אור ברסלב

עבודת הגרשוני· רבי גרשון אשכנזי

שאלה ז

שאלה ו

נדרשתי לאשר שאלוני ראובן התחייב את עצמו בקנין בשבועה ליתן לשמעון איזה סחורה ידוע' לזמן מוגבל ובקנס סך מה והשליש ש"ח עליו דלא כאסמכתא באם שיעבור ראובן ולא יקיים כנ"ל שיתן השליש הש"ח לשמעון בלי שום פקפוק בעולם והנה חלף עבר הזמן המוגבל וראובן לא קיי' את התקשרות ועכשיו בא שמעון ומבקש מן השליש שיתן לו הש"ח שהושלש בידו כי ראובן לא קיים התקשרותו וראובן משיב שאין לו ליתן כלום אף שלא עבד את התקשרותו כיון ששמעון לא תבע ממנו הסחורה ביום המוגבל ע"כ תורף דבריהם ועתה יורנו רבינו. מאור עינינו עטרת ראשינו. הדין עם מי:

תשובה. לכאורה נראה שהדין תלוי בפלוגתא דרבוות' ולכאור' היה נראה להביא ראיה שהדין עם שמעון דאי' בפ' המקבל דף קי"א ת"ר לא תלין פעולת שכיר יכול אפי' לא תבעו ת"ל אתך לדעתך עכ"ל א"כ יש לדקדק טעמא דכתב רחמנא אתך הא לאו הכי אמרי' שהב"ה מחויב ליתן להפועל שכר פעולתו אעפ"י שלא תבעו ה"נ בנ"ד מחויב הוא ליתן לו את סחורתו אע"פ שלא תבעו לו וא"ל אדרבא נלמד מהכא שאינו חייב ליתן לו כ"ז שלא תבעו דומיא דשכר שכי' שגילה רחמנא שאינו עובר כל זמן שלא תבעו ואפי' כ"ש הוא אם אמר רחמנ' ששכר שכיר אשר אליו הוא נושא את נפשו אינו חייב ליתן לו עד שתבעו כ"ש שאר חיובי' שהרי מצינו כמה פעמים ששכר שכיר חמי' טפי משאר חיובין שהרי עובר בה' לאוין וא' עשה מה שלא מצינו בשארי חיובין ואית' נמי בקידושין דף ט"ו מ"ט דת"ק דאמר מוכר עצמו אין מעניקין לו מיעט רחמנא גבי מכרוהו ב"ד העניק תעניק לו לו ולא למוכר עצמו כו' אמאי לא שכיר קריא רחמנא כו' אלא לו ולא לב"ח מדס"ל בעלמא כר"נ דתניא מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל ונתן לאשר אשם לו כו' אתא לו לאפוקי ואידך בעלמא נמי לא ס"ל כר"נ עכ"ל הגמרא. ותוס' האריכו אי הלכתא כר"נ או לאו ולבסוף כתבו בשם ה"ר נתנאל לגבי מלוה כ"ע אית להו דר"נ והכי נפרש לעיל אליבא דר"מ אלא לו ולא לבע"ח משום דס"ל בעלמא כר"נ בשאר שכירות שמוציאין מזה ונותנין לזה את' לו ואפקי' פירוש שאינו משלם הענקה לבע"ח ואידך בעלמא נמי פי' בשאר שכירות לא ק"ל כר"נ משום דטרח בגופו אבל בע"ח כ"ע אי' להו דר"נ עכ"ל הרי מבואר לך שיש חילוק בין שארי חובות ובין שכר שכיר כיון שאליו הוא נושא את נפשו וטרח בגופו ונראה דכן יש לדקדק בדברי הרמב"ם דס"ל פי' דר' נתנאל שהרי כתב בהלכות מלוה כר"נ ופ"ג מהל' עבדים פסק מוכר עצמו אין מעניקין לו שהם ב' הפכים בנושא א' כי כיון שפסק כר"נ א"כ איצטרך לו לאפוקי בע"ח ולא למעוטי מוכר עצמו מהענקה אלא עכ"ל שהרמב"ם ס"ל כפי' ר' נתנאל שבב"ח כ"ע אית להו דר"נ אלא שפלוגתא היא בשכירות דעלמא וא"כ כיון שהרמב"ם פוסק שמוכר עצמו אין מעניקין לו א"כ איצטרך לו למעוטי מוכר עצמו א"כ מוכרח שבשכירו' דעלמא לית לי' דר"נ כיון שטרח בנפשו הרי לפניך שגם דעת הרמב"ם שיש לחלק בין חוב דעלמא לשכר שכיר. הגם שלא נפלאה היא מעיני דלא קי"ל כוותיה דר' נתנאל כמ"ש הטור ח"מ סי' פ"ו והש"ע שם משום דס"ל דמקרא מלא דבר הכתוב ונתן לאשר אשם לו. מ"מ הסברה נכונה שלא לגרוע כח שכר שכיר משאר חיובי' א"כ משמע שגם בנדון דידן אינו חייב ליתן לו עד שיתבענו אבל לאו מילתא דמוכח הוא כי איכא למימר שגם בשכר שכיר חייב ליתן לו אע"פ שלא תבעו ומה שמיעטה רחמנא מאתך היינו שאינו עובר בבל תלין אבל מ"מ מצד חיוב כשאר חוב דעלמא חייב ליתן לו אע"פ שלא תבעו וכן נראה לכאור' כי מנ"ל למעוטי יותר עד שנאמר שהקרא עוקר הה"א לגמרי דילמא לא אתי קרא למעוטי אלא שלא לעבור אבל תלין וגו' אבל כד מעייני' שפיר איכא למשמע מההיא ברייתא אדרבה שאין אדם חייב ליתן לחבירו אא"כ תובעו שהרי ממשמעות אתך לדעתך דייקינן לאפוקי אם לא תבעו משמע שאם לא תבעו הוה נמי מדעת הפועל וכמ"ש רש"י לדעתך ולא מדעתו וא"כ הוא שאם לא תבעו הוה כאילו גילה דעתו שאינו מבקש שכירותו ממילא אין לחלק בין לאו דבל תלין ובין שאר חיובים ועל כולם איננו עובר אם לא תבעו חבירו וכן כתב רבינו אשר בתשו' כלל ח' סי' ו' הובא בטור ח"מ סי' ע"ג ראובן שנשבע לשלם לחבירו לזמן פלוני ועבר הזמן ולא פרעו כי לא תבעו חבירו וכתב שראובן לא עבר על שבועתו כיון שלא תבעו חבירו. ונראה לע"ד ה"ה נמי בנ"ד וכ"ש הוא שלא עבר ראובן על התקשרותו כיון שלא תבעו שמעון שימסור לו סחורתו אמנם לפי מה שכתבתי שאם לא תבעו הוה ג"כ מדעתו של אותו שלא תבעו ממילא משמע ששמעון הנ"ל מחויב לקבל הסחורה אף לאחר זמן המוגבל נ"ל גרשון אשכנזי.

תוכן העניינים

עבודת הגרשוני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה