פסקה קטז
(דברים טו ו) כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ, וּמָה דִּבֶּר לָךְ? (דברים כח ג) ״בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר״ וְגוֹ׳.
וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים, יָכוֹל תְּהֵא לוֹוֶה בְּסֶלַע וּמַלְוֶה בְּשֶׁקֶל, כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲחֵרִים עוֹשִׂים? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט.
וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים, יָכוֹל תְּהֵא מוֹשֵׁל בַּאֲחֵרִים וַאֲחֵרִים מוֹשְׁלִים בְּךָ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים א ז): ״וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי בֶזֶק שִׁבְעִים מְלָכִים...״? לְכָךְ נֶאֱמַר: וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ.
(דברים טו ז) כִּי יִהְיֶה בְךָ – וְלֹא בַאֲחֵרִים.
אֶבְיוֹן – תָּאֵב תָּאֵב קוֹדֵם.
אָחִיךָ – זֶה אָחִיךָ מֵאָבִיךָ; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר מֵאַחַד אַחֶיךָ – מְלַמֵּד שֶׁאָחִיךָ מֵאָבִיךָ קוֹדֵם לְאָחִיךָ מֵאִמְּךָ.
בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ – יוֹשְׁבֵי עִירְךָ קוֹדְמִים לְיוֹשְׁבֵי עִיר אַחֶרֶת.
בְּאַרְצְךָ – יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ קוֹדְמִים לְיוֹשְׁבֵי חוּצָה לָאָרֶץ. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, הָיָה יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם אֶחָד – אַתָּה מְצֻוֶּה לְפַרְנְסוֹ, הָיָה מְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים – אִי אַתָּה זָקוּק לוֹ לְכָל דָּבָר.
אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ – בְּכָל מָקוֹם.
לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ, יֵשׁ בֶּן אָדָם שֶׁמִּצְטַעֵר אִם יִתֵּן – אִם לֹא יִתֵּן.
וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ, יֵשׁ בֶּן אָדָם שֶׁפּוֹשֵׁט אֶת יָדוֹ וְחוֹזֵר וְקוֹפְצָהּ.
מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן – אִם אֵין אַתָּה נוֹתֵן לוֹ – סוֹפְךָ לִטּוֹל הֵימֶנּוּ. מִנַּיִן אִם פָּתַחְתָּ פַּעַם אַחַת פְּתַח אֲפִלּוּ מֵאָה פְעָמִים? תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים טו ח): ״כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ״.
וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ, פָּתֹחַ תִּפְתַּח – פְּתַח לוֹ בִּדְבָרִים, שֶׁאִם הָיָה בַּיְשָׁן אֱמוֹר לוֹ ׳אַתָּה צָרִיךְ לִלְווֹת׳! מִכָּן אָמְרוּ: צְדָקָה נִתֶּנֶת כְּמִלְוָה.
הַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ – נוֹתְנִים לוֹ וְחוֹזְרִים וּמְמַשְׁכְּנִים אוֹתוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אוֹמְרִים לוֹ הָבֵא מַשְׁכּוֹן, כְּדֵי לְהָגִיס אֶת דַּעְתּוֹ.
דֵּי מַחְסוֹרוֹ – אֵין אַתָּה מְצֻוֶּה לְעַשְּׁרוֹ.
אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ – אֲפִלּוּ סוּס וַאֲפִלּוּ עֶבֶד.
מַעֲשֶׂה בְּהִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁנָּתַן לְעָנִי בֶּן טוֹבִים אֶחָד סוּס שֶׁהָיָה מִתְעַמֵּל בּוֹ וְעֶבֶד שֶׁהָיָה מְשַׁמְּשׁוֹ. שׁוּב מַעֲשֶׂה בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן שֶׁהָיוּ מַעֲלִים לְאוֹרֵחַ לִיטְרָא בָּשָׂר בְּכָל יוֹם.
לוֹ – זוֹ אִשָּׁה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב יח): ״אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר״.