עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי
שאלה יז
אהו' בני ידידי חביבי יניק וחכים מש"ה שפיר קאמר' קל וחומר סביר וגמיר האלוף התורני כהרר משה נר"ו עתה באתי לקרוא לשלו' ולגלות את אזניך שג"י הצהירי' אשר כונית משרים יום ו' במדבר האירו אל מול עבר פני יו' ב' שלח ומה מאד הגדלת השמחה כשמחה בקציר לכתבה א"א כי היריעה תקצר כי זה קרוב לחצי שנה שלא ראיתי מכם שום אות או תמונה תשובה על כל כתבי ואין עונה ואין כסף והנה מילי בעלמא אכתוב לך בנייר בפני עצמו כדי שלא לערב דברי חול עם דברי קדושה וכן אני נוהג עם כל אדם ונכון הוא מכמה טעמי' והנה בכתבך אם היית כותב ד"ת בנייר בפני עצמו הייתי יוכל ליתנו לקרות לכל הלומדים ובאשר שערבת הדברים הייתי מוכרח לקרות לפניהם וד"ל בכן אהובי בני מכאן והלאה ממני תראה וכן תעשה וע"ד מה שכתבת בענין מעשה שהיה שהובא לפניכם תרנגלות שמינה ולא היה לה מרה למראות העין וקודם שטעמתם במקום המרה אם יש שם מרירות נאבדה הכבד.
תשובה. קריתי ושניתי ושלשתי את דבריך הנעימים המיוסדי' על סברות ישרות ודרך הלימוד ומה מאוד ערבי' עלי כעולת מחים ואם חכם בני ישמח לבי גם אני והנה לדינא אען ואומר אם היו דברי הש"ך מיוסדי' על אדני האמת ודאי יפה כוונת ודין אמת דנת אבל לענד"ן במחילה מכבודו של הש"ך לא כיון יפה והחוש יכחישו כי אני מורה ובא קרוב לארבעי' שנה ובאו לפני כמה פעמים כבדות שלא נראה בהם המרה וצויתי לטעמם ועל הרוב לא נטעם בהם טעם המרה גם קושיתו שהקשה על היתר הטעומה מעיקר' לית' ממיל' אם היסוד נופל אין לבנים קיום וקודם שאבאר סתירת דברי הש"כ אתלה כיפי לדברך שיפה דברת שיש להכשיר התרנגול אשר בא בשאלה ואביא ראי' לדבריך אית' בפרק א"ט (דף מ"ח ע"ב) האי מחטא דאשתכח בחיתוכ' דריאה אייתנ' לקמיה דר' אמי סבר לאכשור' אתיבי' ר' ירמי' כו' הדר שדרוה לקמי' דר"א וטרפה א"ל והא רבנן מכשרי א"ל הן הכשירו שיודעין מאיזה טעם הכשירו אנן מאיזה טעם נכשיר דלמא אי הוי ריאה קמן מנקבי כולו טעמא דליתא הא איתא ולא מנקבי כשרה והאמר רב נחמן האי סמפונא דריאה דאינקב טרפה האי ניקב לחבירו איתמר כו' ופירש"י לחבירו איתמר אצל פיצול כו' והא דלא אמרינן דלמא אינקב לחברי' דאחזוק ריעותא דלא מחזקינן אי לא אתחזק כגון היכא דלית' לריאה קמן דע"כ חזקה היא זו שרוב הנבלעי' אין נבלעי' אלא דרך הושט ומשם לא יצאת' לתוך הריאה בלא נקיבת דקין וריאה עכ"ל הרי משמע דוקא כה"ג שרוב הנבלעי' אין נבלעי' אלא דרך הושט הוא דהוה ריעות' הא אלו הוה מחצה על מחצה. דהיינו ששכיח לבלוע דרך הקנה כמו דרך הושט לא היינו מחזקינן ריעות' וא"כ בנ"ד לפ"ד הש"ך) דרוב כבידות שאין המרה נראת מבחוץ נבלעת לפנים ונרגש בהם טעם מרה ע"י טעימ' פשיטא דלא מחזיקינן ריעות' ולהטריפ' אלא אפי' לפי דברי התוס' שהקשו על פיר"שי והוכיחו שאין זה חששא כלל גבי ריאה כי הקנה סמוך לושט אלא החששא הוא שמא ניקבה הריאה ואלו היתה שלמה היה נראה הנקב לפיכך טרפ' ר' אמי (זה הוא כוונת התוס' ועיין בהרא"ש) הרי לכאורה משמע שלפי דעת התוס' חוששין לשמא ניקב אעפ"י שאין רוב המחטין הנמצאי' בריאה נוקבין לחוץ מ"מ בנ"ד שהוה הרוב להכשיר (לפ"ד הש"ך גם התוס' מודים שלא מחזקינן ריעותא ומוכרחין אנו לומר כן לע"ד דהא יש להקשות לפ"ד התוס' למה באמת לא חיישינן דילמא אינקב לחברי' כקושיי' רש"י אלא נלע"ד גם לדעת התוס' לאו כללא הוא דבכל מקום אמרינן חיישינן אלא לפ"ד ג"כ לא חיישינן אלא במקום שיש יותר סברא לאיסור מלהיתר אבל במקום שיש יותר סבר' להיתר מלאיסור ודאי לא חיישינן ואפי' במקום ששני הצדדים צד האיסור וההיתר שוים אזלינן לקולא עיין מ"ש מ"ו אביך זקן זקנך בב"ח סי' כ"ט והאריך בזו נ"ל אביך גרשון אשכנזי.