אות רצב - סוד הרואה את חבירו לאחר שלושים יום מברך שהחיינ
סוד הרואה את חבירו לאחר שלושים יום מברך שהחיינו:
והטעם כבר ידעת כי ז"ס נקראים זמנים נשגב והתבאר בסוד שמיטין ויובלות ועיקרם הוא הת"ת. וכן ידעת שהלבנה היא מתחדשת משלושים יום לשלושים יום ובהתחדש הלבנה בעולם הגלגלים בהתדבקה בשמש אז מתדבקת מדת מלכות בת"ת ואז מתברכת בא"י אמ"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. וטעם שהחיינו הוא החידוש וקיימנו כענין דוד מלך ישראל חי וקיים טעמי דוד הוא המלכות מלך ישראל כלומר מלך ישראל סבא. והוא כטעם ואני נסכתי מלכי שטעמו מלך ממנו שהוא הדיבור כנסת ישראל שהמלך לבד בעולם השפל. וטעם הגיענו כי אז הם בנגיעה ובנשיקה. לזמן הזה, זמן הוא ת"ת. הזה, כמו זה אלי ואנוהו שהוא צי"ע. וכבר ידעת שאין מברכין אלא על חבירו החביב עליו כגופו וכל זה לדמיון כ"י עם ת"ת שהם מתדבקים באהבה מל' יום לל' יום. ולכן יברכו בראות חביריהם בנאהבים מל' יום לל' דומיא לת"ת ישראל עם שכינת עוזו וכן כבר ידעת שכ"י תקרא בית חדש וכלים חדשים לטעם הנזכר, ולכן יברכו עליהם שהחיינו: