אות תקעו - סוד כל המקיים באגודו:
סוד אתרוג לולב הדס ערבי נחל:
אמר המחבר גם הד' האלו אמר לי לבי להביאם ולבארם כי מימיו מן המקדש. וזה לשון הרב ז"ל - אך בט"ו יום לחודש השביעי וגו'. הנה טעם כל הפרשה תחוגו את חג ה' שבעת ימים שבמעשה בראשית ותסמכו להם השמיני עצרת שנאמר למנצח על השמינית. וגם באותם השבעה תקחו בהם פרי עץ הדר גם לולב באגודתו ולכן הקדים האתרוג. אבל אין צריך כי הוא עצמו הדר. וזה טעם וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה תחוגו. שבעת ימים סבוב והקפה מלשון חוג שמים ובמחוגה יתארהו המון חוגג. עכ"ל. ושמע ביאורנו דברי רמיזותיו וסודותיו. אמר המחבר הרב ז"ל, הנה טעם כל הפ' וכו' ירצה כי ז' הימים של דוגמא גם ש"ע שעמהם, הוא בא לרמוז על ז' הימים שבמעשה בראשית וכבר התבאר במה שקדם כי המלכות תשלומין להראשונים ואינה באחדות שלהם. ולכן גזר ואמר ותסמכו להם ש"ע כענין שנאמר למנצח על השמינית. והנה הרב ז"ל נעזר מדברי דוד ע"ה שהוא היה מסמיך השמיני לעליונים. וראוי שנעוררך על מה שפירש רש"י ז"ל במסכת שבת על מאמר שיר בפני עצמו ואמר דשיר של שמיני לא התפרש. אמנם מצאנו במסכת סופרים שהוא למנצח על השמינית, ומשמע בירושלמי שכמו כן היו אומרים הלוים כב"ה ביום עצרת. א"כ מזה נשמע ג"כ דוד היתה כוונתו במזמור ההוא על המדה ההיא. כתב הרב ז"ל וגם באותו הז' רצה בדוגמא ולכן הקדים האתרוג. הרב ז"ל הורה מכאן שיזהרו שלא ישכחו להסמיך השמינית לעליונים. ע"ז היתה כוונת התורה להקדים האתרוג שלא יפקעו בזה ואיידי דחביבא ליה אקדמיה. אבל בח' אין צריך כי הוא עצמו הדר. בכאן הורה האתרוג רומז אל המדה האחרונה הכוספת ומשתוקקת על בעלה. ואולם נוכל לומר כי הדר מלשון הדריכני שהיא תמיד מתרפקת על דודה וחוזרת אליו. וזה הטעם בעצמו שאמר הרב שחג הוא סביב ובקף ודע זה. אמר הרב ז"ל על דרך האמיתי פרי עץ הדר, הפרי שבו רוב התאוה. ירצה והיא המדה השמינית אשר עליה נאמר ומראך נאוה, זה חטא אדה"ר. ירצה בין למ"ד חטה היתה ובין למ"ד תאנה היתה כו' כולם כוונתם אחת כי הוא הפריד הפרי ע"ט מן העץ צי"ע (היינו יסוד מן המלכות) כי כל מי שנכשל בקיצוץ הנטיעות פה נכשל. ואנחנו נרצה לפניו עם שאר המינים. ירצה, ואנחנו המייחדים שמו נרצה באתרוג עם שאר המינים לפניו המאירים. וכפת תמרים הוא הראה. ירצה והוא מדת ת"ת מן האמצעי כפול לפי שהוא ד"ו פרצופים או הוא רמז למכריע בג' וגבוה על כולם. רצה בו כי עולה דרך חוט השדרה אל המוח כי הוא מתחבר אל י"ה העליון ואל ה' התחתון. וענף עץ עבות רמז אל ג"ס ח"ג צי"ע בשם ב"ד. אמר רצה שלשתן קבועים בשם ב"ד שהוא הקו האמצעי שנאמר מידי אביר יעקב, ירצה מידי אביר ח"ג ואביר יעקב צי"ע. והנה הדס עם ג' עלין שלו רמוז לג"ס חג"י. וערבי נחל כענין שנאמר סולו לרוכב בערבות. כי יתערבו במה"ד ובמה"ר שבו, ירצה בזה כי הערבה תרמוז למודי ה' שהן מעורבין זה בדין וזה ברחמים שהם כאלו המינים. וקבלתם מחסד ופחד ומכאן. תבין שאין אתרוג עמהם באגודה רצה שהרי באלו המינים לא נרמוז. והוא מעכב בהן, ירצה כי הוא נגד ש"ע (שמיני עצרת) שהוא רגל בפני עצמו וחפץ ביחוד והוא שער ושוער שעל ידו נכנסים כל הנכנסים אל החצר הפנימית והרמז בזאת יבא אהרן. והנה אחד בכח ולא בפועל. א' בכח כי נבראו ד"ו פרצופים. ולא בפועל כי הוא הפועל. יען כי הוא אחרון להנהיג עליונים ותחתונים זה המכוון בכוונת הרב ז"ל ברמז סודותיו בענין אתרוג ולולב והדס וערבה והוא העיקר: