אות שצט - סוד ובן אין לו ל"ש בן ל"ש בת כו':
סוד ובן אין לו ל"ש בן ל"ש בת כו':
וזה תימא דהא בן כתיב ומשמעו ולא בת, ואם בת אינה פוטרת כ"ש בת הבת. והראיה שלא החריש הכתוב במקום שרצה להופיע שהבת תהיה בכלל. ואמר או בן יגח או בת יגח, ושמחת בחגיך אתה ובנך ובתך. ואם הבן כולל זרעו של אדם לשתוק מבת. אמנם סוד הדבר כן הוא כבר התבאר שת"ת נקרא בן שנאמר בני בכורי ישראל ר"ל ישראל סבא וכבר התבאר כי נצ"ח והו"ד הם זרע הת"ת וצי"ע זרעו. וכבר התבאר כי כשיש בן לאדם אם יש בו עון שיתגלגל בזרעו אם הולד כשר יתגלגל בכשר ואם הולד פסול יתגלגל בפסול. ואם תתבונן באלו הדברים תבין למה הזכיר בן, לפי שת"ת הנקרא בן הוא המרחם עליו לצרפו בדוגמא הרומז לו או בדוגמא הרומז לזרעו או לזרע זרעו. ולפי המדה שמודד מודדין לו יהיה כשר או פסול חוץ מהשפחה ונכרית כי הם מן החוץ ולא יפטרהו מן הצירוף דבר חיצוני כ"א פנימי, כי השפעת ת"ת אשר הוא בן הפח"ד ע"י אשת חיל הולך השפעה לכל השרים העליונים רעים וטובים בעבור שכולם אצילות אב הת"ת הוא הפח"ד. א"כ מוכרחת הנפש ההוא לחזור אם היא בת חזרה אפילו בפסול כי זרע אביו דוגמא עליונה. ולכן יכוון היבם בכל ביאה להמשיך נפש אחיו כי לא ידע באיזה מהם תחול נפש המת וד"ז: