אות - צג
דע שיש אור שהוא מאיר באלף עולמות (קצו). וזה האור אין אדם פשוט יכול לקבל מחמת גדלו. וצריך לזה חכם גדול שיוכל לחלק אלפים למאות. דהינו שיוכל לחלק האור הגדול לחלקים קטנים כדי שיוכלו הקטנים במעלה לקבלו מעט מעט. כמו למשל כשאחד אומר פשט או חלוק גדול מאד ומחמת זה אין יכולין לקבל ממנו מחמת גדלו. כי חצי פשט אי אפשר לקבל כי אם כולה. אבל כשמחלקין הפשט והחלוק לחלקים וענינים אזי יכולין להבין כל ענין וענין בפני עצמו. כך יש אור שהוא מאיר באלף עולמות והוא השגה אחת דהינו שאי אפשר להשיג אותו אלא כולו אבל לא במקצת כי הוא אור אחד פשוט. אך תלמיד חכם שהוא נוקם ונוטר הוא יכול לחלק אלפים למאות דהינו לחלק האור גדול לחלקים כדי שיוכלו לקבלו כנזכר לעיל:
וענין זה שתלמיד חכם שנוקם ונוטר יכול לחלק אלפים למאות הוא מפרש כמו שכתוב (משלי יז ט): "ושנה בדבר מפריד אלוף" ופרש רש"י דהינו נוקם ונוטר, ששונה בדבר שעשה לו חברו על ידי זה הוא מפריד אלופו של עולם. כך פרש רש"י. אבל תלמיד חכם צריך דיקא להיות נוקם ונוטר כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא כב:): "כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר וכו'". אך פרוש הפסוק הוא כנ"ל, שתלמיד חכם שהוא נוקם ונוטר יכול לחלק אלפים למאות וזהו ושנה בדבר הינו נוקם ונוטר, מפריד אלוף הינו שהוא מפריד ומחלק אלפים למאות כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת סג.): "אם ראית תלמיד חכם שהוא נוקם ונוטר כנחש - חגרהו על מתניך לסוף שתהנה מתלמודו", כי על ידי שהוא נוקם ונוטר על ידי זה יכול לחלק אלפים למאות דהינו לחלק אור גדול לחלקים ועל ידי זה יכולין להנות מתלמודו ולקבל ממנו. כי בלי זה אי אפשר לקבל מחמת גדל האור כנ"ל. אבל השכל והטעם של ענין זה מפני מה מי שהוא נוקם ונוטר יכול לחלק אלפים למאות וכו' זה עמק עמק וכו':
ודע, מי שיודע זאת הוא יכול להחיות מתים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (פסחים סח. זהר א קיד: קלה.): 'עתידים צדיקים להחיות מתים', ויודע מה הוא מת כי על ידי שמחלק אלפים למאות וממשיך האלפים לתוך המאות כנ"ל על ידי זה נעשה ממות מאות על ידי שנכנסו האלפים לתוכם. ומי שאינו יודע זאת אינו יודע מפני מה הוא עכשו בשמחה ואינו יודע היחוד של ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד (קצז), ואינו יודע מה זו ציקי קדרה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (פסחים נו.): "משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה, תאמר - יש לה גנאי, לא תאמר - יש לה צער ואינו יודע מה זו ח"ש מחשמ"ל (קצח), ואינו יודע מה זו נגה (קצט) כמו שכתוב (יחזקאל א ד): "ונגה לו סביב". ואינו יודע מהו מעשה מרכבה (ר), ואינו יודע מהו ברית, ואינו יודע מפני מה חולקין עליו:
ומשיח יודע כל הענין הזה בשלמות. אבל הצדיקים אינם יודעים אלא כשעושין מאלפים מאות. ואלו הצדיקים שהם נוקמין ונוטרים שיכולים לעשו"ת מאלפים מאות הם חגורה למשיח, כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה "אם ראית תלמיד חכם שהוא נוקם ונוטר כנחש - חגרהו על מתניך", הינו בחינת חגורה למשיח, שנאמר בו (ישעיה י"א ה):
"והיה צדק אזור מתניו" כתרגומו 'ויהון צדיקיא סחור סחור לה', הינו בחינת 'מתין מתין' (רא) דהינו מאות. הינו מי שיכול לחלק אלפים למאות (רב) הם חגורה למשיח כנ"ל. ואלו הצדיקים מחיין את הצדיקים הקטנים: