שיח-שרפי-קודש, חלק חמישי · ה - ה
שָׁמַעְתִּי מִפִּי אַדְמוֹ"ר זַ"ל וְנִדְפַּס מִזֶּה בַּלִּקּוּטִים שֶׁאֵצֶל הַמַּעֲשִׂיּוֹת (בְּשִׂיחוֹת הָרַ"ן סִימָן א) שֶׁאָמַר שֶׁגְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁמֵּאִיר לָאָדָם הַשָּׁלֵם בְּלִבּוֹ אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר לַחֲבֵרוֹ, וְעַל-כֵּן אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָּדוֹל ה' וְכוּ'. 'אֲנִי יָדַעְתִּי' דַּיְקָא "אִיךְ וֵוייס" וְדָחַק מְאֹד תֵּבַת 'אִיךְ', כִּי אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר לַחֲבֵרוֹ כְּלָל, וַאֲפִלּוּ הָאָדָם לְעַצְמוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְסַפֵּר מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ, דְּהַיְנוּ הַהִתְנוֹצְצוּת וְהַהֶאָרָה שֶׁמֵּאִיר בְּדַעְתּוֹ בְּאֵיזֶה יוֹם, אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר לְעַצְמוֹ מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ וְכוּ'. (שָׁם הִלְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע הֲלָכָה ה, א).