פסקה רמה
(דברים כב כט) וְנָתַן הָאִישׁ – וְלֹא הַקָּטָן.
הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ, כָּל שְׁכִיבָה. לַאֲבִי הַנַּעֲרָה, שֶׁיְּהוּ שֶׁלּוֹ.
לַאֲבִי הַנַּעֲרָה, וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת.
חֲמִשִּׁים כָּסֶף, כֶּסֶף צוֹרִי.
וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה, מְלַמֵּד שֶׁשּׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ, וַאֲפִלּוּ הִיא חִגֶּרֶת, וַאֲפִלּוּ הִיא סוּמָה, וַאֲפִלּוּ הִיא מֻכַּת שְׁחִין. נִמְצָא בָהּ דְּבַר זִמָּה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל, יָכוֹל יְהֵא רַשַּׁי לְקַיְּמָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה, בְּאִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ.
תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ, לְרַבּוֹת אֶת הַיְּתוֹמָה. מִכָּן אָמְרוּ: יְתוֹמָה שֶׁנִּתְאַרְמְלָה אוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָאוֹנֵס חַיָּב וְהַמְפַתֶּה פָּטוּר.
לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו, מְשַׁלְּחָהּ הוּא לְיָבָם.