אות רג - סוד לכתוב ס"ת לעצמו:
סוד לכתוב ס"ת לעצמו:
דכתיב כתבו לכם השירה הזאת וגו'. וטעמו כתבו כתבו לכם את התורה הזאת שיש בה שירה. ומה שלא כתיב כתבו לכם את התורה הזאת, כי התורה תרמוז לתורה שבכתב והוא המלך ויתכן היות לבדו. והשירה רומזת לתורה שבע"פ והיא המלכה וכבר הזכירה כי אין ספק שהמלך בכללה כי אין מלכה בלא מלך וההיפך א"א. והסוד כתבו לכם את השירה הזאת כסוד כתוב זאת זכרון בספר וטעמו זאת כח"ב כתוב בספר הזכרון שהוא הת"ת וכן טעם כתבו לכם וכו'. וטעם עבוד לשמן בס"ת תפילין ומזוזות לפי שכל קודש ירמוז אל אילן הפנימי והחולין אל אילן החצון ולכך צריך עיבוד לשמן. וטעם להוציא מפיו כשהוא כותבן לשם ס"ת ובפרט האזכרות כי כל הדברים הרוחניות היו בכח קודם צאתם לפועל ולא נראו עד צאתם כ"ג ה' ו"ה הא"ח. הנה כתב אביגדור בחבורו במצות וז"ל - כל טעות בס"ת מוחקין ואין תולין כי בתליה יצא האור ממקומה ומסדרה, אבל המחיקה שבה האות כמשפטה. אבל האמת היכא דלא אפשר למוחקו תולין וכל מקום שהוא הוא הכח וכן אם יצטרך לתלותו כולו יתלוהו ולא יחלקו. ואספר לך בני. פעם אחת הייתי מהלך בדרך אפרתה ופגע בי מלאך אחד והכרתיו והייתי מביט מרחוק ופתאום בא אלי וכמעט פרחה נשמתי והקדמתי בשלומו. ואמר לי היכן אתה הולך אמרתי אדוני למה תשאלני. אמר לי הגידה נא לי כי בעדך באתי. אמרתי לו מה הוא. אמר תורה באתי לשאול. אמרתי לו, אדוני כתיב וזאת התורה ו' ת"ח עם זאת ע"ט ה' ע"ט עם תורה ת"ת. אמר לי הכי הוא, אלמא תורת המומר שמינין גירר לאו תמימה, תלה לאו תמימה, מחק לאו תמימה. א"ל אדוני מאי תקנתיה. אמר לי, יגנוז החתיכה ההיא ואחרת במקומה יכתוב. והניחני לילך. ומשם ואילך אי לאו שחזרתי על ס"ת וראיתיו מתחילתה ועד סוף לא קראתי בו בתורה מצוה עכ"ל. ואני המחבר אומר כי התורה ופירושיה לא נתנו אלא פעם אחת ואם התירו המשנה ובעלי הגמרא לכתוב על המחק נשמור על קבלתה ולא נחוש לראיית מלאכים וגזירתם כי המוחק אינו מזיק כי שבו האותיות למקומם וסדרם ודע זה. ומה שכתב שאין לתלות בס"ת רק שבלבד ההוראה הזאת לא אשננה בשום ספר כי תולין בין באותיות שאינם של שם בין השם ובלבד שלא יחלוק התיבה חציה בפנים חציה ביני שיטי ודע זה: