ספר שקל הקדש· רבי משה די ליאון
שער הודו של משה רבינו ע"ה
דכתיב ונתת מהודך עליו, ומשם והלאה נחה עליו רוח הנבואה ונתנבא מצד הימין, מה שלא היה כן זולתי לשמואל הרמתי ע"ה כפי אשר התעוררנו בתחלה, ואמנם התבונן בסוד הענין הנכון כי בחבור נצח והוד כאחד היו הנביאים מתנבאים נבואתם בסוד האמיתי, ואמנם כי שמותם הם נצח והוד למודי ה' חסדי דוד הנאמנים, והרבה אחרים נביאים, ועכשיו יש לי לפרש הסוד כפי כל אחד ואחד מהם, כבר פירשתי בסוד נצח הענין הנכון כאשר ראוי להכנס בו כל משכיל בראשונה ובאחרונה, ואמנם כי הוד סוד ההודאה כאשר אמרנו לתת הודות ותשבחות למלך יוצר בראשית על כל הטובות אשר גמלנו והנסים והנפלאות אשר עשה עמנו וגמלנו כרחמיו וכרב חסדיו והיא מדת חסד כנגד החסד שלמעלה, כי מצד החסד האויבים נכנעים ונשברים והאל נותן נקמות וידבר עמים תחתינו, וזהו סוד אמרם ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב, ועל כי המדה הזאת מכניע האויבים והשונאים אנו אומרים בברכה זו הכנעת האויבים כי בצד שמאל אין האויבים נכנעים ונשברים לעולם כי הימין דוחה להם והשמאל מקרב ואין השמאל דוחה אותם לעולם, ועל סבה זו הכנעת האויבים והשונאים תמיד נזכר בברכה זו מפני כי לישראל השמאל דוחה והימין מקרב, ועל כן יש לנו לתת הודאה ליוצר בראשית בסבת הימין על הטוב שעשה עמנו והרעות אשר גמל עם האויבים, וזהו סוד ההודאה כפי אשר התעוררנו:
למודי ה' הם נצח והוד אשר אנו בהם, ואמנם כי הם נקראים נביאים והם למודי ה' כי על כל פנים הירכים הם למודים שאין צריך ללמדם זולתי שהם למודים להלוך ולתת זה דרך לזה ומקום זה לזה, ועל כן הם למודים ודאי ולשמוע כלמודים והם מעלת הנביאים כי ממקום זה היתה נבואתם ומתעוררים אלו המדרגות אצל אספקלריא שאינה מאירה ומתוכה היו מתנבאים ורואים נבואתם ועל כן רואים מרחוק בציורים ודמות דמיונים רבים וכפי מעלת הנביאים כך היו רואים, מהם היו רואים כמי שרואה מרחוק, ומתוך שאין מעלתו נחשב כל כך עם קונהו היה רואה מרחוק ונדמה לו צורות דמיונים רבים ועניינים אחרים כאשר התעוררנו בתחלה, ויש מהם שהיתה מעלתם חשובה והיו רואים כמי שרואה מקרוב יותר ומצייר העניינים כציור אמתי יותר ועם כל זה לא אלו ולא אלו היו רואים הציורים והדמיונים דבר על בורין כפי הראוי זולתי משה רבן כל הנביאים ע"ה שהיתה נבואתו נבואה מצוחצחת ורואה דבר על בוריו ולא נשמע מפיו החוצה כי נאמן בית היה כאמרו בכל ביתי נאמן הוא, ועל כן משה רבינו ע"ה לא ראה לעולם סוסים ונשים וחרשים ארבע וסיר נפוח ולא מקל שקד אלא דבר על בוריו וענין על אמתו כדרך בן ביתו אשר אדוניו אתו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו, מפני שאין רואה את כל מאומה בידו ולפיכך ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידע ה' פנים אל פנים:
ונחזור למה שהיינו בביאורו בסוד למודי ה' כי הם נקראים נביאים, ואמנם כי חתום תורה בלמודי, כי תורה שבכתב יצאה מן הקול הדק הפנימי ונחתם ונסתם כשהגיעה למעלת הנביאים, ומה נחמד הענין להשכיל אשר אמרנו בתחלה בהיות יהושע מתנבא נבואתו בסוד הודו של משה ע"ה שהוא מדת ימין והיא המתעוררת תחלת הנביאים, כי מיהושע והלאה התחילו הנביאים לנבאת נבואתם וההתחלה היתה מצד הימין ושמואל ע"ה ישב על כסא הנבואה לאחר כן משני הצדדין הללו כאשר התעוררנו ושקול היה כמשה ואהרן להיותו בשני הצדדין, ואמנם כי הם נקראים חסדי דוד הנאמנים, לפי שמהם היתה רוח הקדש שורה עליו והיה מתנבא לעתיד בקול השיר שהיה משורר לפני בוראו מחצות לילה ואילך בשירות ותשבחות, ואמנם כי הכל לפי סוד הדרכים כאשר אמרנו:
מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק. עכשיו יש לך להעיר ולהתבונן בסוד דרך האמונה הקדושה כי כל הדברים האלה ועניינם הם שערי האמונה לדעת כל אשר נשמה באפו ולהבין דרכי בוראם לדעת לעבוד עבודה אמיתית על דרך האמת כאשר אמרנו והתעוררנו בתחלה, ואמנם כי האדם אינו שלם אם אין בו עיקר הדעת האמיתי בהתבוננות דרכי האמונה לעבוד עבודתו בשקל הקדש, בשקל הקדש תקח עבודת הקדש לעבוד לצור נאדר בקדש, ומה נחמד הענין כאשר התעוררנו בסוד אמרנו גם בלא דעת נפש לא טוב, כי לא תוכל הנפש לישר הליכותיה ומלקחיה ומחתתיה זולתי בדעת החכמה להכנס לחשוב מחשבות לעשות מעשהו ולעבוד עבודתו, כדי שילך האדם בטח ויירש החיים הגנוזים אשר עין לא ראתה אלהים זולתך, כי סוד הענין גדול ורם עד מאד בהיות האדם יודע סוד ידיעת שמו יתברך כאמרו אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו אורך ימים אשביעהו וגו' כל אלו הבטחונות יש לאותם היודעים ידיעת סוד השם לעבוד אותו יתברך, ואמנם כי אין מעלה גדולה יתירה על כל שאר המעלות כאותם אשר נתן הבורא הוא יתברך שמו בהם:
ונחזור למה שהיינו בביאורו מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק, פרשו בו מכנף הארץ מכסוי הארץ שהוא דבר המכוסה והנעלם זמירות שמענו כי על כל פנים הארץ הלזו הידועה היתה גן עדן והיא השירה תמיד בשיר ושבח ואינה משתכחת לעולם מלומר נעים זמירות לנגד צדיק לעלות לסוד העולם העליון מלך שהשלום שלו, כי גם אמנם העולם העליון הוא סוד המלך שהשלום שלו וזה השלום הוא הסבה להיות נקבה תסובב גבר בסבתו ועניינו, ואמנם כי היא נקבה וכל האיברים כולם בחזקת זה זולתי בהתעוררות השלום הזה שהוא החזיר את כל האיברים זכרים בסבתו, והנה הוא ידוע למשכילים כי הוא ברית קדש, צדיק, חי העולמים, נהר יוצא מעדן, עץ החיים, כל רקיע אשר בו חמה ולבנה כוכבים ומזלות, והנה הורונו עניינים גדולים ורמים בסוד הענין הזה, הרקיע הזה הוא המגלגל כל הגלגלים מלמעלה למטה ונוטל כל המאורות מלמעלה וכולל מאורותם, כי גם אמנם הגלגל העליון הנסתר סוד עוז החביון הוא המגלגל כל הגלגלים ומסבב אותם כי הלא סבתם ועל סבתו חוזרים ומתנועעים כל גלגל וגלגל כפי תכונתו ומרוצת תנועתו, ואין גלגל מאלו השבעה רקיעים שיש לו שום תנועה בעולם בלתו, והרקיע הזה שהוא צדיק הוא המגלגל הגלגלים אשר הם למעלה ממנו ונוטל מאורות מכולם כדי לתת לגלגל וילון ולרוות צמאונו ולהזריח מאורותיו כי וילון אין אור מעצמו כלום ואינו משמש כלום, וגם אמנם בהיות נוטל צדיק כל המאורות הוא אזי נקרא כל בחפץ וברצון אמיתי, כי על כן סוד אמרם ויתרון ארץ בכל הוא, והנה הוא סוד כמוס לנגד הבורא יתברך כי צדיק סוד ברית הקדש הוא על כל שאר המאורות למטה ומזריח ומאיר אותם ונותן בהם כח לעשות חיל, ואמנם כי סוד כמוס לנגד הבורא יתברך שמו שזו המדרגה צדיק הוא העמוד אשר העולם עומד עליו, באמרם ז"ל בגמרא חגיגה על שבעה עמודים העולם עומד, וחזרו להודות שעל עמוד אחד העולם עומד, וצדיק שמו דכתיב וצדיק יסוד עולם מפני שסוד הברית הוא קיום כל הגוף בתאוה ובחפץ וכל האיברים ברוב תשוקה וחבה מתעוררים לעומתו ומתחברים בחבור חפץ וחבה לרצונו, ואמנם כי סוד הצדיק אשר העולם נכון עליו כל קיומו וכל תנועתו מהמשכת מציאות תנועתו הוא, ונקרא שמש כי השמש מאיר ללבנה וכל שאר הכוכבים למטה כולם מאירים מאור השמש והוא מאיר את כולם וכולם נוטלים ומקבלים אור ממנו, וכל השפע וכל הטוב היוצא מעם מעלה העליונה הוא מקבל ולאחר כך ממנו יוצא להאיר לכולם, ואמרו ז"ל כל השומר בריתו של מקום זוכה להקרא צדיק, יוסף שמר בריתו של מקום לפיכך זכה ונקרא צדיק יוסף הצדיק, ואמנם התבונן כי מאז שמר אותו בבית אדניו וירש השמש והירח והשמש הוא מקומו, ויהי מאז מפקיד אותו בביתו ועל כל אשר יש לו זכה ונקרא צדיק מאז ירש השמש להיות אחוזתו ונחלת חבלו:
ואמנם יש לי להעירך ולהעמידך על סוד אחד בענין זה, אמרו לעולם גם הנעשה על יד משה רבן כל הנביאים לא נעשה זולתי במאמרו של מקום ובתפלתו שהתפלל עליו זולתי על ענין קרח ובהכרח בא לאותו מעשה בענין רוגז ורגזות ובענין שהיה שבע רוגז וכמה חרדות שנחרד קודם, ואפי' שעשה שאמר אותו הענין נראה כי חמס שותה באותם החטאים בנפשותם עד שאמר באחרונה אני אומר לא ה' שלחני אם לא יהיה בך בחמס אשר חמסוהו בכמה פעמים, יהושע שהיה תלמידו בלא תפלה ובלא ענין אחר מה כתיב ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום כמי שמצוה אנשי ביתו ועושין מיד רצונו, מפני מה אמרו יהושע מזרעו של יוסף בא דכתיב למטה אפרים הושע בן נון אמר יהושע השמש ירש אותו אבא דכתיב והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי, והואיל והוא כך אצוה אני ואגזור עליו מה שארצה, ולפיכך עמד השמש בדבורו דכתיב וידום השמש וירח עמד וגו' כי על כל פנים יוסף זכה להקרא צדיק, ברית כך הוא ודאי כי הברית הוא צדיק והוא שמש דוגמת הברית, אמנם כי הוא הברית הנוטל כל השפע מן הראש וממשיך המשכת כל האיברים אצלו בחפץ ובתאוה אמיתית, והבן כי לפיכך האדם הוא סוד דוגמא אמיתית ויש לו לשמור ולגדור גדר לעצמו לשמור ולעשות שלא יפגום סוד המדרגה הזאת, כי על כל פנים ענין גדול הוא עד מאד ונפלא בסוד האמונה, ומה נחמד הענין הגדול הזה כי הוא אבר אחד קטון אשר באדם, ובשבילו זכה האדם לחיי העולם הזה ולחיי העולם הבא מפני כי הוא חותמו של מקום ועל אשר הוא חותם אמת, אות הקדש המעולה והמשובחה מאותיות שמו יתברך הרשים באבר הזה, וזהו אות י' אות שמו ממש, ולפיכך צריך האדם החתום בחותם אמת אות הקדש לתקן גופו ולכונן רעיוניו לשמור חותמו של מקום סוד אות אמת אשר אמרנו, ועל ענין זה יש להרגיז תמיד יצרו שלא יחטא בבשרו ואל יכניס חותם המלך במקום רע, ולא ישתחוה לאל אחר ואל יכניסהו ברשות אחר, כי המכניס ברית חותם הקדש במקום אחר הוא פוגם המקום ומשקר חותמו של מקום, ועל כל פנים כי בהכנסת החותם הקדוש הזה במקום רע אזי החותם פגום ופגם המקום ההוא כביכול משקר המקום וחותם המלך וכל המשקר חותמו של מלך וגו':
ואמנם כי סוד הענין בהיות אות הקדש י' החתום בבשרו שהיא אות המשובחת מאותיות שמו של הב"ה, והבן מה שאמרו ז"ל על המלך שלמה שהרבה מה שהרבה אמרו עלתה י' שבירבה לפני הב"ה אמרה לפניו רבונו של עולם עשאני שלמה פלסתר אמר לה בתי שלמה יאבד ואלף כמהו ואת לא תאבדי, מיד גירה בו וכו', והאות ההוא אות דלא ירבה ומה אם שלמה ע"ה כך שאר בני אדם החטאים בנפשותם ומשקרים חותמו של מקום על אחת כמה וכמה, כי אמנם חס ושלום שהמלך שלמה חטא להיותו פוגם אפי' אות או אפי' נקודה אלא שהרבה כסף וזהב והרבה סוסים והרבה נשים ואמר איתיאל ואוכל כלומר אתי אל ואוכל ולא אחטא לפני המקום, ואמנם כי בענין אחר לא חטא חס ושלום חס וחלילה, וכבר התעוררנו בזה בתחלת הספר:
והתבונן כי ענין מלך ישראל היתה הצורך למעט כל הדברים הללו כדי שלא יהיה פוגם המדרגה באשר המלך קשור בו, כי על כל פנים כאשר אמרנו וילון אינו משמש כלום, וגם אמנם בהיות אז הלבנה עומדת במלואה וכוונתו היתה לעשות תשלום המדה כמו שהיא והתבונן עד מאד כי בהיות וילון רקיע שאינו משמש כלום לפיכך צוה בתורה שלא ירבה כל כך, וגם אמנם כי הכסף והזהב וכל כך אמרה התורה הטעם דכתיב לבלתי רום לבבו מאחיו וגו', ואמנם כי בהיות מלך ישראל כדוגמת סוד של מעלה היה צריך לו שלא יפגום המדרגה ולא בשום צד ממנה, וכוונת המלך שלמה ע"ה לטובה היתה, ואמנם כי הסוד כבר רמזנו בזה כל הצורך, אבל על מה שהיינו בביאורו שצריך האדם שלא יפגום סוד המדרגה כפי אשר אמרנו והתעוררנו וצריך לשמור חותמו של מקום כאשר אמרנו כי בהיותו בועל ארמית כבר אמרו ז"ל כל הבועל ארמית קנאין פוגעין בו כי על ענין זה צריך האדם לקנא לשמו של מקום ב"ה ויש אנשים החושבים בנפשותם ואומרים כי הישמעאלית אינה גויה ואין לה חומר גויה, כי שמעתי אומרים והלא הישמעאלית אינה כענין גויה כי הישמעאלים מאמינים בשם אחד ומיחדים בייחודו, ועוד כי הם נמולים מה שאין כן הגוים שהם ערלים ומשקרים אמונתם ואין להם אמונה ודת, ועוד כי הישמעאלים שומרים בנפשותם מאותם מאכלות הגוים והרבה מהם שלא ישתו יין ומה לכם לידון הישמעאלית כדין גויה בת ערל בשר וערל לבב הטמא משקץ והעכבר, יש לדעת כי חומר האיסור שאסרה התורה בעניינים אלה כאשר אמרנו הוא משום נ.ש.ג.ז והוא סימן ידוע לזה נדה שפחה, גויה, זונה, הדברים האלה הם בשוה לישמעאלית ולגויה נדה הישמעאלית אין לה דת ודין ולא תשמור עצמה ותהי נדתה עליה ותחטא ותחטיא, ואינה נאמנת לומר טהורה אני או כך וכך אני בנות ישראל הן ודאי החסים על עצמן שאפי' רואות טפת דם כחרדל יושבות עליה שבעת ימים נקיים כי קדושות הן ובנות קדושים משרתי עליון, ומי נתן לישמעאלית מצוה זו ולא דין ולא קול ולא דברים בענין זה שפחה שאסורה היא לישראל, ואפי' עבד שבישראל כיון שיוצא לחירות אסור לישא שפחה, ואמרו אפי' מי שהוא חציו עבד וחציו בן חורין דין שלו שלא ישא שפחה כלל, והכי אמרו משום דטעמא דמחלוקת בין בית שמאי ובית הלל וחזרו בית הלל להודות לבית שמאי דאמרי מי שחציו עבד וחציו בן חורין לישא שפחה אי אפשר דהא צד חירות יש בו לישא ישראלית אי אפשר משום צד עבדות שבו מאי תקנתיה כופין את רבו וכותב לו שטר על חצי דמיו וישא ישראלית, וחזרו בית הלל להודות לבית שמאי, ועוד אמרו אם לא יקח לא זה ולא זה אי אפשר דהא אסור לעמוד בלא פריה ורביה ולא יבטל וכתיב לא תהו בראה לשבת יצוה, לפיכך תקנו בכך ומה אם לעבד מבקשים תקון כדי שלא ישא שפחה, מי שהוא בן חורין דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם על אחת כמה וכמה, והישמעאלים בני שפחה בני זנונים הם ואין בכל העמים בנים להב"ה זולתי ישראל בלבד, גויה ידוע הוא והישמעאלית הרי היא כגויה לכל דבריה וגויה ממש היא, כל מי שלא עמדו אבתיו על הר סיני ולא קבלו התורה גוי גמור, הוא ואם תאמר והלא הגוים שבע מצות שקבלו עליהם בני נח יש להם כבר אמרו בגמרא ע"ז כתיב עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים מה ראה דכיון שלא קבלו התורה ראה שבע מצות שניתנו לבני נח והתירן מהם שאפי' שיעשו אין מקבלין עליהם שכר כמי שאינו מצוה ועושה, ועל כן כל אותם שלא ניתנה להם תורה ולא קבלוה הרי הם גוי גמור, והישמעאלית גויה היא ממש לכל דבריה וענייניה כשאר הגוים הטמאים, זונה כך ודאי ואין בכל האומות שטופים בזמה כמו הישמעאלים והישמעאלית בחומר זונה היא יותר מכל האומות אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם, ועל מה שאומרים שהם נמולים יותר ויותר מערלים הם, וערלתם הגוים המשיכו, כי יש לדעת וכבר אמרו ז"ל כל גוי שמל ולא פרע ולא טבל גוי הוא גוי גמור לכל, ועוד על שאין להם כלל הדברים המצווים על מי שנימול שצריך טבילה פריעה ולקבל עול מלכות שמים וכל המצות האמורות בתורה, ואם לאו גוי גמור הוא והישמעאלים אין להם פריעה. ולא טבילה ולא שום מצוה מכל מצות האמורות בתורה, ולא עוד אלא שפוגמים האמונה לעשות פירוד ומכערים אותנו באותו ענין יותר הם מגוים גמורים, והלא הכותיים גירי אריות הם והם שומרי משמרת תורה שבכתב ופתם ויינם ומאכלם אסור בכמה איסורין יותר מן הגוים שפת של גוי מותר בלבד שיכשיר ישראל התנור, וכבר ידעת פת כותי כמה חמור איסורו, כל שכן וכל שכן ענין הישמעאלים שהם גוים גמורים ואין להם שום צד בתורה ובמצוה, ומאלה הדברים תוכל לדעת סוד האמת ותקל עניינם:
והבן כי סוד הברית היא דרך כלל האמונה ובהעביר הערלה מן הברית זהו סוד האמונה, ואמנם כי העברת הערלה להכנס בסוד האמונה [אינה אמונה] עד שיעשה פריעה ויתגלה העטרה, וכיון שמגיע האדם לעטרה אז נכנס בסוד דרך האמונה ונקשר באמונה, והנה תוכל לדעת כי סוד האגוז בהיות האדם משבר את הקליפה אינו כלום עד שיכנס למוח ויתגלה המוח כעין זה הערלה, ואמנם כי כבר התעוררנו בסוד הערלה כי היא סוד עמוק וגדול בהכנסת האדם בברית ומשליך ממנו סוד הערלה, והערלה סוד אלהים אחרים הוא אלהי נכר אל אחר, ועל כן יש לשבר את הקליפה ולהשליך מתוכו אותה הזוהמא מלוכלכת בצואה, וראיתי ענין עמוק בסוד דברי הקדמונים ז"ל שהיו אומרים צרך לתקן כלי מזומן מלא עפר ולהשליך בתוכו הערלה והטעם על שם ועפר תאכל כל ימי חייך ונחש עפר לחמו לעולם אמנם כי בדרך דרשה יש ענין אחר שאמרו ז"ל ר' אבא פתח מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עלותיך ואת שלמיך וגו' מלמד שחביב לפני המקום ב"ה ענין זה כאלו בונה מזבח ומקריב עליו כל הקרבנות שבעולם, וזהו מזבח אדמה שבונה האדם לפני המקום לעלות את בנו היקר ומקריב אותו קרבן לפניו, וזהו מזבח כפרה שהאדם מתקן לפני בוראו, ואז נכנס האדם הקרב אל מזבח ה' בסוד האמונה ונתדבק לבוראו, ואמנם כי סוד זה הוא עיקר האמונה שלימה, ולפיכך כל השומר ברית הקדש ואות חותמו של המקום ב"ה כי בזה יזכה האדם להכנס לחיי העולם הבא, ואמנם כי הוא חי העולמים ונקרא כך על כי הוא כולל כל החיים היורדים מעם המעלה סוד חיי העולם הבא ועל כך נקרא חי חי בהיותו מתתקן מעם מזבחי עולם העליון וחי אצל עולם התחתון לתת לו ולברכו והוא חי מצד זה של למעלה וחי אצל זה של מטה והוא איש חי בין שני העולמות ליטול מכאן ולתת כאן, והכל הוא סוד ידוע למשכילים:
נהר היוצא מעדן הוא סוד המדרגה הזאת וכבר אמרנו והתעוררנו בסוד זה בהיות זה הנהר צדיק חי העולמים והוא הנהר הנכנס לים וממלא אותו על כל גדותיו, ואמנם כי בספר הרמון התעוררנו בזה, ואמרו ז"ל מה שמו של אותו נהר היוצא מעדן, אמר ר' שמעון בן יוחאי ע"ה יובל שמו דכתיב ועל יובל ישלח שרשיו, והבן עד מאד כי הוא דוגמא מן היובל אשר למעלה ממנו, ומזה הנהר פורחות הנשמות כי הוא עץ החיים ואמרו עץ החיים מהלך חמש מאות שנה וכל מימי בראשית מתפלגים תחתיו והוא מוגבל בשנים עשר גבולי אלכסון, כאמרם ז"ל אילן יש לו להב"ה והוא מוגבל בשנים עשר גבולי אלכסון, והוא עניינו בארבע פאתי העולם כפי אשר כתבנו בכמה מקומות וכבר ידוע הוא, אמנם כי כל צורות הקדשים אחוזים בתוכו וממנו פורחות הנשמות שהן פרי מעשיו של הב"ה וזהו סוד אמרו ממני פריך נמצא, והנה הנהר אינו פוסק לעולם והוא הוא הכל, כי כל הוא כאמרו כי כל בשמים ובארץ, וכבר רמזנו זה, והוא עץ החיים האילן אשר אמרנו ומהלכו בחמש מאות שנה, אמנם כי כבר רמזנו אותם החמש מאות שנה שהם החמש ספירות הידועות אשר הזכרנו, והכל הוא כפי אשר התעוררנו בתחלה ודי בזה לכל משכיל: