פסקה רד
(דברים כ כ) רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע – זֶה אִילַן מַאֲכָל.
כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא – זֶה אִילַן סְרָק. אִם סוֹפֵנוּ לְרַבּוֹת אֶת אִילַן מַאֲכָל, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר עֵץ מַאֲכָל? מְלַמֵּד שֶׁאִילַן סְרָק קוֹדֵם לְאִילַן מַאֲכָל. יָכוֹל אֲפִלּוּ מְעֻלֶּה בְּדָמִים, וּכְדִבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? תַּלְמוּד לוֹמַר: אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּה,
עוֹשֶׂה אַתָּה מִמֶּנּוּ תְּיָקִים וּנְדַבְיָאוֹת.
וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר – עוֹשֶׂה אַתָּה לָהּ מִינֵי מַטְרְנִיָּאוֹת,
מֵבִיא אַתָּה לָהּ מִינֵי בַּלִּסְטְרָאוֹת.
עַד רִדְתָּהּ – וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת.