אות רי - סוד העה"ב:
סוד העה"ב:
והוא על שני פנים. הא' על דרך הפשט והב' על דרך האמת. כתב הרמב"ם וז"ל זה שקראו אותו החכמים העה"ב לא מפני שהוא עתיד וקיים ושהעולם הזה יחריב ויפסיד ואח"כ יבא הע"הב. דע כי אין הדבר כן אלא הוא מצוי ועומד שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ולא קראוהו העה"ב אלא מפני שאותם החיים בא לו לאדם לאחר מותו שהוא העה"ז שאנו מתקיים בו בגוף ונפש וזה הנמצא לכל אדם בראשונה. עכ"ל. הנה אנחנו נודה לו בחצי דבריו מזה הדרוש וזה מה שאמר אלא שהוא מצוי ועומד זה אמת ויציב ונכון וקיים כדאיתא במנחות בפרק הקומץ כי בי"ה ה' צור עולמים דרש ר"י בר' אילעי אלו ב' עולמות א' נברא ביו"ד וא' נברא בה'. העה"ז בה' והע"הב ביו"ד. כשהוא אומר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בה' בראם, מלמד שהעה"ז נברא בה' שדומה לאכסדרה שכל הרוצה לצאת יוצא ומפני זה נברא העה"ב ביו"ד מפני שהצדיקים בה מועטים. הנה הוא כדברי הרמב"ם ז"ל שהוא נברא ומצוי. ואמנם באמרו שאותם החיים הבאים לו לאדם אחר העה"ז ונמצא לכל אדם ראשונה בזה הדיבור אין דעתי נוחה הימנו רק דעתינו שהעה"ב בא לו לאדם לאחר יום הדין הגדול והנורא ולביאור אלה הדברים נאמר דע כי כל הצדיקים שנפטרו ושיפטרו עוד אינם באים להעה"ב תיכף אלא עומדין בגן עדן העליון ועמדים שם עד בא יום הדין הגדול והנורא ואז יתבררו ויתלבנו ויבואו להעה"ב. ועתה נביא עזר גרסינין בפרק הרואה, כד נח נפשיה דר"ע יצאתה בת קול ואמרה אשריך ר"ע שיצאתה נפשך באחד ושאתה מזומן לחיי הע"הב. והנך רואה אף כי נפטר ר"ע לא נכנס מיד להע"הב אלא אמר אתה מזומן ומזומן איננו בא אלא מוכן לבא. וכן בפ"ק דע"ז ר' חנינא וקלסתירו מזומנים לחיי הע"הב וכדומה לזה הרבה בתלמוד. אבל מה שהוא אמת ודברי רז"ל מסכימים לזה הוא זה שהעה"ב הוא עתיד להיות אחר יום הדין שהוא אחר התחייה כדגרסינין בפ"ק דר"ה, תניא בש"א ג' כתות הם ליום הדין, א' של צדיקים גמורים וא' של רשעים גמורים וא' של בינונים. של צדיקים נכתבים לחיי העה"ב, ורשעים גמורים נכתבים לגיהנם שנא' ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. הנה נתבאר מזה שלא הצדיקים לחיי העה"ב אלא אחר יום הדין דאי לא תימא הכי דברי ב"ש בטלים אין בהם טעם וסברא. וא"ת אחר מיתת הצדיקים נשמתן היכן הם עומדים. בפרק שואל אדם מחבירו אמר תניא ר"א אומר נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד. ומדרשים רבים תמצא בזה וכיוצא בזה. וכבר יש בידינו שורש מונח שהעה"ב אין לאותו הנכנס לא דין ולא עצבון. וא"כ איך היה שמואל הנביא ע"ה מפחד בזמן ש (בעלת אוב) העליתוהו כדגרסינן בפרק קמא דחגיגה, ר"א כי מטי להאי קרא בכה ויאמר שמואל למה הרגזתני לעלות. ומה שמואל הנביא היה מתיירא אנו על אחת כמה וכמה. והשורש מזה הוא שאין א' מן הצדיקים יודע בחלקו להעה"ב עד יום הדין רק במקצת מכריזין עליהם שהם בני עה"ב כגון ר"ע ור' חנינא וקלסטירו ור"א בן דורדיא והדומה להם. ומה שמכריזין הוא בלשון מזומן ולא שיש להם חלק. הנה זה נתבאר בפרק המוכר את הספינה וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה. אר"י לא כירושלים של העולם הזה ירושלים של העה"ב. ירושלים של העה"ז כל הרוצה לעלות אליה עולה. ירושלים של העה"ב אין עולים לה אלא במזומנים בה. הנה נתבאר בפירוש בפסוק שאין נכנסין בעה"ב אלא בזימון וברשות זה הוראה לנו בדברי חכמים בענין העה"ב ע"ד הפשט כפי מה שנראה מדברי רז"ל. אמנם ע"ד האמת כבר ידעת ממה שקדם כי ג' מדריגות הם לתשובת הנשמה. האחת למקום השכינה והב' לצרור החיים צי"ע. והג' למקום מחצבתה ש"ת והוא הנקרא בפי חכמי האמת עה"ב. ועליו הוא הדין הגדול והנורא. ועד אותו הזמן הם עומדים תחת כנפי השכינה וזהו שדרש רבי נחוניא בן הקנה בספר הבהיר, מאי עוה"ב, שכבר בא. ונשמת משה רבינו ע"ה שבה למקום מחצבתה ולכן לא ידע איש את קבורתו והשלשלות הנשמות וחזרתן וגלגולם אוצר ה' יבואו ושם יפרשו בע"ה: