלא גם לפי דעת הגאוני' מהרר"מאי בתשו' סי' י"ד ומוח"ז בב"ח דס"ל שיש לחוש לדעת השאלתות כי דבריהן דברי קבלה ואין להקל נגדם מ"מ בנ"ד נלע"ד שכ"ע מודי' שלא נאסרה על בעלה כיון שהקול יצא ע"פ עדי כיעור אין כאן קול כלל (כמו שכתב מהרש"ל בתשובה הנ"ל) וגם יש לה בנים מן הבעל ועיין בתשו' הנ"ל ותמצא דברי מבוארי' איבר' שמוח"ז מביא דעת מהר"רשל שסביר' ליה אליב' דר"ת לאחר החזרה שאפי' יש לו בני' מוציאין אותה מן הבעל ע"י עדי כיעו' בלא קול מ"מ הוא חולק ודבריו נראי' עיקור איך שיהיה הן אליב' דמהרש"ל הן אליבא דמוח"ז איתת' דא אין מוציאין כי מהר"רשל לא חש כלל לדברי השאלתו' ור"ת דאזיל לשטיתי' אחר החזרה ומוח"ז אע"ג שחש לדברי השאלתות מ"מ ס"ל שגם השאלת' לא אמרו שאש' נאסרת על בעלה ע"י עדי כיעור אלא היכא דלית לה בני' אבל היכא דאית לה בנים אין מוציאין ממילא רווח' שמעת' שאליב' דכ"ע אתת' דא שרי' לבעלה אם לא שנאמ' שננקוט חומרא דמהררש"ל בפירוש דשאלתות וחומרא דב"ח לחוש לדעת השאלתות ע"פ פירושו דמהררש"ל דודאי כולי האי לא מחמרינן חדא ועוד קאמינ' אין כאן עדי כיעור כלל כאשר נבאר וזה יצא ראשונה העד א' שהעיד שהוא בעצמו וקלונו עשה אתה עמה דברי' מכוערי' אין זה עד כיעור כיון שאמר שלא בא לכלל מעשה כי נראה לע"ד מה שאנו אוסרי' ע"י עדי כיעור זאת לא זאת כי אם משו' דאמרינן ודאי נעשה עבירה וכן מוכיח לשון הרמב"ם שכתוב וז"ל בפ' כ"ד מהל' אישות כיצד היא יוצאות משום ש"ר כגון שהיו שם עדי' שעשתה דבר מכוער ביותר שהדברים מראין שהיתה שם עביר' כו' וראו רוכל יוצא ונכנסו מיד בשעת יציאתו ומצאו אותה עומדת מעל המטה וכו' הרי משמע שהטעם שהי' יוצאות היינו משום שהדברים מראין שהיתה שם עבירה אבל בנ"ד שהעד שאמר שעשה עמה הדברי' מכוערי' הוא אומר שלא בא לכלל מעשה א"כ נאמר שהפה שאסר וכו' ואין לומר כיון שהפקירה את עצמה כל כך גבי זה יש לחוש שהפקירה את עצמה ג"כ לגבי אחר ובא לידי מעשה כי חששא זו לא מצינו ולא משמע כן מדברי הרמב"ם הנ"ל ועוד טעמא אחרינא שאין לחוש לעדותו של זה שאין אדם משים את עצמו לרשע וכמו שנבאר אי"ה. הרי לפנינו שאין לחוש לזה שאמר שהוא היה משתגע עמה ומשמשה בכל גופה ומה שהעיד' אשה אחרת שהיתה דרה עמה בביתה שפעם אחד אחר חתנותה של האשה הנ"ל באה באקראי לחדר בית החורף וראתה שהאשה הנ"ל שוכבות על הספסל והאיש היה עומד אצלה בקרוב ממש וכיון שראה שבאתה האשה לתוך החדר קפץ בחפזון ובבהלה ממקום שעמד שם למקום אחר גם עדות זה אף אם היה עד כשר אינו עדות כיעור להוציא אשה מבעלה כי אין דברי' אלו מראין שכבר זינת' ועברה עביר' ועדי כיעור להוציא אשה מבעל' היינו שמראין הדברי' שכבר עברה עבירה כגון שנמצא רוק למעלה מן הכילה וכיוצא בזה אבל זה שעמד אצלה בקרוב אין דברי' אלו מראין שעברו עבירה בפרט שהיו במקום החורף שבני אדם יוצאים ונכנסי' שם ולא היה סגור במסגרת כלל וגדול' מזה כתב גאון א' הובא בתשובו' רמ"א סימן י"ד. וז"ל אם ע"א מעיד שראה אותן עומדים בפתח פתוחה לרחוב העיר באישון לילה ואפילה שאינו דומה לכיעור המוזכר בדברי הרמב"ם כי כששניהן יוצאי' ממקו' אפל שאין רגל אדם מצוי שם ניכרי' הדברי' שהיתה שם עבירה כי לולא זה למה נכנסו למקום אפל אבל במקום שרגל אדם מצוי שם אפילו באישון לילה ואפילה א"ל ודאי היתה שם עבירה כי מירתת אולי יעבור שם אדם לפניהם כגון העומדי' בחצות לילה ללמוד או לחשוב חשבונות או המאחרי' על היין או א' מבני הבית יעיר משנתו ויצא לחוץ ודאי מרתת ולא עברו עבירה. דאל"כ אמאי אנו מתירין להתייחד אשה א' עם ב' אנשים בחדר ליחוש אולי יפול תרדמה וכו' אלא ודאי מרתת אולי יעירו משנתם ויגולה קלונם כו' עכ"ל הרי קמן במקום שרואין אפי' ע"י הדחק לא חישינן לקלקול מכ"ש בנ"ד שהיו בחדר שבני אדם נכנסי' ויוצאי' שם תדיר שאין לחוש לקלקול ולא הוה עדות של כיעור כלל להוציא אשה מבעלה על עדות זה. ועוד טעם אחר שאין זה עדות של כיעור כיון שלא ראתה האשה הנ"ל שום דבר מכוער. מן האשה כי מה ששכבה על הספסל אין זה דבר של כיעור וממשמעות דברי מהרר"מ בתשוב' סי' פ' משמע שצריכה לראות גם מן האשה דבר של כיעור ע"ש. וע"ד העדות שהעידה המשרתת שהיתה רגילה לשכוב בחדר אח' עם גבירתה האשה הנ"ל מחמת בניה הקטנים פעם א' הקיצה משנתה בחצות הלילה וראתה לאור הלבנה שהוא עומד בלא לבוש רק בכתונת אצל המטה שגבירתה שוכבת עליו וצעקה המשרתת עליו מי הביאך הלום ונבהל להשיב שהלך חשכה וטעה ורצה לילך לחוץ ובא לכאן שלא בכוונה כו' נראה לע"ד שגם עדות זה אפי' היה עד כשר אינו עדות של כיעור כי לפי דברי הגאון שהבאתי דבריו לעיל פשיט' שאין לחוש לקלקול כיון שהאשה המשרתת שכבה גם כן באותו החדר ודאי מרתתו (והנה באמת בנקל יש לחלק בין נדון של הגאון הנ"ל ובין נ"ד כי נ"ד הוא מכוער יותר שהתיצב בלא לבוש) מ"מ הסבר' במקומה עומדת שמרתתו וגם לפי דברי מהרר"מ שהבאתי לעיל צריך לראות גם ממנה דבר מכוער ובעדות זה לא הוזכר שום דבר כיעור מן האשה. ועוד בה שלישי' שאפשר שתירוצו תירץ אויב הוא אמת ואע"גב שסיגף את עצמו לאחר מכאן בטבילות ובתעני' אין זה ראי' שקלקל עם האשה זו כי מי יודע מה היה לו שעבר עליו רוח טהרה או אפשר לומר שבאמת חישב לעשות מלאכתו מלאכת מחשבת און ולא עשה והכי דייק לשון העדות שעמד לפני המטה משמע שעדיין לא שכב שם וע"ד שבעל תשובה א' התודה על חטאיו והודה שהיה משרת אצל אשה הנ"ל ונכשל עמה ובא אליה וכו' גם בעדותו אין ממש משום דהלכה רווחת בישראל אין אדם משים את עצמו לרשע ואי משום דאמרינן פלגינן דיבורא הלא כבר פסק הרשב"א בתשו' סי' אל"ף רל"ו שאין אומרי' פלגינן דיבור' אלא כשאמר פלונית זינתה עמדי אזי פלגינן ואמרינן פלוני'זינתה הוא אמת ומה שמסיי' עמדי הוא שקר רק זנתה עם איש אחר אבל אם אמר קלקלתי עם פלונית או כיוצא בזה לא פליגינן דיבור' ודברי טעם הם עכ"ל והובא בסמ"ע סי' ל"ד וא"כ בלשונת האלו שהעד המעיד הב"ת לית לן למימר פ"ד כלל
ועוד נלע"ד שאין לחוש לכל העדיות שהוגבו שלא בפני האשה ובלא דרישה וחקירה וכבר האריך מהרש"ל בתשוב' ושארי גאוני' שלענין עדות אשה בעינן בפניה דוקא ומה שרצה מכ"ת לחלק מסברת הכרס כיון שהודה דרך חרטה ותשוב' יש להאמינו שודאי אומר אמת לא נהירא לי כלל לע"ד אלא מעתה נאמר שהוא לבדו יהא נאמן כבי תרי שודאי אומר אמת אלא מא"ל ע"פ שני' יקום דבר אמרה תורה ה"נ והועד בבעליו אמרה תורה. הן אמת שסבר' זו כתבו התוס' בפ"ק דמציעא ד"ג ע"ב ד"ה מה וכו' לענין אין אדם משים את עצמו רשע אבל לענין זה אין לחלק כלל ומה שרצה מעכ"ת להוכיח סברתו מתוך דברי הרש"בא דאין צריך להעיד בפניה דא"לכ ה"ל להרש"בא לאשמעינן רבותא טפי וכו' תמיהני על מכ"ת שאין זה דרך הלימוד כלל שה"ל להרשב"א לפרש כי הוא השיב על השאלה שנשאל עליה ומעשה שהיה כך היה ואין לדקדק ממנו שום דיוק. ומה שרצה מעכ"ת לחלק ולומר כיון שלא היתה כוונה להעיד על אשה זו אינה צריך להעיד בפניה ורצה להסתייע ממ"ש הרא"ש בשם הרא"בד בספ"ק דמכות במחילה מכבודו בהפך הוא כיון שלא בא להעיד גרע טפי ולא הוה עדות כלל וכן משמע התם ממקום שבא מכ"ת להסתייע ע"ש ודוק. כללא דמלתא שנלע"ד שאין שום א' מן העדיות הנ"ל אשר יאמר עליו שהוא כדאי להוציא ע"פ אשה מבעלה וא"כ אין לומר שאבדה כתובתה ע"פ כי הא בהא תליא:
וע"ד הספק שנסתפק מכ"ת אם תוכל לישבע מחמת שהיא חשודה ע"פ העדיות הנ"ל וקלא דלא פסיק אשר יצא עליה. כיון שזכינו לדין שאין ממש בעדיות הנ"ל אין להסתפק כלל כי מהררמא"י פסק להדיא כהרא"ש שאין לפסול לעדות ולשבועה ע"פ חשדא ואין חשדא זו גרע משאר חשדא ובפרט באשר שמשמע מתוך לשון השאלה שהקול יצא ע"פ עדיות הנ"ל ואין קול כזה הוה קול כמ"ש מהררש"ל בתשוב' שבעינן שהקול יהא בלא עדי כיעור אבל אם הקול ע"פ עדיות לא יחשב לקלא ומכ"ש בנ"ד שאין ממש בעדות אין ממש בקלא. כללא דמילת' שלעד"נ שאשה זו לא הפסיד' כלום משארי נשים הכשרות ונשבעת על כתובתה ואפשר היה לצדד וליפות כחה שתטול בלא שבועה כיון שבעלה נתן עיניו לגרשה כמו שבא בשאלה. אבל אינני חפץ לטפל בזה ולחפש בזכותה נגד יתומים קטנים וע"ד שמעכ"ת מסתפק אם תשבע האשה ע"י גלגול שלא זנתה תחת בעלה באמת יש לפלפל בזה כי דינ' ג"ש תקיפי טוב' כי מהרו"ך ומוח"ז בב"ח סי' צ"ד מחולקי' בפי' דברי התו' בפ' השואל ואין הזמן מסכים כעת להאריך בזה והדברים עתיקים אמנם לפי משמעות השאלה לא תשיג האשה בכתובתה יותר ממאה זהו' ובלתי ספק שהיא הכניסה לו סך כזה. א"כ אין נפקא מינ' גם בזה בכל שאלתו דמר כי אף גם שזנתה ודאי לא אבדה מה שהכניסה לו אע"פ שאינו בעין מ"מ כיון שהוא אכל אותן מחוייב לשלמ' כמבואר בפוסק' לכן קצרתי כעת. וע"ד איזה פרטי דברים שראיתי תיוהא בדברי מכ"ת כגון מ"ש מכ"ת שיש לחלקו כמו שכתב בח"מ סי' צ"ב במחילה שגה ברואה כי לא נזכר שם יחלוקו כי אם בשבועה דאוריית' ולא נקיט שטר'. ונ"ד אינו דומה אלא למאי דאית' שם סי"ב החשוד על השבועה ומוציא שטר על היתומי' וכו' והוא אינו יכול לשבע יפסיד גם מה שרוצה מכ"ת לחלק שיש להחמיר ולא ליתן לאשה הנ"ל שבועה כי בלא"ה שבועה זו קלה בעיני נשים ונסתייע לסברא זו מהא דכתב הריב"ש הובא בא"ע סי' צ"ו אלמנה שנשבעת על כתובת' יכולים היתומי' להחרים על כל מי שיודע שהפקידה האלמנה כלום. וב"חמ סי' צ"ב הביא בש"ע בשם הרשב"א מי שמבקש להחרי' בב"ה על מי שיודע שזה עבר שבועה השואל כן ראוי לנזיפה אלא ע"כ יש לחלק בין שארי שבועות לשבועו' אלמנה במחילה אין זה חלוקא דרבנן. כי הדברי' ברורי' שיש חלוק גדול בין אם מכריזין מי שיודע שראובן חשוד שהוא בזיון מאד ובין מי שיודע אם האלמנה הפקידה כלום וכו' וק"ל עוד יש לפרש דברי הריב"ש שהאפטרופס טען ודאי שיש עדי' דאז גם הרשב"א מודה. אבל לפי מ"ש מוח"ז שצריך להביאם לב"ד דלא אתי שפיר כי מדברי ריב"ש לא משמע כן והנה אין עת להאריך עד אשר נזכ' ונחי' ונראה פנים בפנים ואז פא"פ נדבר בו אי"ה ובזה אצא ואומר שלום מ"ה צבאו'. והוא יצילנו משגיאו' וישים עמנו לטובה אות ויראינו מתורתו נפלאות כן נ"ל גרשון אשכנזי: