פסקה רכז
(דברים כב ו) כִּי יִקָּרֵא – פְּרָט לַמְזֻמָּן.
מִעוּט אֶפְרוֹחִים – שְׁנַיִם, מִעוּט בֵּיצִים – שְׁנַיִם. מִנַּיִן אֵין שָׁם אֶלָּא אֶפְרוֹחַ אֶחָד אוֹ בֵיצָה אַחַת חַיָּב לְשַׁלֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: קַן – קַן מִכָּל מָקוֹם.
מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר בַּדֶּרֶךְ וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים, יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אַוָּזִים וְתַרְנְגוֹלִים שֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס? תַּלְמוּד לוֹמַר: לְפָנֶיךָ,
אֵין לִי אֶלָּא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: בַּדֶּרֶךְ.
עַל הָאִילָנוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: בְּכָל עֵץ.
עַל הָאָרֶץ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: אוֹ עַל הָאָרֶץ.
וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים, מָה אֶפְרוֹחִים בְּנֵי קַיָּמָא – אַף בֵּיצִים בְּנֵי קַיָּמָא, יָצְאוּ מוּזָרוֹת. מָה בֵּיצִים צְרִיכוֹת לְאִמָּן – אַף אֶפְרוֹחִים צְרִיכִים לְאִמָּם; יָצְאוּ הַמַּפְרִיחִים, שֶׁאֵין צְרִיכִים לְאִמָּם.
וְהָאֵם רוֹבֶצֶת – כְּשֶׁהִיא רוֹבֶצֶת עֲלֵיהֶם, פְּרָט לִמְעוֹפֶפֶת. יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁכְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ עִמָּהֶם.
יָכוֹל עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר, וְעוֹף טָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא, יְהֵא חַיָּב לְשַׁלֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְהָאֵם רֹבֶצֶת, עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻלָּם מִין אֶחָד.
לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד ד) ״וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהוֹרוֹת״, יָכוֹל יִקָּחֶנָּה לְטַהֵר בָּהּ אֶת הַמְּצוֹרָע? תַּלְמוּד לוֹמַר: לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, אֲפִלּוּ לְטַהֵר בָּהּ אֶת הַמְּצוֹרָע.
לֹא תִקַּח הָאֵם – מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה.