פסקה רלח
(דברים כב יח) וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָאִישׁ – וְלֹא אֶת הַקָּטָן.
וְיִסְּרוּ אֹתוֹ – בְּמַכּוֹת.
(דברים כב יט) וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ – מָמוֹן.
מֵאָה כֶסֶף – כֶּסֶף צוֹרִי.
וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה – שֶׁיְּהוּ שֶׁלּוֹ.
וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה – וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת. וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה – פְּרָט לְגִיּוֹרֶת שֶׁהָיְתָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵידָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁאֵין לָהּ מֵאָה כֶסֶף.
כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע, לֹא עַל זוֹ בִּלְבַד הוֹצִיא שֵׁם רָע, אֶלָּא עַל כָּל בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל.
וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה, מְלַמֵּד שֶׁשּׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ; וַאֲפִלּוּ הִיא חִגֶּרֶת, וַאֲפִלּוּ הִיא סוּמָה, וַאֲפִלּוּ הִיא מֻכַּת שְׁחִין! נִמְצָא בָהּ דְּבַר זִמָּה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל, יָכוֹל יְהֵא רַשַּׁי לְקַיְּמָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה, אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ.
לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו – וַאֲפִלּוּ לְאַחַר זְמַן.
[כָּל יָמָיו] – מְשַׁלְּחָהּ הוּא לְיָבָם.