עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי
שאלה ט
בענין בת שבגרה בחיי אביה שלדעת הרמב"ם לא איבדה פרנסתה ולדעת ר"י (והרא"ש הסכים לסברתו) איבדה פרנסתה כמבואר בטור סי' קי"ג (ונסתפק מר אם האחים יכולים לומר קים לן כר"י והרא"ש ולפשוט לאחותם הרגל ותשב עד שתלבין ראשה חפוי:
תשובה. נלע"ד שאין האחים יכולים לומר קים לן כדעת ר"י והרא"ש כיון דבזמן הזה לא משיאין בנותיהם קודם שתיבגר אפי' עתירי נכסי ולאחר הבגרות כשיזדמן להם זיוג הגון משיאין בנותיהם בכבוד כל א' וא' כפי יכולתו ודאי אמדינן דעת האב דלא ניחא לי' שתשב בתו עד שתלבין ראשה עלובה וגלמודה. ודמי' האי מילת' להא שכתבו התוס' בפ' נערה (ד"ף נ"א. והובא בש"ע ס"ג דפרנסה בזמן הזה נגבית מן המטלטלי' משום דאנן סהדי שכל בני אדם רגילים להשיא בנותיהם מן מטלטלי וחשיב כמו אמידניה שפסק רבא כר"י' עכ"ל התוס' שלפנינו) ובתשו' ר"מ מינץ סי' מ"ז העתיק לשון התוס' וז"ל דבזמן הזה רגילים. להשיא כו' ודילג התיבות שכל בני אדם ואח"כ העתיק מן ס' אגודה שכתב בשם ר"י ממש כלשון התוס' שס"ל להתוספות שמגבים ממטלטלי' משום דהוה כאמידני' היינו משום דס"ל להתוספו' כאלו הגאונים דס"ל שאמדינן גם להוסיף על עישור נכסי' אבל להגאוני' דס"ל שלא אמדינן להוסיף אלא לגרוע לא מגבינן ממטלטלי' וה"ה דלא מגבינן לבת שבגרה בחיי אביה משום אומדנ' שאין לך הוספה גדולה מזו. אבל זה אינו שהרי הרא"ש כתב שדעת התוספו' נוטה שאין להוסיף על עישור נכסי משום אומד דעת האב אלא עכ"ל דוקא אומד דעת האב לבד לא מהני להוסיף על עישור אבל אומד גדול שרגילים הכל לעשות הולכים אחריו אעפ"י שהוא יותר מן הוספ' אחרת וק"ל והנה באמ' בעיק' פלוגת' שבין הרמב"ם והר"י והרא"ש אם לדין יש תשובה להשיב ולדחות ראייותיו של הר"י והרא"ש בטוב טעם ודעת אעפ"י שאני רואה נגעי עצמי שאינני בהשג יד לכנוס ראשי כראש צפור דרור בין הרים גדולי' להכריע ביניהם מ"מ הרשות נתונה ליישב דברי הרמב"ם ולדחות מעליו הראיות שמביאים המתנגדים לדעתו דעת קדושים אך ורק באשר שאין הזמן מסכים עמדי גם מכ"ת איננו חפץ רק לגלות דעתי בקצור נמרץ ע'"כ קצרתי:
כללא דמילת' שלענ"ד הלכה למעשה כאשר כתבתי דהיינו אם דעתו הרמה מסכמת עמדי וה' החונן לאדם דעת ומזמה יחננו ויראנו מתורתו נפלאו' ויצילנו משגיאות גרשון אשכנזי.