פסקה כה
(דברים א כח) אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר, אָמְרוּ לוֹ, רַבֵּינוּ מֹשֶׁה, אִלּוּ מִבְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים הָיִינוּ שׁוֹמְעִים דְּבָרִים הַלָּלוּ לֹא הָיִינוּ מַאֲמִינִים, אֶלָּא מִבְּנֵי אָדָם שֶׁבָּנֵינוּ בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵינוּ בְּנוֹתֵיהֶם.
עַם גָּדוֹל, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ גְבוֹהִים בְּקוֹמָה.
וָרָב, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מְרֻבִּים בְּאוּכְלוּסִים.
עָרִים גְּדוֹלוֹת וּבְצוּרוֹת בַּשָּׁמָיִם, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: דִּבְּרוּ כְתוּבִים לְשׁוֹן הֲבַיי, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט א): ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן״, אֲבָל מַה שֶׁאָמַר הַמָּקוֹם לְאַבְרָהָם אָבִינוּ (בראשית כו ד): ״וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם״, (בראשית יג טז) ״וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ״ – אֵינָם דִּבְרֵי הֲבַיי.
וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם, מְלַמֵּד שֶׁרָאוּ שָׁם עֲנָקִים עַל גַּבֵּי עֲנָקִים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עג ו): ״לָכֵן עֲנָקַתְמוֹ גַאֲוָה״.
(דברים א כט) וָאֹמַר אֲלֵכֶם, אָמַר לָהֶם: לֹא מֵעַצְמִי אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֶלָּא מִפִּי הַקֹּדֶשׁ אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם.
לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם, מִפְּנֵי מָה? – כִּי (דברים א ל) ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הַהוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם, אָמַר לָהֶם: מִי שֶׁעָשָׂה לָכֶם נִסִּים בְּמִצְרַיִם וְכָל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ הוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת לָכֶם נִסִּים בִּכְנִיסַתְכֶם לָאָרֶץ.
כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם, אִם אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים לְהַבָּא – הַאֲמִינוּ לְשֶׁעָבַר.