שיח-שרפי-קודש, חלק חמישי · ה - פח
פַּעַם כְּשֶׁהִתְקָרֵב חַג הַפֶּסַח וַעֲדַיִן לֹא הָיָה לְמוֹהַרְנַ"ת מַסְפִּיק כְּדֵי הוֹצָאוֹת הֶחָג, כְּשֶׁרָאָה שֶׁמְּמַלְּאִים אֶת הֶחָבִית בְּמַיִם עֲבוּר יְמֵי הֶחָג, הִתְאַזֵּר וְהִתְחַזֵּק עַד שֶׁרָקַד מֵרֹב שִׂמְחָה כְּשֶׁהוּא עוֹנֶה וְאוֹמֵר בְּשִׂמְחָה, "תּוֹדָה לָאֵל יֵשׁ לָנוּ כְּבָר מַיִם עֲבוּר יְמֵי הֶחָג".