אות שט - וזו היא התפלה:
וזו היא התפלה:
וסידרנוה כפי הנמצא אצלינו כי הספר היה מוטעה וזו נוסחה. האדרת והאמונה לחי העולמים. הבינה והברכה לח"ה. הגדולה והגאוה לח"ה. הדעת והדיבור לח"ה. ההוד וההדר לח"ה. הוועד והוותיקות לח"ה. הזכרות והזיכרון לח"ה. הטכס והטוהר לח"ה. היחוד והיראה לח"ה. הכתר והכבוד לח"ה. הלקח והליבוב לח"ה. המלוכה והממשלה לח"ה. הנוי והנצח לח"ה. הסגוי והשגב לח"ה. העוז והענוה לח"ה. הפדות והפאר לח"ה. הצבי והצדק לח"ה. הקריאה והקדושה לח"ה. ורון והרוממות לח"ה. השיר והשבח לח"ה. התהילה והתפארת לח"ה. כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים ועל צדקותיך אנו נשענים ולסליחותיך אנו מקווים ולישועתך אנו מצפים. אתה מלך אוהב צדקות מקדם מעביר עונות עמך ומסיר חטאת יראיך כורת ברית לראשונים ומקיים שבועה לאחרונים. אתה הוא שירדת בענן כבודך על הר סיני והראת דרכי טובך למשה עבדך ואורחות חסדיך גלית לו והדעתו כי אתה הוא אל רחום וחנום ארך אפים ומרבה להטיב. ומנהיג העולם במידת הרחמים וכן כתוב ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. אל ארך אפים אתה ובעל הרחמים נקראת ודרך תשובה לנו הורית וכו' עד וחטאה ונקה סלח נא לעון העם הזה וכו'. ה' שמעה ה' סלחה ה' הקשיבה ועשה ואל תאחר כי שמך נקרא על עירך ועל עמיך. ובאמרו שמעה, ראינו אדם אחד אדמוני ביותר ואחריו אדם אחד לבן כשלג ואמרנו יום בשורה הוא ומשר התורה באו. וישבו עמנו וזקיני תופס אותי בידי ונשמטה ידי מידו וקמתי וישבתי אצל האנשים ההם ואמרתי להם משביעכם אנו בשר תורה שלא תזוזו מכאן עד בא שאלתי. ואמרתי להם מהיכן המילה יוצרת ואמרו לי פה אחד גם שניהם, ימ"ל ב"ג ר"ל נעלם הגימ"ל. אמרתי להם א"כ יכתוב ימול לכם כל זכר מאי המול ימול. אמרו לי, המול בחיך ימול בלשון. ר"ל המול בחכמה הנקרא חיך וימול בבינה הנקראת לשון. והנה חיך ולשון בראש הוא כ"ע הנקרא ראש עליון. ואמרתי להם תכניסו דבריכם באזני. ואמרו לי החכמ"ה אב הבנים והבינ"ה אם הבנים. החס"ד יניקתו מהאב כרחם אב על בנים והפח"ד יניקתו מהבינ"ה קו ירוק מלך עולם. והאב מלך רחמים וע"כ נקרא המל שאין שם ערלה חלילה וע"כ ימול לבשר הערלה ולגלות עור העטרה המכוסה בחושך וזהו ביום הח' ימו"ל בשר ערלתו (ימי ימול המול ימלוך לבער הדינים מן המלך היא אם הבנים) וע"כ המצוה באיש ולא באשה. וכאשר המעור הוא היסוד בן הבינה ויתרחק הערלה אחיזת הטומאה יתבער הירקרקת מן הבינה. ואין המצוה הזו בלילה כי אין דין מבער דין. וע"כ אברהם לא הורשה לשמש עם שרה כל זמן שלא נטהר מן הערלה כי מה שם אליו והמילה הוא בסוף האדם הוא המעור כי שם קבוץ הקליפות והערלת ולא בלשון שהדין בלשון מצד דבוק ביסוד והאדם בשמטה שעברה לא חסר ממנה דבר כי אז השלום בארץ תם ושלום אך בזו השמטה היצר דבוק עם האדם ע"כ צריך תיקון הוא שאמר לאברהם להטיף ממנו דם ברית. וגם מן הדין היו למולן תיכף דבוק הערלה אבל בעבור שצריך לעבור עליו ז' ימים ובח' למולו כי בכלל ח' עבר השבת כי אין למולו אם לא עבר השבת עליו הנקרא זאת כענין הנודר לגרש את אשתו מקימה אצלו ז' ימים ואחר מגרש ואין מתירין לו. והכוונה שהנדר רומז בבינה ויורד עד העטר"ה היא השבת וגם אין למולו ביום הז' כי צריך לשוב בח' שהיום ח' רומז ביסוד הוא מעור כי הוא עד העטרה וכשתחזיר מלמטה למעלה יהיה הסוד ח"י דומיא ז' ימים יהיה עם אמו ומיום הח' והלאה ירצה לקרבן. והנה גם זה רוצה לראות פני המלך הוא צי"ע ואין לראות פני המלך זולתי השוער הוא השבת והנה דין הבהמה כדין אדם לענין זה כי איפשר גם זה העברת ז' ימים משום חסרון המילה שבו להרמיז שהיה ראוי להיות מהול אף כי אינו מהול והאשה כלולה מאש ע"כ אינה יכולה לטהר הערלה פן ישרוף ויזיק ולפי שסביב הברית העליון והעטרה יש סרכים רבים כאמור כל גוים סבבוני ולכן חוזרים על ציצין המעכבין. אמרתי מה ראה הקב"ה ולא צוה לאברהם לימול כשהכירו אלא המתין לו עד שנעשה בן צ"ט שנים. אמרו לי בעבור שהיה צריך לצאת ממנו ישמעאל סיג חיצון. אמרתי להסמ"ם עשו שיצא מיצחק שהיה מהול. אמרו לי לא ניתן להאמר. ודבריהם סולת נקיה ובהם יותרו רוב ספיקתנו ומה שכתב לא ניתן להאמר טעמו הוא כי אברהם איש החסד ומשמטה הראשונה אשר לא היה צריך בה למול את הערלה וכמו שכתבנו ולכן גם ישמעאל שהוא סיג החיצון ראוי לצאת בערלה. אבל יצחק הרומז בפח"ד זהו אדון השמיטה הקשה במילה הולידו כדי להתיש כח סמא"ל וחביריו. אך מה שיש להתישב למה המתין לו עד היותו בן צ"ט שנים ולמה לא ציוה על המילה תיכף כשנולד ישמעאל לפי סברת תשובתינו וסיבר בז' גם בעל הגדור לא נכנסו דבריה גם לא קבלנו בו פא"פ עד שיבוא מ"צ: