פסקה קנב
(דברים יז ח) כִּי יִפָּלֵא – מְלַמֵּד שֶׁבְּמֻפְלָא הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
מִמְּךָ – זוֹ עֵצָה.
דָּבָר – זוֹ הֲלָכָה.
לַמִּשְׁפָּט – זֶה הַדִּין.
בֵּין דָּם לְדָם – בֵּין דַּם נִדָּה לְדַם יוֹלֶדֶת לְדַם זִיבָה.
בֵּין דִּין לְדִין – בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת לְדִינֵי מַכּוֹת.
בֵּין נֶגַע לָנֶגַע – בֵּין נִגְעֵי אָדָם לְנִגְעֵי בְגָדִים לְנִגְעֵי בָתִּים.
דִּבְרֵי – אֵלּוּ עֲרָכִים וַחֲרָמִים וְהֶקְדֵּשׁוֹת.
רִיבוֹת – זוֹ הַשְׁקָיַת סוֹטָה וַעֲרִיפַת עֶגְלָה וְטָהֳרַת מְצוֹרָע.
בִּשְׁעָרֶיךָ – זֶה לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה.
וְקַמְתָּ – מִיָּד.
וְקַמְתָּ – בְּבֵית דִּין,
מִכָּן אָמְרוּ (סנהדרין פי״א מ״ב): שְׁלֹשָׁה בָּתֵּי דִינִים הָיוּ שָׁם, אֶחָד עַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת, וְאֶחָד עַל פֶּתַח הָעֲזָרָה, וְאֶחָד בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית.
בָּאִים לָזֶה שֶׁל שַׁעַר הַר הַבַּיִת וְאוֹמֵר: ״כָּךְ דָּרַשְׁתִּי וְכָךְ דָּרְשׁוּ חֲבֵרַי, כָּךְ לִמַּדְתִּי וְכָךְ לִמְּדוּ חֲבֵרַי״. אִם שָׁמְעוּ, אָמְרוּ לָהֶם, וְאִם לָאו – בָּאִים לָזֶה שֶׁעַל פֶּתַח הָעֲזָרָה וְאוֹמֵר: ״כָּךְ דָּרַשְׁתִּי וְכָךְ דָּרְשׁוּ חֲבֵרַי, כָּךְ לִמַּדְתִּי וְכָךְ לִמְּדוּ חֲבֵרַי״. אִם שָׁמְעוּ, אָמְרוּ לָהֶם, וְאִם לָאו – אֵלּוּ וָאֵלּוּ בָּאִים לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, שֶׁמִּשָּׁם תּוֹרָה יוֹצְאָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳.
וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ, מַגִּיד שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גְּבוֹהָה מִכָּל הָאֲרָצוֹת וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ גָּבוֹהַּ מִכָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.