פרק ט · פסוק ז
ויאמרו האנשים, בעלי שמות היו:
ההמה אליו, הם מעצמן דברו לא הוצרכו לשלוח שליח:
אנחנו, יחידים [מיכן אמרו יחידים לפסח שני אין המרובין נדחין]:
טמאים לנפש אדם, אין בתוכנו לא זבין ולא מצורעין:
למה נגרע, למה אנו נגרעין מישראל:
- לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו, את שהוא במועדו בהכרת אין שני בהכרת. ד״א במועדו משעבר זמנו אי אפשר לעשות:
בתוך בני ישראל, למה נהיה כמנודים בתוך בני ישראל לא שאנו מבקשים אכילה ושתיה אלא שיזרק עלינו הדם: