שיח-שרפי-קודש, חלק חמישי · ה - תקכ
מְסַפְּרִים שֶׁכְּשֶׁשִּׁבַּח פַּעַם מָאן דְּהוּ לִפְנֵי רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים זָאנֶנְפֶלְד זַ"ל אֶת הָרַב קוּק זַ"ל עַל קְפִידָתוֹ בִּשְׁמִירַת קְדֻשַּׁת הָעֵינַיִם, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ וּמֵבִין שֶׁנִּכְנַס אָדָם לְחַדְרוֹ מַשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו לָרִצְפָּה, בְּחָשְׁשׁוֹ מֵהִסְתַּכְּלוּת רָעָה חָלִילָה, עָנָה רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים וְאָמַר: אִם כֵּן יִהְיֶה לוֹ עוֹלָם הַבָּא גָּדוֹל יוֹתֵר, כְּאוֹמֵר שֶׁכָּל אָדָם כְּפִי מַעֲשָׂיו בָּזֶה הָעוֹלָם כֵּן יְקַבֵּל שְׂכָרוֹ, הֵן לְטוֹב וְהֵן לְהֵפֶּךְ חָלִילָה.
עִנְיָנִים שׁוֹנִים