שיח-שרפי-קודש, חלק חמישי · ה - מז
אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל: בְּמִנְיָנוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ אִם יִהְיֶה לְאֶחָד הִרְהוּר יַכּוּ אוֹתוֹ בְּמוֹט בַּרְזֶל (לִשְׁבֹּר עַצְמוֹתָיו), אֲבָל בְּחִירָה תִּהְיֶה לוֹ, יֵשׁ לוֹ בְּרֵרָה, לֹא לְהִמָּנוֹת בַּמִּנְיָן שֶׁל מָשִׁיחַ. "בַּי מָשִׁיחַ'ס מִנְיָן אַז אֵיינֶער וֶועט הָאבִּין אַ הִרְהוּר וֶועט מֶאן אִים שְׁלָאגִין מִיט אַדְרָאנְג (צִיבְּרֶעכִין דִי בֵּיינֶער), נָאר דִּי בְּחִירָה וֶועט עֶר הָאבִּין, עֶר הָאט אַ בְּרֵרָה נִיט זַיין פִין מָשִׁיחַ'ס מִנְיָן". (שָׁם). (ה"ה: ע"ע גמ' ברכות לד.).
שִּׂיחוֹת וְסִיפּוּרִים מֵרַבֵּינוּ זַ"ל